לאנשים לא רציונליים יש הרבה יותר השפעה מאשר לאנשים רציונליים, כי האיומים שלהם הרבה יותר משכנעים. בלי להיכנס לפוליטיקה, קחו את הדוגמה לעימות בין דונלד טראמפ להילרי קלינטון בבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2016. ישנם מספר יתרונות ברורים שלטראמפ יש באינטראקציה ביניהם, כיוון שהוא לא מוגבל על ידי רציונליות. אם קלינטון תאיים – אנשים יחשבו לעצמם: האם זה איום הגיוני? האם היא מתכוונת לממש אותו? טראמפ לעומתה יכול לאיים איומים לא הגיוניים בעליל, אבל איתו אף פעם אי אפשר לדעת אם הוא יממש אותם או לא. הסיבה – הוא לא רציונלי, ולכן יש לאיומים שלו גם השפעה גדולה יותר.
ומה זה קשור למצבנו פה, במזרח התיכון? ישראל הפכה מהילרי לדונלד. היא כבר לא משחקת על פי שום כללים, לא של ארה"ב, לא של צרפת, לא של איראן. ישראל שברה את כל הכללים. אם יש כותרת אחת משמעותית שיוצאת ממדיניות הפעלת הכוח הישראלית היא – שינוי כללי המשחק.
אבל לא בטוח שזו הגדרה הולמת. כשאנחנו מדברים על שינוי כללי משחק, זה אומר שהיו כללים מסוימים ועכשיו יש אחרים. אבל בישראל של שנה אחרי מלחמת חרבות ברזל כבר אין שום כללים. מעבר לזה שנכנסנו קרקעית ללבנון ולעזה ושאנחנו מתקיפים ללא הרף מהאוויר - ישראל לראשונה זה זמן רב מנהלת קמפיין תודעה אפקטיבי ביותר. המטרה של זירת התודעה היא לא לכפות על האויב שום דבר בכוח, אלא לתת לו מהלומה פסיכולוגית שתערער את הגיונו ותשתק אותו.
החיסולים הממוקדים, גם באזורים מרוחקים כמו טהרן, מחזקים את המסר כלפי ארגוני הטרור והעומדים בראשם – אף אחד אינו חסין, לא משנה היכן הוא נמצא, גם אם הוא חושב שהוא מוגן בגבולות מדינה אחרת כמו איראן. קמפיין תודעתי זה נועד להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות של המנהיגים. במקום לתכנן אסטרטגיות ארוכות טווח, הם עסוקים בהישרדות אישית ובחיפוש אחר מקומות מסתור. לאחר חיסולו של נסראללה, כל מועמד חדש להנהגת חיזבאללה נמצא תחת איום חיסול מיידי, מה שהופך את התפקיד לפחות אטרקטיבי. המסר לציבור בלבנון הוא ברור - אף אחד לא רוצה לעמוד בראש הארגון מחשש לחייו - וזה מחליש את הלחימה שלהם ברמה התודעתית. כאשר ישראל מחסלת כל מועמד לעמוד בראש ארגון חיזבאללה אחרי נסראללה, התפקיד הופך להיות לא רצוי.
בנוסף, ממשלת לבנון קוראת להגעה להסדר מול ישראל, ותושבי לבנון בורחים מבתיהם. אירועים אלו, שמתרחשים במקביל, מוציאים את הרוח הלוחמנית מהמפרשים. פעולות אלה, בשילוב עם כניסת כוח צבאי, מייצרות הרתעה מחודשת ומשוואה חדשה.
ישראל של אחרי פרוץ חרבות ברזל אינה מוגבלת על ידי כללים, אלא פועלת לפי חוקים חדשים לגמרי. האויבים לא יכולים עוד לצפות את מהלכיה של ישראל, והם נמצאים במצב תמידי של אי־ודאות. זה נכון שההרתעה הפיזית משמעותית, אבל המלחמה האמיתית מתנהלת בזירת התודעה.
התרעות פיקוד העורף