צריך להודות ביושר, זה כמעט מטורף לחשוב שאנשים עוברים את הימים האלה ולא משנים דבר מדעותיהם, מחשבותיהם, אמונותיהם. זה לא מתקבל על הדעת לחיות במדינה שלנו בשנה האחרונה ולא להבין דברים אחרת, לראות את המציאות באור שונה, להאמין או להפסיק להאמין לאנשי ציבור כאלה או אחרים. כל אחד עושה חשבון נפש עם עצמו, אולי עם אלוהיו, ובעיקר עם מה שחשב. זה הגיוני. זה מתבקש. יהיה מוזר אם לא.
צריך להפריד בין אנשים שמסתכלים על המתרחש ובפיהם תובנות חדשות, לעומת אלה שרואים שהמניה שלהם בירידה, ולכן חותכים הפסדים וקופצים לצד השני של המדרכה. יש שעוברים שינוי עמוק ואמיתי, ויש שמשנים את דעתם רק אם המעבר מלווה במבחר ראיונות לתקשורת או בעלייה במפלס העוקבים או בהבטחה להצעת עבודה - או גם וגם וגם. לכן יש מתפכחים ויש "מתפכחי אינטרס".
כתושב העוטף וכאדם שכנראה לא יכול לסבול את העובדה שאף אחד לא מתעניין בו כבר מספר עשורים, הוא החליט למנף את המצב הלאומי המזעזע והאישי המקרטע, לעשות מעשה זמרי ולקבל שכר כפתחי. בוקר אחד קם האלמוני והחליט - אני ימני.
אז גילה הזדמנות עסקית והתחדש בחליפה אידיאולוגית דנדשה והחל לטנף על השמאל ולהאדיר כל סממן נתניהואי בעולם. והנה כבר לקראת החגים, בצעד נמהר הפך עצמו לשופר. "שקמה ברסלר, איזה כיף שאת הורסת לאנשים את החיים", "השמאל צבוע", "תל אביב הנאורה פוחדת מיהדות" וכו'. כמיטב המסורת עבר על כל ארסנל דף המסרים המעודכן מתוך הספר הדמיוני "למתפכח באהבה - שנן ודקלם".
אחרי הפיכחון מגיע גם העלבון. "המחנה הליברלי לא מבין אותי", "מסלקים אותי", "מדירים אותי", "השמאלנים הם הכי גרועים", "הם מדברים על סובלנות ולא מקבלים אותי", "לא מאמין שהייתי חלק מהם", "הם אלימים, מקללים". מקומי כאן איתכם, הנה הקבלה על המונית. למי אני מוציא חשבונית?
התרעות פיקוד העורף