אין מקום אחד בטוח בישראל - אבל מירי רוצה לשיר לנו סולו | רון קופמן

הציבור בישראל לא צריך עוד יום זיכרון, הוא צריך אופק. הוא צריך לדעת: האם כובשים את כל השטח עד לליטני? האם מקימים התנחלויות בעזה? מה רוצים לעשות בדיוק? ואיפה האופוזיציה?

רון קופמן צילום: מיכה קירשנר
מירי רגב
מירי רגב | צילום: איור איציק סמוכה
3
גלריה

אנחנו בחודש ה־13 למלחמה שלא רואים את סופה. אין ניצחון מוחלט בעזה, צה"ל כבר בסבב השלישי בצפון הרצועה. כמעט בכל יום יש כאן הרוגים בדרום, בצפון ובתוך הארץ, אבל בגועליציית האפסים צריכים עוד טקס זיכרון קטן בהר הרצל.

ואם זה טקס, אז זו הנחלה של מירי "המחוננת" רגב, מלכת הטקסים שלנו. הציבור בז לטקס הממלכתי שהפיקה לקראת 7 באוקטובר, וצפה ברובו המוחלט, לא כולל צופי אשפה 14, בטקס הלאומי של משפחות החטופים והחללים. אז ב־27 בחודש מירי רוצה לשיר לנו סולו. משאבים הרי יש לה ללא הגבלה או מגבלה, אז יהיה עוד אירוע שבוזז את כספי הציבור, כאשר 101 חטופים עדיין בעזה. כלום לא קורה בעניינם, גם לא יקרה בקרוב. מאות אלפי לוחמים בלבנון, עזה ויהודה ושומרון. אין מקום אחד בטוח בישראל בגלל פח"ע, אבל המחוננת ולשכת ראש הממשלה חייבות לחגוג.

הפעולה הראשונה בחגיגה הייתה נטרול של משפחות החטופים, מחשש שמישהו מהם יעליב את אבי האומה. הרי זה לא טקס בשבילם, זה טקס בשביל אבי האומה עם יום זיכרון ממלכתי. איני יודע בדיוק בכמה יישובים מ־22 היישובים שנפגעו בטבח 7 באוקטובר כבר ביקרה שרת הטקסים – כדי לשוחח עם התושבים על מצוקתם. אני מעריך שלא הרבה.

קיבוץ ניר עוז, למשל, שלח לאבי האומה הזמנה להגיע לקיבוץ ביום האבל הלאומי, 27 באוקטובר. בהזמנה כתבה הנהגת הקהילה: "רבע מהקהילה שלנו נרצחה או נחטפה. היממה הארוכה ההיא, שבה אף אחד לא נחלץ לעזרתנו, נמשכת עד היום. 29 מחברי הקיבוץ עדיין חטופים. אנו מזמינים אותך ביום זה להגיע לביקורך הראשון בקיבוץ – המקום שבו התגלמות ההשלכות הקשות של 7 באוקטובר".

אני מזכיר כאן שאבי האומה הודיע בחודש יוני כי הוא נערך לבקר בניר עוז. מאז הוא כבר ביקר פעמיים בארה"ב, אך לא מצא את הזמן לבקר בקיבוץ המדמם. אולי כי אין להם שם מסלול נחיתה לכנף של ציון? הרי אף אחד לא מצפה שאבי האומה יגיע בלי מטוסו הפרטי, כן?

הטקס הממלכתי לציון שבעה באוקטובר
הטקס הממלכתי לציון שבעה באוקטובר | צילום: מסך

כן, זה היה צפוי, כי זה אצלנו בנוהל. מסיימים את הצום בכיפור והיידה, יאללה ג'מעה, הלכו החטאים, חוזרים בגדול לרמות, להונות ולעשוק. פרופ' ישעיהו לייבוביץ' ז"ל הכיר את העם שלו ממש טוב, יותר מדי טוב: "תהיו טובים מכיפור ועד לראש השנה, במקום להיות טובים מראש השנה עד יום כיפור". זו הייתה אמירה חכמה ונכונה, אבל זה בניגוד לטבע שלנו, אנחנו לא יכולים אחרת.

יושבים דיירי אגם הדרעק וחושבים כמה הם עוד יכולים לרמות אותנו, לכאורה כמובן. מאז שצה"ל פועל בלבנון, התגלו מנהרות שחצו את קו הגבול, עשרות מטרים מהיישובים. אנחנו הרי זוכרים את תלונות התושבים על קולות חפירה וקידוח שהם שומעים. גם ראש המועצה המקומית של שלומי, שממוקמת במרחק של קילומטר מהגבול, דיווח, לכל מי הסכים לשמוע, שחופרים לו מתחת ליישוב. גם קצינים בכירים בצה"ל וגם יו"ר ועדת החוץ והביטחון אמרו שיפסיק עם השטויות. כן, הם לא יודעים כלום. ואם הם כן יודעים, אז הם משקרים, כי הכי קל לשקר.

איך יסתיים מבצע חיצי הצפון של מלחמת "תקומה"? אף אחד לא יודע, נכון להיום. מה שאנחנו כן יודעים הוא שבאופן סופי ומוחלט, מדינת ישראל היא רק פרוקסי של אמריקע, מלא־מלא. לכל פעולה ופעילות אנחנו זקוקים לאישור של אבא, והם מנהלים כאן את העייסק. הממשל מתעב את קולקציית האפסים שמנהלת כאן את המדינ'ע – שאומרת לנשיא ביידן שהוא כלום ושום דבר – ושחבריה, כולל אבי האומה, מחכים לנובמבר, כדי לראות אם דונלד, הנכד של פרד הגרמני, חוזר לבית הלבן.

הממשל האמריקאי מנהל לנו את המלחמה. האיש הכי חשוב מבחינתם אחרי אבי האומה זה רון דרמר, שדובר את שפתם ובעיקר מלבין את השקרים של ראש הממשלה, עד כדי רמה שהם יכולים לבלוע וגם לא להקיא. אבל הם יודעים את מי הוא משרת, והם לא מאושרים מהמציאות הזו. אמריקע מחמשת אותנו. בלי הנשק האמריקאי אנחנו לא מסוגלים לנהל מלחמת קיום על הארץ שלנו. בגלל התיעוב כלפי קולקציית האפסים שלנו, אמריקע מאיימת עלינו באמברגו. וזה קורה לנו אחרי בריטניה, גרמניה, צרפת ואיטליה.

רון דרמר
רון דרמר | צילום: אמיל סלמן/הארץ

מי ששואל לנוכח המצב המדיני שלנו, מה יהיה בסוף, לא הבין את ההתחלה. כי מי שהבין את ההתחלה, כבר לא שואל מה יהיה בסוף. העוילם־גוילם ממש לא מאוהב ברעיון של אבי האומה לתחזק מלחמה עד נובמבר 2026, מועד הבחירות הבאות. קמלה האריס בטוח לא תאפשר מצב כזה, גם דונלד הפשיסט הלבן לא ייתן לזה צ'אנס.

אבל עד ל"ניצחון המוחלט" ול"שקר המופשט", משכנעים אותנו דיירי אגם הדרעק שהכל בסדר ושמעולם לא היה מצבנו טוב יותר, כי אלוהים שלהם מאמש־מאמש שומר עלינו, כמו תמיד. לכבוד חג הסוכות חיפשתי ומצאתי את האושפיזין שהייתי מזמין לסוכה הווירטואלית שלי. כי אחרי סוכות של תשפ"ד, בניית סוכה במציאות של תשפ"ה ממש מיותרת. יותר עדיף שנבנה מיגוניות, גם בבסיסי צה"ל. והנה הם:

אריה דרעי, בריאיון לביטאון "הדרך" של ש"ס: "כשאנחנו עומדים בימים אלה, עושים חשבון נפש, אנחנו מתחילים להבין את גודל הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה איתנו. אם בהתחלה הייתה לנו אמונה שהכל לטובה, היום אנחנו מתחילים להבין את זה"...

האם הניסים והנפלאות כוללים את כמות חללי צה"ל, הפצועים ואלפי הנכים? האם הניסים והנפלאות כוללים את הטבח בעוטף עזה, את כמות הנרצחים הבלתי נתפסת, את הנרצחים ב"נובה"? את 101 החטופים שנמצאים כבר יותר משנה בשבי, ולא ידוע לציבור כמה מהם בחיים? האם הניסים והנפלאות כוללים את המפונים מעוטף עזה ומגבול הצפון, את ההרס והחורבן של קהילות ותשתיות?

תגיות:
בנימין נתניהו
/
מירי רגב
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף