כטור כלכלי לא אשתמט מחובתי לענייני התקציב, שהוא "החיים עצמם", כדברי נתניהו, והשפעתו על עתיד הממשלה. כפי שהדחת גלנט מעוררת את כל האמוציות, כך גם תקציב 2025 אינו מחליק טוב בגרון. מחישובים בעקבות גזירות התקציב, מתברר שלכל משפחה יתווספו הוצאות של כ־10,000 שקל לשנה. אבל הממשלה חגגה את התקציב כאילו ישראל עלתה למונדיאל או שנתניהו זכה בפרס נובל לשלום.
בישיבת התקציב מיהר ראש הממשלה לחסל קיני התנגדות מקוטרים סדרתיים כמו עידית סילמן, חיים כץ ואיתמר בן גביר (שהכריז על צרות בהמשך הדרך). על שרים כמו מירי רגב, שרת התחבורה, מיקי זוהר, שר התרבות והספורט, או אבי דיכטר, שר החקלאות, שהתנגדו - הוא לא מבזבז אנרגיות. הם "שפוטים" שלו, ובעת מבחן יסכמו קומבינה כלשהי, יקבלו ליטוף קל ויצביעו בעד. עם גדעון סער, "טראבל מייקר" נוסף עד להדחת גלנט, הגיע ביבי לסידור עבודה מקיף. סער, שנחשב עד היום ל"שחקן חופשי" במונחי הכדורגל, פונק כשמונה לשר החוץ, וגם לחברי מפלגתו הובטח סידור עבודה.
ואת מי שכחנו? שימו לב ליו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה), שעד היום שמר על זכות השתיקה. לאורך משבר חוק ההשתמטות הוא מיעט להתבטא והותיר את הבמה לשר השיכון יצחק גולדקנופף. אבל כיו"ר ועדת הכספים הוא האיש עם האצבע על השיבר ויכול לתקוע הכל.
רוצים הוכחה? כבר שנה מסרב גפני הכעוס לאשר את בקשת האוצר למיסוי דלקנים (500 מיליון שקל), לדיווח על השכרת דירות (800 מיליון שקל) ולהותרת מס הרכישה על משקיעי דירות בשיעורו הגבוה. גפני רותח על כך שהאוצר אינו מאשר את תקציב אופק למוסדות החינוך החרדי ומעביר אותם סדרת חינוך. על חוק ההשתמטות הוא מיעט לדבר, אף שיש לו מה לומר. בפועל הוא מחזיק בידיו נשק אטומי. כשהבקשה להקפאת מדרגות המס תגיע לשולחנו בשבוע הבא, הוא יגיש את נקמתו הפיסקלית.
הקפאת מדרגות מס הכנסה, והמס על רווחים כלואים (שיגיעו בקרוב לאישור הממשלה) - יאושרו בנפרד ממסגרת התקציב. שני סעיפים אלה בלבד שווים במונחים כספיים 15 מיליארד שקל. אישורם חייב להיות מיידי כדי שייכנסו לתוקף בתחילת 2025. אם יו"ר ועדת הכספים יתקע אחד מהם, מדובר באסון במונחים פיסקליים. תקציב השנה הבאה יעבור במלואו בינואר־פברואר 2025, ועד אז יחווה טלטלות כספינה בים סוער. להערכתי, הגירעון בתקציב ימריא בסוף הדרך ל־5.5% מהתוצר (110 מיליארד שקל), ולא יהיה 4% כפי שהניחו תחילה.
האישור בממשלה היה אם כן פרומו למהמורות הצפויות במעלה הדרך. גם כאן נתניהו לא מתכוון לוותר, והפוליטיקה הקטנה צפויה לנצח שם בגדול. כל פוליטיקאי מהספסלים האחוריים ביותר בכנסת יקבל את ליטרת הבשר ולא יצביע בכנסת נגדו. זוהי שעתה הגדולה של הסחטנות. החרדים, ושר השיכון יצחק גולדקנופף בראשם, לימדו השבוע את תלמידי הישיבות את הפרק המרכזי ב"מבוא לסחטנות", ולפיו - נתניהו סחיט כמו לימון.
האם נתניהו יצלח את תקציב 2025, או שאולי הממשלה תיפול, כמשאלת ליבם של רבים? ובכן, הדחת גלנט מוכיחה שבכל מה שקשור לפוליטיקה - לראש הממשלה אין קווים אדומים. משהו טוב כבר יקרה בדרך, ואם לא - אפשר "לקמבן" משהו. למשל, סיומה הקרוב של המלחמה בלבנון. ייתכן שנס ההסכם ייצא אל הפועל כשדונלד טראמפ יחזור לכהן כנשיא ועל הדרך יפרוץ שלום עם סעודיה. במקרה זה, את הנחות העבודה התקציביות, כמו הצמיחה, ההכנסות ממיסים, הוצאות הביטחון והגירעון, אפשר יהיה לזרוק לפח.
לכן כולם מוזמנים להירגע. נתניהו לא יאפשר את נפילת ממשלתו בשל ענייני תקציב, גם אם בדרך יהפוך ללוביסט או לתומך בתנועה האסלאמית. הוא יתמרן, יהנדס, ילחץ, יאיים, ישפיל, ואם צריך - גם יתחנף ויחזר. בסוף הדרך הוא יעניק גם לאחרון חברי הכנסת את מבוקשו, ואם צריך - גם לחברי כנסת מרשימות ערביות. ראש הממשלה כבר הוכיח שבית הקלפים הוא מבחינתו בסך הכל סדרת קומיקס בנטפליקס.
"ועדה ממלכתית היא עצמאית, וממונה לפי חוק, אבל הממשלה הנוכחית מעדיפה את האינטרסים האישיים ואת השרידות של העומד בראשה מעבר לכל שיקול אחר. לו הדבר היה תלוי בו, הוא היה ממשיך כראש ממשלה עד סוף חייו. אין שום סיכוי, לצערי, שבממשלה הזאת תוקם ועדת חקירה ממלכתית. זה יקרה רק בממשלה הבאה שתחליף אותה".
"נתניהו, שהוא לא חרדי ושאוכל שרימפסים יותר מכל חילוני אחר, הצליח לגבש במסגרת ממשלתו את החרדים. לשר גולדקנופף אין שום אג'נדה ציונית. הוא ושכמותו הם אנטי־ציונים מובהקים. אם תעיין בכל ספרי הלימוד של רשת החינוך העצמאי ושל רשת אל המעיין, לא תמצא שום מילה אחת על ציונות, הרצל, בן־גוריון או ז'בוטינסקי".
"הוא קיבל ממני הצעה להיות מספר 2 ברשימה, וגם שריון של שניים נוספים מטעמו בעשירייה הראשונה ושל עוד שניים בעשירייה השנייה. ההסכם היה תקף גם לו היה סבב בחירות שני. גם קבענו אפשרות לפריימריז. היה ברור לי שהוא משתמש במו"מ כדי לשפר עמדות מול הליכוד".
ליברמן הותיר לממשלת נתניהו קופה עם יתרה של 10.6 מיליארד שקל, ו־2024 עומדת להסתכם ביום גרוע בגירעון של 180 מיליארד שקל, או ביום טוב - בגירעון של 150 מיליארד שקל. אלה מספרים שאי אפשר לחיות איתם. "יש כמה דברים שבולטים לעין בתקציב 2025, והעיקרי הוא הפגיעה המתמשכת במעמד הביניים. כשמעלים את הביטוח הלאומי, הטייקונים לא נפגעים, וכך גם כל האברכים שממילא לא עובדים.
דופקים את מעמד הביניים גם בהקפאת מדרגות המס ונקודות זיכוי", אומר שר האוצר לשעבר ומוסיף: "קיזוז ימי הבראה זה פגיעה במעמד הביניים, ומע"מ זה הכבדת הנטל על כל הציבור. זאת ממשלה שמעדיפה את שרידות הקואליציה מעל לכל שיקול לאומי. גולדקנופף הכריז על תוכנית מחיר למשתכן עם 25% מהדירות למגזר החרדי ורק 20% למילואימניקים. הפגיעה היא במעמד הביניים העובד ובאלה המשרתים בצה"ל".
"מאמין שכל השרים שהצביעו בעד התקציב זכו לקריצת עין. הובטח להם שבמשך השנה הם יקבלו בחזרה את הכסף שקוצץ מהם. הכי גרוע זה שיעד הגירעון בתקציב של 4% הוא לא ריאלי. כמו שמתנהלים כעת, הגירעון יגיע לפחות ל־5.5% מהתוצר. אתה שואל מה צריך לעשות? שר האוצר חייב היה להגדיל את 'העוגה' דרך הפעלת מנועי צמיחה, אבל אני לא רואה שום מנוע כזה. צריך להזרים הרבה כסף לסטארטאפים. אין משקיעים זרים יותר. תראה מה קורה היום כשהיקף ההשקעות ירד לעומת 2021־2022 מ־40 מיליארד דולר ל־10 מיליארד דולר".
הסינרגיזם שנוצר בעסקה בין תחום האשראי לביטוח מעניק לה יתרון נוסף. לא צריך להכביר מילים. די אם נתבונן ביתרונות שהפיקה כלל ביטוח כשרכשה את השליטה בחברת כרטיסי האשראי MAX - וזוהי רק תחילת הדרך. יש לקוות כי בהמשך הדרך השילוב בין חברת ביטוח לחברת כרטיסי אשראי יספק גם לצרכן הסופי תועלת פיננסית.
אבל עוד לפני שנאחל מזל טוב לצדדים, נזכיר שהעסקה כפופה לאישור רשות התחרות ובנק ישראל. נזכיר שהיתר כזה לא ניתן לפני כמה חודשים לקבוצת הביטוח הראל. רשות התחרות הציבה מספר מכשולים בפני הראל, עד שהרגולציה המיותרת הפכה מבחינתה לנטל. כאן מגיעה תמיהה נוספת. מדוע לחברת ביטוח מותר להשתלט על חברת כרטיסי האשראי, בעוד לבנק אסור להחזיק בה? האיסור על בנק להחזיק בחברת כרטיסי האשראי הוא חסר תקדים במערכת הבנקאית העולמית, כי אין לו שום היגיון. אך בישראל ממציאים את הגלגל.
האם חברת ביטוח היא פחות ריכוזית מבנק? האם בענף הביטוח חסים על הלקוח הקטן יותר מהמקובל במערכת הבנקאית. ברור שלא. הריכוזיות בענף הביטוח תלך ותגדל. הן יהפכו למפלצות פיננסיות עוד יותר, אם לחלקן גם יותר להחזיק בשליטה בבנק, כפי שמסתמן בתקנות המתגבשות בפיקוח על הבנקים. אבל עדיין לא מאוחר לעצור את הגלגל ולבצע תפנית. לא להחליש את חברות הביטוח, אלא לחזק את תאבון התחרות של הבנקים.
ראשית, יש להתיר לבנק דיסקונט להמשיך להחזיק בשליטה בחברת ויזה כאל, שבמסגרת הוראות החוק הוא ייאלץ למכור אותה. ההחזקה בכאל תעניק לדיסקונט, שבניהול אבי לוי, משקל נגד פיננסי מול הבנקים הגדולים. בהמשך הדרך יש לתקן את החוק ולהעניק לא רק לדיסקונט אלא גם לכל הבנקים את האפשרות להחזיק בחברת כרטיסי אשראי או להקים חברה חדשה. הרי ממילא הבנקים נמצאים כמעט בכל תחום שבו חברות כרטיסי האשראי עוסקות, אז מדוע לא לאפשר להם להחזיק בחברה.
ולבסוף, המהלך המשמעותי העיקרי שיש לבצע הוא מתן היתר למערכת הבנקאית לעסוק ישירות בתחום הביטוח. בשלב הראשון - בתחום הביטוח האלמנטרי (ביטוחי רכב ודירות), ובשלב השני - בכלל ענפי הביטוח. אם מדברים על תחרות, הרי אין ספק שכניסת הבנקים לתחום הביטוח (באמצעות מכירה ישירה או דרך סוכנים) תוביל להוזלה של עשרות אחוזים בפרמיות ותועיל בסופו של דבר למשקי הבית.
הפחד מפני "ריכוזיות" המערכת הבנקאית הפך מזמן לתירוץ. המערכת הבנקאית החבוטה מפחדת יותר. יוכיחו זאת ההיטלים המוזרים המוטלים עליה. ואם יש טענות כי הבנקאות עלולה להתנות שירות בשירות או להפר את חוקי ההגבלים, בשביל זה יש רגולטור שהצמיח עמוד שדרה עד כדי הטלת קנס של 111 מיליון שקל על קבוצת שטראוס.
אם יוקר המחיה באמת מעניין את הפוליטיקאי המצוי, הצעד הראשון שהוא היה חייב ליזום במסגרת חוק ההסדרים ל־2025 הוא הרחבת רישיון העיסוק של המערכת הבנקאית. אגב, עדיין לא מאוחר לעשות את זה.
דבוש הוא תעשיין ויזם עסקי, הנמנה עם מייסדי חברת אמבלייז, אבל בנשמתו הוא גם יזם חברתי וחבר בארגון "אנחנו עושים שינוי". הוא גם מתנדב בארגון "אור למשפחות", שתומך במשפחות שכולות, וחבר בארגון "קפיטליזם קשוב ישראל". הבעלים של קליל גם משקיע בחברות סטארט־אפ, ומשמש כיועץ עסקי לחברות הזנק. כלוחם במגלן בסדיר וקבע וכמדריך מקצועי במילואים, הוא מחובר כמובן לעשייה הביטחונית השוטפת וקשוב לשלל הבעיות שנוצרו בעקבות המלחמה.
"למרות השפעות המלחמה על ענף הבנייה, אנו ממשיכים להשקיע בפיתוח מוצרים, בשיווק ובחיזוק שרשרת ההפצה והמכירות. אנחנו בוחנים אפשרות לרכישת חברות ושיפור בשרשרת ההפצה והמכירות", אומר לי דבוש ומוסיף: "אני קורא לממשלה להתעשת ולטפל במחסור הקיצוני בעובדים. הנזקים לתעשייה נאמדים מתחילת המלחמה במיליארדי שקלים. בנוסף לריבית הגבוהה במשק, אנו פועלים לצמצום ההוצאות והתאמתן, ככל הניתן. החברה תהיה ערוכה לביקוש בענף הבנייה והנדל"ן".
בשנת 2001 רכש דבוש את קליל תעשיות, והוא משמש כיו"ר פעיל. מאז שרכש את השליטה הוא הגיע להישגים יוצאי דופן, כולל הגדלת שוויה בכ־800%, הגדלת מחזור המכירות ב־300% והובלתה מהפסד לרווח. ההכנסות במחצית הראשונה של 2024 הסתכמו ב־133 מיליון שקל. הרווח הגולמי הסתכם ב־24 מיליון שקל, והרווח הנקי - ב־4.5 מיליון שקל.
"זה חלק בלתי נפרד ממה שאני עושה, ומבחינתי זה עניין שבשגרה. בגלל המלחמה אנחנו מתאמצים יותר. גם אנחנו, התעשיינים, מציגים אנרגיות שלא חשבנו שיש לנו, ואין ברירה. עמותת 'אור למשפחות' מטפלת במשפחות שכולות. הן לא נתמכות על ידי המדינה, וזה קורע את הלב".
התרעות פיקוד העורף