למרות הניצחון אליבא דשר הביטחון, אנשי חיזבאללה ממשיכים בשיגור טילים, רקטות וכטב"מים, ממשיכים לפגוע בנפש וברכוש. עשרות אלפי המפונים מגבול הצפון ממשיכים לסבול במקומות מגורים חלופיים ולהתגעגע לבתיהם, לשדות, ללולים, למטעים. הבודדים שנשארו ומתעקשים להישאר באזור המטווח, נמצאים בסכנת חיים. חלק מהם, בהם עובדים זרים, שילמו בחייהם.
ביום שלישי על הבוקר שיגר האויב המובס טילים וכטב"מים לצפון. פיקוד העורף שלח את התושבים למקלטים ולממ"דים. במשך שעה ארוכה שיגעו הכטב"מים את תושבי הצפון. ברדיו דיווחו על מרדף אחריהם, כאילו זה היה שידור חי של משחק כדורגל. אחד הטילים התפוצץ בחצר גן ילדים בנשר. במזל ובזכות מהירות התגובה של הגננת לא היו נפגעים. מאוחר יותר פגעה רקטה במחסן בנהריה. שני תושבי העיר זיו בלפר ושמעון נג'ם נהרגו. לקינוח נשלחו תושבי גוש דן למקלטים עד שהטילים ששוגרו לגוש יורטו. אחלה יום שלישי!
הרבה יהודים טובים נוטים להאמין שיום שלישי הוא יום שמביא איתו מזל. אנשים נוהגים להתחתן ביום שלישי, את הבחירות לכנסת עורכים ביום שלישי, הגרלת לוטו שבה אפשר בסיכוי אפסי להרוויח עשרות מיליונים מתקיימת ביום שלישי. למה נחשב יום שלישי כיום שיש בו מזל? בשבועיים האחרונים שאלתי כ־20 גברים ונשים, עוברי אורח בנמל תל אביב, אם הם יודעים למה יום שלישי נחשב ליום המזל. הנשים לא ידעו, שני גברים דתיים ידעו בערך.
לידיעת המתעניינים: בפרק א' בספר בראשית נאמר על כל יום מימי הבריאה "כי טוב", מלבד יום שני שבו לא נגמרה המלאכה עד יום שלישי. ביום שלישי נאמר "פעמיים כי טוב". פעם אחת על מלאכת השמיים והארץ והפעם השנייה על עולם הצומח. מאחר שנאמר על יום שלישי הביטוי "פעמיים כי טוב", הוא נחשב במסורת היהודית כיום שיש בו מזל טוב במיוחד.
יום שלישי האחרון לא הביא איתו מזל טוב לאזרחי ישראל. בשש בבוקר חזר לפתוח את מהדורות החדשות המשפט הנורא "הותר לפרסום". ארבעה לוחמי צה"ל מגדוד שמשון נהרגו ברצועת עזה, בג'אבליה המובסת, המחוקה, הממוטטת. ביום שלישי הם מובאים לקבורה ועוד משפחות נכנסות למשפחת השכול ההולכת וגדלה ומגיעה לממדים נוראיים.
זה המקום להזכיר שממשיכיו של המנהיג האכזר יחיא סנוואר זיכרונו לקללה עדיין מחזיקים במנהרות אי שם ברצועה הארורה בתת־תנאים 101 חטופים חיים ומתים.
ביום שלישי פעמיים כי טוב אני בורח משמיעת החדשות ברדיו, מצפייה בטלוויזיה, מקריאת העיתונים והולך כהרגלי בתקופה האחרונה לנמל. אני נשען על המזח, מביט אל האופק, מקשיב לרחש הגלים ועוקב אחרי שחפים, אנפות ושני שלדגים העוסקים בדיג ללא הצלחה.
את השלווה הנפלאה הזאת הורס לי איזה פוץ שטופח לי על הכתף ובקול של סחבק שואל, "מה העניינים, זהבי, הכל טוב?". זה מביא לי את הסעיף. "הכל חרא", אני עונה לו בבוטות ומקווה שיעוף. הנודניק ממשיך, "למה ככה, מה לא טוב לך? וואללה, אתם השמאלנים בכיינים. לך תגור בהולנד, שם אוהבים חארות כמוך". עשיתי אחורה פנה לפני שיתפתח אירוע שאחר כך אצטער עליו, והלכתי הביתה.
הדלקתי את הרדיו, קראתי את כותרות העיתונים. וואללה באמת הכל טוב, הכל נהדר, הכל סבבה. וואללה הבן אדם צדק, אני שמאלני בכיין. כמעט צלצלתי להזמין כרטיס טיסה להולנד.
התרעות פיקוד העורף