אסף דגן שירת בצה”ל, בחובה ובקבע, במשך 15 שנים. לאחר שהשתחרר מהשירות הוא נקרא למילואים. אז התברר שהוא סובל מבעיות פוסט־טראומתיות, לאחר שחווה חוויות קשות בשירותו הצבאי. צה”ל המשיך לזמן אותו למילואים. בשנתיים האחרונות דגן שירת בבור של חיל האוויר ונקרא למילואים לפחות פעם בשבוע. יום לאחר אירועי 7 באוקטובר הוא גויס בצו 8 ושירת ברציפות במשך יותר מחצי שנה. הצבא סירב להכיר בו כחלל צה”ל ולערוך לו הלוויה צבאית רק משום שביום שבו התאבד הוא לא היה בשירות מילואים פעיל.
אני מבקש לסיים בכמה משפטים ממכתב הפרידה שהשאיר הנווט אסף דגן ז”ל לאמו: “אולי יוקל לך לדעת שמצאתי מנוחה ופשוט לא תצטרכי לדאוג לי יותר. ההחלטה שלי לעזוב אותך מוסיפה לתחושת הבושה שממלאת את כל כולי, אני כנראה רגיש מדי, וכל יום הרבה רגש וקושי ממלאים אותי, ואני פשוט לא יכול יותר”. זו, אולי, גם התחושה שחשה עכשיו משפחתו של דגן, שנאבקת על כבודו.
התרעות פיקוד העורף