צה"ל נמצא כעת במרוץ נגד הזמן לבנות מחדש את צבא היבשה. המשימה מונחת על הכתפיים של שני אלופים במטה הכללי של צה"ל: ראש אט"ל האלוף מישל ינקו וראש זרוע היבשה הנכנס האלוף נדב לוטן. צה"ל נדרש להגדיל כמה מערכים של צבא היבשה. הראשון והמרכזי הוא הגדלת חיל השריון. העניין כרגע הוא האם להכפיל את גודלו של המערך הסדיר או להגדיל אותו באופן מתון יותר.
הגדלת החיל בכל תרחיש מחייבת ייצור מוגבר של מאות טנקי מרכבה סימן 4. הטנקים הם מתוצרת ישראלית, אולם מכלולים רבים מהם מיוצרים בחו"ל: ארצות הברית, גרמניה ועוד. העובדה כי העולם נמצא במרוץ חימוש הובילה לכך שהספקים בחו"ל, כמו גם המפעלים בישראל, מתקשים להגדיל את היקף הייצור בהתאמה לצרכים של צה"ל.
בשלב ראשון החליטו בצה"ל ובמשרד הביטחון שלא להוציא משימוש טנקים ישנים מדגם מרכבה 3. במשרד הביטחון ובאט"ל פועלים כעת להשביח ולהשמיש את כלל הטנקים מרכבה 3 ב', טנקים שהיו מיועדים לצאת לגריטה. לשם כך נפתחו בישראל בעידוד משרד הביטחון מפעלים לייצור מכלולי חלקי חילוף של הטנקים מסוג זה. במקביל, צה"ל זקוק לחלקי חילוף גם לטנקי מרכבה סימן 4 וכלי הרק"מ מסוג נמר ונמר, שבמהלך המלחמה נרשמה נסועה של פי יותר מעשר משנה רגילה. כלומר, הכלים הזדקנו באחת בעשר שנים.
באט"ל מבינים כי אנשי המילואים הם מרכז הכוח של צבא היבשה. לכן התפיסה החדשה היא שאנשי המילואים יזכו באותו ציוד ואמצעים הקיימים בקרב כוחות הצבא הסדיר. מדובר בפרויקט רב-ממדים ובעלויות גדולות במיוחד. את המהלך מוביל האלוף מישל ינקו ראש אט"ל והוא אמור להימשך לפחות שנתיים עד שלוש שנים.
צה"ל מבין לאחר השביעי לאוקטובר כי הוא חייב להישען על מפעלי ייצור פצצות, פגזים ומפעלי ייצור חומר נפץ כחול-לבן. זאת הסיבה כי שר הביטחון היוצא יואב גלנט לחץ על חברת אלביט לפתוח פסי ייצור של תחמושת בדגש על פגזי 120 מ"מ עבור התותחים והטנקים. אולם גם כאן יש קושי בשל העובדה כי מפעלי הייצור בישראל מתקשים לגייס כוח אדם לאיוש מיטבי של פסי הייצור.
התרעות פיקוד העורף