פחות מיממה לכניסת הפסקת האש בלבנון נרשמו מספר אירועים של הפרות נקודתיות של ההסכם. צה״ל פעל בנחישות בכל אחד מהאירועים: כמה מחבלים שיצאו ממקומות המסתור בכפרי הדרום חוסלו. ארבעה מהם נעצרו והיו גם כמה מחבלים שנפצעו ונמלטו. צה״ל קובע רף של נחישות כבר בשעות הראשונות של הפסקת האש. אבל אחרי יממה – נראה כי ישראל בפוסט טראומה. ויש את כל הסיבות לתושבי ישראל להיות מהוססים וחרדתיים.
לתושבי הצפון יש את כל הקרדיט לחשוב שהממשלה, צה״ל ומערכת הביטחון עושים עליהם סיבוב. זה בסדר – ייקח עוד זמן עד שהאמון יבנה מחדש. וכנראה שזה יהיה רק באופן חלקי.
בנוסף, ישראל שברה את טבעת החנק שבנתה איראן במשך שנים. ישראל השאירה את חמאס לבדו, את איראן חשופה – וסוריה קיבלה מסרים ברורים: תבחרי צד. המסר מאתמול לסוריה הוא שאם תחליט לבחור בצד של חיזבאללה – אתם משחקים באש.
שאלת עיצוב סידורי הביטחון בגבול הצפוני שלנו, בגבול סוריה לבנון בבקעה או בדחייה, היא רק בין ישראל לישראל. בדיוק כמו שישראל פועלת באוויר, בקרקע ועל פי פרסומים זרים גם בים במרחבי סוריה: כך צריכה ישראל לפעול בלבנון, בכל פעם שחיזבאללה או כל ארגון טרור אחר ינסה לאתגר את ישראל.
במזרח התיכון חשוב לדעת לשחק שח־מט. אבל גם חשוב לדעת להפוך לפעמים את השולחן ולשחק שש־בש, משחק שהשכנים מכירים היטב.