כבר לא חשבנו בנובמבר 2024 כי עדיין יכול לקום פה נושא שמסוגל לאחד את דעת הקהל. במדינה שמזמן מחולקת, כמעט רשמית, כמו ברלין לפני נפילת החומה, לישראל רק־ביבי ולישראל רק־לא־ביבי, עובר קו פרשת המים בין שני האזורים. והנה, קם הדבר ונהיה. הסדר הפסקת האש בין ישראל ללבנון (כלומר, בין ישראל לחיזבאללה, או בפועל – בין ישראל לאיראן עם כמה תחנות בדרך שבין נקודה י' לנקודה א') עשה את הבלתי נתפס.
שחטו אותו פרשני "הארץ", וקרעו אותו לגזרים פרשני "מקור ראשון". זאב התאחד עם כבש, ושניהם תקפו את בנימין נתניהו על מה שנתפס כמכירת חיסול של הישגי צה"ל בלבנון תמורת הסכם רע ומחורר, שמרוב חוריו קשה אפילו לתלות את הנייר הזה על המקרר במשרד ראש הממשלה.
כעת, כשההסדרה מול לבנון הפכה עובדה מוגמרת וחתומה, כל אחד מתושבי הצפון ניצב בפני ברירה בין שתי אופציות רעות. ראש הממשלה הרי הסביר כי לא משנה מה כתוב על הנייר, מה שחשוב הוא נחישותה של ישראל לאכוף את ההסכם ולהגיב על כל הפרה. אם אותו תושב צפון מאמין לנתניהו, אזי עתידו הוא חיים בין סבבים בלתי פוסקים. בדיוק כמו שנראו חייהם של תושבי עוטף עזה אחרי ההתנתקות ועד השנה האחרונה. חיזבאללה יפר, ישראל תתקוף, חיזבאללה יגיב, הצפון יספוג. ואם הוא לא מאמין בשינוי הקונספציה – המשמעות היא שתושבי הצפון שוב יקבלו בגבול את 6 באוקטובר בעוד שנה או שנתיים או שלוש.
ואחרי כל הנאמר ואף על פי כן, השיקול של נתניהו היה נכון. ההפסד הציבורי שספג הוא טקטי בלבד, בערך כמו אפקט פיטורי יואב גלנט. הגל יעלה – ויעבור, ולעומתו השקט יישאר לעת עתה ויקסים מחדש את כל המאוכזבים בימין, במרכז ובשמאל.
בשונה מהאינטרס של נתניהו בגזרת הלחימה בעזה, הפסקת האש בצפון מיטיבה עימו פוליטית. אנשי המילואים שלחמו בלבנון חוזרים הביתה, למשפחותיהם ולעסקיהם. חברות התעופה שביטלו את טיסותיהן לישראל – יתחילו לחזור גם הן. ככל שנתמכר מחדש לשגרה או לדמוי שגרה, המצב של הליכוד ושל נתניהו בסקרים ישתפר בהתאם.
יותר מסביר להניח כי ההיבט הפוליטי הובא בחשבון במהלך קבלת ההחלטות, אך לא הוא שעמד במרכז. מכלול השיקולים בעד ההסדרה בצפון שהוביל להחלטת נתניהו להסכים למתווה המוצע בפורמט המוצע – הוא משוואה הרבה יותר מורכבת ממה שהוצג לציבור. באופן יוצא דופן, בצומת הזה נפגש אינטרס המדינה עם האינטרס האישי של נתניהו. ההסדרה בצפון נולדה בדיוק שם, בנקודת המפגש הנדיר הזה.
ובינתיים, כל מי שהסתכל מהצד (כלומר, בערך כל המדינה), לא משנה לאיזה מחנה הוא שייך, לא הפסיק לשאול את אותה השאלה בדיוק: "מה גרם לנתניהו להסכים? הרי עיוור הוא לא, טיפש ודאי שלא. אם עינינו רואות את כל הסכנות שבמסמך הזה, בטח עיניו רואות אותן לא פחות טוב".
מתנגדי נתניהו כבר קבעו כי הוא מכר את הישגי צה"ל תמורת שקט. לשכת ראש הממשלה גיבשה הסבר משלה – מדוע ההסכמה להפסקת האש היא החלטה נכונה. ביום שלישי בבוקר, שעות מספר לפני כינוס הקבינט המדיני־ביטחוני, קיבלה התקשורת תדרוך בשם גורם מדיני. הגורם המדיני ביקש להעביר לציבור הרחב שני הסברים.
ההסבר הראשון, ישראל הוצבה בפני ברירה בין שתי אפשרויות: להגיד "כן" להסדר – או להיאנס בידי מועצת הביטחון של האו"ם, שכבר תכננה להעביר החלטה המחייבת את ישראל להכריז על הפסקת אש בתנאים רעים, ללא הישגים – וללא וטו אמריקאי.
ההסבר השני, ישראל קיבלה את ההסכם תמורת הסרת אמברגו נשק שהטיל ממשל ג'ו ביידן. יתרה מכך, תמורת ההסדר קיבלנו הבטחה לאמל"ח נוסף, יקר ומתקדם. בתור תוספת משכנעת, לסעיף צורף רמז מעורפל, אך מבטיח, להבטחות כאלה ואחרות שקיבלנו מהנשיא הבא דונלד טראמפ ואנשיו.
הפלונטר נפתר
השיקולים בעד ההסדרה בצפון שלשכת ראש הממשלה בחרה להציגם לציבור, גם הם רק קטע חלקי מתוך הפאזל השלם. אלה בהחלט סיבות אמיתיות שנשקלו בדיונים רבים בשבועות האחרונים, אך זה לא הכל, ממש לא הכל.
דף מסרים בדרך כלל לא בא לשקר, הוא נועד לפשט את המורכב, להבליט את היתרונות ולהעביר את המסר הרצוי. זה הז'אנר, ואלה כללי הז'אנר. בין השיקולים שהובילו את נתניהו להסכים להפסקת האש בצפון באמת היה הפחד מהאפשרות של החלטה גרועה במועצת הביטחון של האו"ם, שכאמור תכפה על ישראל הפסקת אש בתנאים רעים ללא הישגים. וללא וטו אמריקאי המציל מצרות.
לאו דווקא מדובר בהחלטה להפסקת אש בצפון. זה זמן מה מספר רעיונות מסתובבים ומתגבשים להם, ביניהם: הפסקת אש בעזה; החלטה אנטי־ישראלית בנוגע ליהודה ושומרון; וגם מספר הצעות החלטה בנושא מדינה פלסטינית.
ביידן אומנם לא מתקרב להיות ברק אובמה, אך עדיין – הסכנה למצוא את עצמנו מתמודדים עם אחת מההחלטות הנ"ל היא סכנה אמיתית ולא תירוץ תורן. כך לפחות נתניהו מאמין באמונה שלמה, כך התבטא לא אחת בישיבות הקבינט המדיני־ביטחוני ובדיונים אחרים.
ברם, נראה כי היה שם שיקול נוסף שלא נכלל בשום דף מסרים. שיקול אישי שפגש את האינטרס המדיני. סיום המלחמה בצפון פוטר את נתניהו מאחד האיומים הגדולים שמדירים שינה מעיניו: מאיום הנבצרות. עדות נתניהו במשפטו קרבה ובאה. אחרי סירובו של בית המשפט לתת ארכה נוספת, נהיה ברור כי שלב החקירה הנגדית קרוב ובלתי נמנע. כל עורך דין בינוני יודע כמה מורכב השלב הזה וכמה צריך להשקיע בהכנת הלקוח לקראת חקירה נגדית. שלא לדבר על שעות על גבי שעות שנתניהו עתיד לבלות על הדוכן בבית המשפט.
שילוב בין העדות לבין ניהול המלחמה הוא שילוב שאולי ניתן לביצוע טכנית, אך בלתי אפשרי מהותית בלי שאחת משתי המשימות תיפגע. במצב של מערכה עצימה, הטענה כי בלתי אפשרי לנהל מלחמה כה חשובה וגורלית במקביל לניהול העדות שאם נתניהו ייכשל בה, סיכוי ריאלי שילך לכלא – היא אמיתית והגיונית. הסדר הפסקת האש שם קץ לדילמה ופתר את הפלונטר האישי של ראש הממשלה. לגמרי לטובת המדינה.
ועדיין, השיקול המרכזי להסכים להסדרה ולא להמשיך בלחימה היה אחר. לא האו"ם ולא הנשק, אלא מסקנה מאוד לא אופטימית, אך מציאותית מאוד שעליה הסכימו בדרג המדיני ובצמרת צה"ל. המסקנה היא שבצר לנו, ההסכם שאליו הגענו במחיר של 420 ימי מלחמה, נופלים רבים ופצועים רבים, הוא המקסימום האפשרי שנוכל להשיג.
המסקנה הזאת התחזקה בנקודה שבה בישראל הגיעו למסקנה כי אזור החיץ, שטח מת בצד הלבנוני שרצינו ולא קיבלנו במתווה הסופי – לא נקבל גם אם נמשיך בלחימה בפורמט הנוכחי עוד חודש ועוד חודשיים ואף יותר מזה.
כדי שמישהו בלבנון יסכים להשפלה לאומית של ויתור על אדמת מדינתו, לאיסור לתושבים לחזור לבתים – ישראל צריכה לכבוש את ביירות כולה לכל הפחות. היות שלדבר שכזה אפילו איתמר בן גביר לא קרא – ההבנה המשותפת הייתה כי הלבנונים נותנים כרגע את המקסימום האפשרי. עדיף לקחת, בהמשך נקבל רק פחות.
במסגרת ההסדר הסכים הצד הלבנוני לדברים שעליהם היה בלתי אפשרי לדמיין עד לפני שלושה־ארבעה חודשים. חיזבאללה הפקיר רשמית את חמאס בניגוד לתפיסה שביטא חסן נסראללה בכל נאום מתחילת המלחמה. לבנון הסכימה (לפחות על הנייר) לאי־נוכחות של אנשי חיזבאללה עם נשק בדרום המדינה ולאי־העברת אמצעי לחימה לאזור הגבול עם ישראל – זאת אחרי שבמשך שנים הסטטוס קוו היה אחר.
לו ההסדר לא היה נחתם, לו ישראל הייתה ממשיכה את הלחימה בשיטתה הנוכחית, וחיזבאללה מצידו היה ממשיך במתקפות בשיטה הנוכחית – האם באפריל הייתה ישראל מקבלת הסכם טוב יותר מזה שעליו הסכימה בנובמבר? התשובה לשאלה, ככל הנראה, היא "לא". על כן התשובה הישראלית להסדר הייתה "כן".