אומנם הרוב בלבנון בז לחיזבאללה בימים אלה וזועם עליה, עד לאן הוליכה את לבנון, אבל מי שחשב כי נעים קאסם וחבורתו יכרעו ברך לאות סליחה, אינו מכיר את חיזבאללה. היום שאחרי הפסקת האש מוצא את הארגון השיעי מסביר לכולם מדוע הם צדקו, וכיצד כולם טועים. כדרכם של פוליטיקאים שאינם נושאים באחריות למחדליהם, ראשי חיזבאללה מנסחים דברי סנגוריה על עצמם, הנשענים על שתי רגליים: הם מסמנים אויב ומטילים בו את האשמה, ובמקביל מטפחים את תדמית הקורבן.
המלחמה הזו, שהיא הנוראה ביותר בתולדותיהם מאז מלחמת האזרחים, הייתה מלחמת ברירה. חיזבאללה לא נאלצה לתקוף את ישראל אלא בחרה לעשות כן. היא יצאה למתקפה ב־8 באוקטובר, בעיצומו של המשבר הכלכלי החריף בתולדות לבנון. כל זאת בשירות הפלסטינים.
נוסף על כך גייס קאסם לצידו את צו המצפון. "ישראל מבצעת רצח עם ברצועה", האשים; "עד כה היא קטלה 45 אלף בני אדם, פצעה 105 אלף ועקרה מביתה יותר ממיליון אזרחים. על כך אי אפשר לשתוק", אמר קאסם. לכן מיהרו איראן, החות'ים והכוחות השיעיים בעיראק להירתם למערכה. "זה כבוד עבורנו להימנות עם המעטים שתמכו בצדק", אמר קאסם.
חיזבאללה אף רשמו הישגים בשדה הקרב, שהפכו את הלחימה למשתלמת עבורם. קאסם הודה כי עשרה ימים שחורים משחור עברו עליהם בספטמבר. ב־17, אז נפתחה מתקפת הביפרים, ולאחר עשרה ימים הרג צה"ל את חסן נסראללה. "זו הייתה מתקפה כואבת", הוא הודה. אולם, לדבריו, בתוך עשרה ימים נוספים הצליחה הזרוע הצבאית שלהם להתאושש. לכל המפקדים שנהרגו או נפצעו נמצא מחליף, והכוחות בשטח חזרו להילחם, הגבירו את גובה הלהבות ואף זרעו אבידות בצד הישראלי. "התוצאה הייתה עמידה אגדית של ההתנגדות בלבנון", שיבח קאסם את אנשיו. הוא טען כי ביכולתם להמשיך כך עוד תקופה ארוכה.
קאסם הסביר לשומעיו כי הזרוע הצבאית של חיזבאללה איננה צבא סדיר. אין זה תפקידה למנוע מצה"ל להתקדם, אלא להטרידו ולשאוף לערער אותו. "אם הוא נכנס לכפר, אזי המוג'אהדין בשוחות, מאחורי השיחים ובמקומות מסתור נלחמים בו", הוא המשיך, "על כן, אין זה חשוב אם (חיזבאללה) נכנסו לכפר כלשהו או לא, אלא כמה הרגו ופצעו והיכן פגעו".
נימת דיבורו היא כשל מנהיג לאומי ולא כראש פלג מגזרי. "לבנון שלנו", הוא מכנה את המולדת. "את השיקום", אמר בטון מחבק, "נעשה יחד". נוסף על כך הוא הבטיח לפעול כדי לבחור נשיא מוסכם על הכל. כבר שנתיים שאין ללבנונים נשיא בגלל מחלוקות קשות על המועמד. גם ראש הממשלה נג'יב מיקאתי הוא זמני, וכך גם ממשלתו.
חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם חיזבאללה, חסן פדלאללה, תמצת השבוע בכמה משפטים את עמדת חיזבאללה עם סיום המלחמה. "המחיר כבד, נכון, אבל הושג ניצחון גדול", הוא אמר בריאיון לערוץ אל־מיאדין, "ראשית, בשדה הקרב, הוא (האויב) רצה להשתלט על דרום הליטני. רצה למנוע ירי טילים והחזרת המתנחלים (תושבי הצפון) בכוח האש. האם זה הצליח? לא. רצה להרוס את חיזבאללה, למחוק את קיומה. הוא לא הצליח. רצה להרוס את סביבת ההתנגדות ואת הכלכלה שלה. גם זה לא קרה. וכן את האופי הפוליטי של לבנון, ושל האזור. האם הצליח?".
הניסיון השברירי לסיים את המלחמה בלבנון הרגיע לא רק מיליוני אזרחים משני צידי הגבול, אלא את כל מדינות האזור. אם הפסקת האש תשרוד, היא עשויה לגרום לאיראנים לוותר על תגובה עצימה למתקפה הישראלית. כולם חששו מהתלקחות של מלחמה אזורית.
ישראל תצטרך ללמוד מהטעויות החוזרות ונשנות שלה. המדיניות של זבנג וגמרנו פשטה את הרגל. לא די להחריב אויב סורר. חובה להלביש את המבצע הצבאי בחליפה מדינית. ישראל איננה טובה ביוזמות מדיניות. כי למה מי מת. מה פתאום שנדבר עם האויב על שלום, או נתפשר, או בכלל מיהו שנדבר איתו. הצרה היא שגם את התחזוקה הצבאית של הגזרה לא ביצענו. ישראל שאחרי מבצע, או סבב, או מלחמה, הייתה אומה ישנונית ומפוהקת. האויב פנה להתעצם, למקרה שיותקף שוב בעוצמה רבה, וכך מצאנו את עצמנו בעימות חריף יותר מולו לאחר מכן. הסדר מדיני וטיפול צבאי נלווה היו כורח השעה, אבל הם הוזנחו. בשנים האחרונות הגיע הדבר לשיא. ישראל לא רק הזניחה את הטיפול הנאות באויביה, אלא אף פנתה למלחמות יהודים.
השנה הקרובה בלבנון מזמנת לשני הצדדים הזדמנות פז. "ועדת החמש" לא הוקמה רק כדי לפקח על הפסקת האש. בראשה יישבו קצין אמריקאי בכיר ועמיתו הצרפתי. שתי המעצמות הללו עשויות לתת לצדדים היריבים הרבה יותר מפנקסנות בענייני תלונות. ארה"ב כבר הודיעה שהיא תסייע גם בשיקום, ויחד עם נציג האו"ם בוועדה עשויים השלושה הללו להעניק לישראל וללבנון מסגרת למשא ומתן מרחיק לכת.
על השולחן כבר מונחת הצעה אמריקאית לדון בהסדרת הגבול היבשתי. קיימות 13 נקודות מחלוקת לאורכו. שבע מתוכן לובנו בעשור האחרון, וחמש מחכות לדיון. גם הגבול הימי פרוץ לגמרי ובלתי מוסדר. פתרון הסוגיות הללו מצוי בהישג יד, במיוחד באווירה הנוכחית בלבנון, שאינה רואה בעין יפה חרחורי מלחמה של חיזבאללה. אם אכן יגיע הדיון בסכסוך הזה לידי הבשלה, ייתכן הסדר גבולות בין ביירות לירושלים. או אז נוכל לשלוף מן המילון את הביטוי "הסכם היסטורי", ולשם שינוי, הפעם בצדק.
התרעות פיקוד העורף