"הכל אישי", הסביר מייקל קורליאונה לקונסיליירי המשפחתי בסרט האייקוני "הסנדק". למרות הפערים וההבדלים, קשה להימלט מהמחשבה שממשלת נתניהו ושלוחיה מתנהלים באג'נדה דומה ומקדמים בחקיקה על סטרואידים את האינטרסים האישיים של הבוס וסביבתו.
בשבועות האחרונים, בעיצומה של מלחמת "יש ברירה", הם מוכיחים את תקפות האמרה מהסרט - והכל בברכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם כבר לא מתאמצים להסתיר את הבושה, כי הרוח החיה המנשבת מאחורי המהפכה המשפטית היא נתניהו, בנו יאיר ושלוחותיהם. לאן התדרדרה מפלגת ההוד וההדר עד כדי כך שתיקי החקירות והחשש מוועדת חקירה ממלכתית הם המעצבים את מהלכי הממשלה?
בימים האחרונים אנחנו חווים צונאמי של חקיקה פרסונלית, שמאחוריה עומדים אינטרסים אישיים תוך מחיקת הייעוץ המשפטי. בשבוע הבא תדון ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת בחסות היו"ר ח"כ שמחה רוטמן בהצעת חוק של הח"כים חנוך מילביצקי ועמית הלוי מהליכוד, שזוכה לכינוי "חוק פלדשטיין".
ההצעה המוגשת בעיצומו של כתב האישום נועדה לחלץ את דובר ראש הממשלה מאשמת מסירת מידע סודי. לפי ההצעה, תוענק חסינות למוסר מידע חסוי לראש הממשלה, והדבר לא ייחשב עבירה על החוק. מדהים כיצד ראש הממשלה עשה תפנית של 180 מעלות בהתייחסותו לפלדשטיין, מהתעלמות מוחלטת לחיבוק דוב, בדומה למהפך שעבר בפרשת היורה אלאור אזריה.
ח"כ מילביצקי ממשיך לעבוד את אדוניו. השבוע אישרה ועדת החוקה לקריאה ראשונה הצעת חוק המגבילה את לשכת עורכי הדין בשימוש בדמי החבר. תשאלו מה לכנסת ולדמי החבר של אחת הלשכות המקצועיות בעיצומה של המלחמה.
שאלה מצוינת! כאן מגיע הפאנץ': בבחירות ללשכת עורכי הדין שנערכו לפני שנה נבחר לתפקיד יו"ר הלשכה עו"ד עמית בכר, ולא עו"ד אפי נוה השנוי במחלוקת, יקיר שר המשפטים. אז הגיע הזמן לחיסול חשבונות. וחוץ מזה, ללשכת עורכי הדין שתי אצבעות יקרות בוועדה לבחירה שופטים.
עכשיו לפואנטה: בקובלנה לפני שנתיים שהוגשה נגד מילביצקי על ידי ועדת האתיקה של הלשכה, הוא הורשע בהתנהגות שאיננה הולמת עורך דין, בכך שאימת תצהיר מתלוננת בלי שנכחה בפניו. הושת עליו עונש אזהרה והוצאות משפט של 1,500 שקל.
בוועדת החוקה בכנסת הושמעו חילופי דברים והטחת קללות בינו לבין יו"ר הלשכה עו"ד בכר, ואחסוך מכם את פירוטם. אנשי האופוזיציה טענו שח"כ מילביצקי סוגר חשבונו עם הלשכה, אבל זה לא עזר.
הלאה. ועדת השרים לחקיקה אישרה השבוע הצעת חוק פרטית של ח"כ טלי גוטליב (הליכוד), שלפיה לא תיפתח חקירה פלילית או תביעה אזרחית נגד ח"כ, אלא אם הכנסת תאשר זאת ברוב של 90 חברים - המתאים לבית הדומה ברוסיה.
"הצעת החוק הופכת את החסינות לעיר מקלט מפני חקירה והעמדה לדין פלילי מהגשת תביעות אזרחיות - ויוצרת שכבה מורמת מעם", קבעה היועצת המשפטית לממשלה, אבל את מי זה מעניין. האם לפתע נחשף האור המשפטי לח"כ גוטליב? ממש לא!
בימים אלה מתנהלת בבית המשפט המחוזי תביעה בסך 2.6 מיליון שקל שהגישה פעילת המחאה שקמה ברסלר נגד ח"כ גוטליב ונגד אחרים. מדובר בתביעת לשון הרע בגין תיאוריית קונספירציה שהופצה נגדה ונגד בעלה. כשהמהומה שחוללה בבית המשפט לא הועילה, פנתה הח"כית למישור הפרלמנטרי.
ההפיכה המשטרית גם מגיעה לתחום התקשורת, והמנצח הפעם הוא שר התקשורת שלמה קרעי (הליכוד). זו מקבלת תמיכה מרוחות המנשבות היישר ממיאמי, מקום מקלטו של יאיר נתניהו. השבוע הוגשה על ידי גוטליב הבלתי נלאית גם הצעת חוק להפרטת תאגיד השידור הציבורי שתסגור אותו דה פקטו.
שר התקשורת המשיך להתעלות על עצמו, ובדיון השבוע בממשלה קידם הצעה למנוע מעיתון "הארץ" קבלת פרסום או מימון מגופים ממשלתיים. הנימוק היה ש"אין לאפשר למוציא לאור של עיתון בישראל לתמוך באויבי המדינה ובפרט בזמן מלחמה". גם כאן האינטרסים הממשלתיים ברורים, שכן לעיתון קו מערכתי חריף כנגד נתניהו וממשלתו וגם אג'נדה שנויה במחלוקת, אך לגיטימית.
זה הזכיר לי את אחד הפרקים בסדרת הטלוויזיה המצוינת "המו"לים" של עמרי אסנהיים באותו ערוץ (כאן) שרוצים לסגור. מסופר שבעקבות הפרת צנזורה של העיתון "חדשות" בפרשת קו 300, הוא נסגר בהוראת שר הביטחון לארבעה ימים. העיתונים המתחרים שתקו, ולאורך זמן זאת הייתה מכת מוות לעיתון. אלא שהפעם, בניגוד לסיפור "חדשות", "הארץ" זוכה לגיבוי גם ממתחרים כמו "ידיעות אחרונות".
אי אפשר להתעלם מיוזמת נתניהו לאסור בחוק על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, שתביא לקץ שלטונו. ביוזמה מדובר על ועדה פוליטית שתגבש את מסקנותיה בהתאם לרוח המפקד.
האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו ועדת פוליטית שתחקור את האסון הביטחוני הכבד ביותר מקום המדינה? כדי להוכיח ש"הכל אישי", נזכיר שרק לפני שנתיים תבע נתניהו (כששהה זמן קצר באופוזיציה) להקים משיקולים אישיים ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הרוגלות, שזה הרבה פחות מאסון 7 באוקטובר. לדבריו, צריך להגיע לדבריו לחקר האמת ללא שיבושים או תיאומים.
נתניהו יכול להרשות לעצמו לשסות ח"כים בשומרי הסף של המערכת המשפטית כדי להרוס כל חלקה טובה בדרך להמשך שלטונו. המנטור הפוליטי שלו הוא דונלד טראמפ, שהתבשר השבוע על בקשה לביטול כתבי האישום נגדו בפרשת ההסתערות על הקפיטול לנוכח "שינוי הנסיבות" (בחירתו כנשיא). סביר שגם נתניהו עצמו בונה על מהלך דומה באמצעות שינוי הרכב בית המשפט העליון או החלפת היועצת המשפטית לממשלה.
אם החקיקה הפרסונלית של נתניהו לא תיעצר כאן ועכשיו, כולנו נשלם ביוקר (תרתי משמע). ראש הממשלה איבד את המעצורים, ורק קיר בטון יעצור אותו. הוא הוכיח שיעשה הכל, כולל שפיכה בלתי מוגבלת של כספי תקציב, כדי להיחלץ מכתבי האישום ומאחריותו המובהקת לאסון 7 באוקטובר דרך הטלת האחריות על מערכת הביטחון. מכונת הרעל תכשיר הכל.
האש בבורסה הופסקה מזמן
תרשמו את הרבעון השלישי של 2024 כאחד המטורפים בקרב החברות הבורסאיות. ענף התעופה, הבנקאות, חברות הביטוח, חברות ההחזקה, חברות האנרגיה, התעשייה והקמעונות ישלימו עד מחר (שבת) את פרסום הדוחות הרבעוניים, והם חוגגים כל הדרך להפסקת האש.
הדוחות הושפעו לחיוב מסימני הפסקת המלחמה ועליות השערים בבורסה ברבעון. סוחרי הבורסה חוגגים את הפסקת האש, אף שעוד השבוע חטפנו 250 טילי חיזבאללה. אבל מי שהתכופף היה הדולר לעומת השקל.
אז מה מסביר את טירוף הדוחות המצוינים ברבעון הכי מטורלל? לא אסתכן אם אקבע שהמלחמה היטיבה עם דוחות החברות הביטחוניות הבורסאיות כמו אלביט מערכות, מנועי בית שמש, עשות אשקלון, תאת טכנולוגיות וקבוצת מר, ובוודאי עם החברות הממשלתיות כמו התעשייה האווירית ואלתא.
ישראל הפכה למעבדת הנשק הגדולה בעולם, והחברות הביטחוניות סיפקו את חומרי הגלם למעבדה. מוטבות נוספות של המלחמה הן חברות התעופה הישראליות, ובראשן אל־על וישראייר, שהמריאו השנה בדוחות הכספיים הרווחיים יותר אי פעם.
מוטבי מלחמה נוספים מגיעים במפתיע דווקא מענף המלונאות, שניצלו את שהות המפונים כדי לשפר משמעותית את תפוסת המלונות. בנוסף, יוקצו להם יותר מ־200 מיליון שקל לשיפוץ.
לצד המלחמה, העליות בבורסה השפיעו לחיוב על שורת הרווח, וזה ניכר במיוחד בדוחות הכספיים של החברות הפיננסיות. הבנקים הרוויחו לא רק מעליית הריבית אלא גם משיפור ביעילות התפעולית ומהפעילות בשוק ההון.
בינואר-ספטמבר 2024 הם הדהימו ברווח של 22.6 מיליארד שקל, גידול של 16% לעומת נתוני 2023. עם שיעורי תשואה כאלה, ובקצב הרווחים הנוכחי, 2024 כולה תסתיים ברווחי שיא של 30 מיליארד שקל.
הבנקאות אינה לבד. מגזר פיננסי כולו מרים את הראש, וכוכבי המשנה הם חברות הביטוח שפרסמו השבוע דוחות מצוינים. מגדל לדוגמה, שבניהול רונן אגסי, עברה מהפסד של 14 מיליון שקל לרווח של 285 מיליון שקל ברבעון השלישי, בעיקר בזכות עלייה ברווחי החיתום והעליות בבורסה.
לצד ענף הביטוח, חברות כרטיסי האשראי ישראכרט, כאל ומקס הגדילו את רווחיהן הרבעון ב־8%, ל־238 מיליון שקל. בתי ההשקעות כמו מיטב, אלטשולר שחם ואחרים צמצמו פערים.
ענף האנרגיה ממשיך לשמש אחד ממנועי הצמיחה החשובים במשק. דלק בבעלות יצחק תשובה, המחזיקה הישראלית הגדולה ביותר של מאגרי הגז (באמצעות חברת הבת ניו־מד), הרוויחה ברבעון השלישי 401 מיליון שקל וחילקה דיבידנד בסכום שיא של 250 מיליון שקל.
לאחר סיום המלחמה סביר שדלק ושותפיה ב"לווייתן" (כמו שברון ורציו) ישקיעו 400 מיליון דולר נוספים בפרויקט הקידוח. גם חברת הקידוחים ישראמקו לא נותרה מאחור.
ומה המצב בענף הבנייה? למרות הבכי והנהי החברות ממשיכות למכור. רווחי קבוצת הבנייה דמרי זינקו הרבעון ב־124%, ל־109 מיליון שקל. החברה מכרה 312 דירות בהשוואה ל־203 דירות ברבעון המקביל. מתברר שהציבור ממשיך לקנות למרות רמת המחירים הדמיונית במיוחד באזור המרכז.
רשתות קמעונאיות כמו שופרסל, ויקטורי ורמי לוי, רשתות אופנה כמו פוקס ויזל וקסטרו וספקיות מזון כמו שטראוס ודיפלומט מכרו יפה בזכות הגידול בצריכה. וישנם, איך לא, גם הקניונים.
קבוצת עזריאלי הגדילה את רווחיה ל־383 מיליון שקל. מליסרון של ליאורה עופר סגרה רבעון עם רווחי שיא של 311 מיליון שקל, וביג מרכזי קניות, בניהול חי גאליס, הדהימה הרבעון עם זינוק של פי שלושה ברווח, ל־668 מיליון שקל. הקורונה הייתה מבחינת הקניונים שמועה רעה.
ועדיין לא סביר להתעלם מחברות הסלולר כמו פרטנר וסלקום, שלאחר תקופה ארוכה מנהליהן חוזרים לחייך. הבנתם את הפרינציפ ולא צריך להוסיף: כל סקטור, כמעט ללא יוצא מן הכלל, שדרג את הרווחים, כאילו זה עתה פרץ השלום עם איראן.
אז כיצד ניתן להסביר את הפער העצום בין הידיעות על מצב המשק והגירעון למצב החברות הבורסאיות? כיצד החברות הציבוריות ממשיכות להרוויח, ואילו הציבור קורס תחת עול המיסים החדשים, עליות המחירים ושחיקת השכר המסתמנת? איך מיישבים את החגיגות בבורסה עם תחזיות הצמיחה הקודרות?
אז זהו, שצריך להוסיף כוכבית, כי לא כולם חוגגים. הבורסה היא כוכב זוהר או רחוק מבחינת מרבית המשקיעים. נכון שהציבור חוגג בעקיפין תשואות פנטסטיות של יותר מ־10% בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות ב-2024. ועדיין, מבחינת מרבית הציבור, אין הבדל בין הבורסה ליהלומים, בורסת הסחורות או הבורסה לני"ע. תנו לו לגמור את החודש.
אבל אלה שכן משקיעים, מתבוננים קדימה מעבר לכותרות השוטפות בעיתונות. הם מפנימים שעננת התקציב היא זמנית, ושלאחר הפסקת המלחמה המשק יחזור לפרוח.
הסבר נוסף הוא הפער העצום בין הרשלנות הפוליטית בניהול התקציב ליעילות המפתיעה בחברות הבורסאיות שהצמיחו דור מנהלים איכותי. זה בדיוק הפער בין התנהלות הממשלה לאיכות הלוחמים בצה"ל. הפער העצום הזה ניכר בתוצאות, ושרק הפוליטיקאים ימשיכו שלא להפריע. וחוץ מזה, כפי שציינתי, המלחמה עשתה "טוב" לחברות הביטחוניות, שמבחינת רווחיותן הנוכחית זאת רק תחילת הדרך.
שלא במפתיע, שר האוצר כבר לוטש עיניים לרווחי הבנקים וחברות הענק האחרות שהמלחמה היטיבה איתם. הוא עושה קיצור דרך ונכנס בפועל, ללא בושה, לכיסי המשקיעים ומבקש להתחלק איתם ברווחים. הרי יש לו הרבה כספים לחלק.
כיסא מפלט
בשבועות האחרונים מורגשת האצה בקצב תחלופת מנהלים במערכת העסקית. אם במערכת הפוליטית מקובל שנושאי משרה דעתניים, או שאינם מהמחנה הנכון, מגורשים משיקולים פוליטיים - במערכת העסקית, ברוך השם, השיקול הוא ענייני. ניתן למדוד את איכות המנהל בשורה התחתונה של רווח והפסד, אבל לא רק.
בימים אלה נוספים גם שיקולים כמו ערכי תרומה לקהילה (המכונים ESG) או תרומה לאנשי מילואים ומשפחותיהם. כמה דוגמאות מהשבועות האחרונים מצביעות על היקף התופעה: אייל חנקין פרש מניהול קבוצת עזריאלי אחרי שבע שנים, ויוחלף על ידי מנכ"ל אזורים רון אבידן. מנכ"ל אפריקה מגורים מיכה קליין התפטר אחרי חמש שנים לטובת הצטרפות למיזם נדל"ן פרטי.
התזוזות הניהוליות הגיעו גם למערכת הבנקאית, שהיא בדרך כלל סולידית בנוגע לתחלופת מנהלים. השינוי הבולט הוא פרישתה של דלית רביב, ראש החטיבה הקמעונאית בבנק הפועלים, לאחר שלא מונתה למנכ"ל הבנק, וידין ענתבי הועדף על פניה.
רביב תתנחם בניהול חברת הנדל"ן ICR מקבוצת ישראל קנדה, וקודם לכן תיהנה מחופשת שחרור מפנקת בניו זילנד. חילופים ניהוליים היו גם בבנק הבינלאומי, בעקבות מינויו של אלי כהן כמנכ"ל. וזה לא הסוף: רון פיינרו, מנכ"ל חברת כרטיסי אשראי MAX, פרש לטובת ניהול עסקי של קבוצת מאיר שבבעלות יעקב שחר, והשאיר למחליפתו דוחות כספיים מצוינים.
הדוגמה הבולטת היא התופעה המדהימה המתרחשת בשבועות האחרונים בקבוצת שופרסל שבשליטת שלומי ויוסי אמיר. לא רק המנכ"ל והיו"ר פרשו, אלא כל בכירי השדרה הניהולית, ובהם מנהל שרשרת האספקה, סמנכ"ל משאבי אנוש, סמנכ"לית הכספים, סמנכ"ל מערכות מידע, מנהל תחום הסחר. עוד מדובר במנכ"ל שופרסל נדל"ן ומנהלת רשת הפארם B.
יש דוגמאות נוספות למכביר, אבל נראה שהבנו את הפרינציפ. התחלופה אינה מתרחשת בחלל ריק, בשל גחמה רגעית או איזה רעיון שקפץ לבעל הבית באמבט. זה לא תענוג גדול לשלוח מנכ"ל לשירות התעסוקה או לידיו של צייד מוחות.
הפריש מיש בהנהלות נעשה במרבית המקרים בעקבות חילופי בעלות, וזאת לאחר תהליך חשיבה מסודרת. בעל הבית החדש מביא כנדוניה מנכ"ל מקצועי כאיש אמונו, והמנכ"ל גורר בעקבותיו את כל השרשרת הניהולית ממקום עבודתו הקודם. הוא "רגיל" לעבוד איתם, אף שבצבא הם לא אכלו מאותו המסטינג. הוא אינו נדרש להרים קול כדי שכוונותיו יובנו. הדנ"א הניהולי שלהם תואם בול את צרכיו העסקיים.
מהלך זה בלט כאמור במיוחד בענקית הקמעונאות שופרסל והצליח בענק, אולם זה קורה לא רק בשופרסל אלא גם בחברות נוספות שהחליפו (ועוד יחליפו) ידיים כמו בחברת כרטיסי האשראי MAX.
לא אחת מינוי מנכ"ל חדש (כמו בבנק הפועלים) גורר פרישה של מנהלים, שלא משלימים עם רוע הבחירה, ומחפשים את עתידם במקומות אחרים.
כך גם קרה בקבוצת שטראוס, כששי באב"ד מונה במפתיע למנכ"ל הקבוצה. לעיתים זה גם קורה שמנכ"ל מחליף תפקיד לאחר שמיצה את עצמו, ומעדיף לעלות כיתה לא בבית ספרנו. זה המקרה של מנכ"ל אזורים רון אבידן, שעשה "רילוקיישן" לעזריאלי בהסכם העסקה משודרג. זאת גם הסיבה לפרישת מנכ"ל אפריקה מגורים.
חילופי מנהלים בחברות בורסאיות הם תופעה חיובית, הנעשית בדרך כלל בלחץ בעלי השליטה, ובמקרים מסוימים גם הגופים המוסדיים (ביטוח גמל ופנסיה) לוחצים על דירקטוריון שמינה מנכ"ל, שלא מספק את הסחורה. זאת עדות לתחרות חסרת הפשרות במערכת העסקית.
כל מנהל בחברה בורסאית בריאה צריך בכל רגע נתון לראות את עצמו כאילו הוא יושב על כיסא מפלט, ושחרב הפיטורים מתנופפת מעל לראשו 24/7.
חברה בורסאית, ובוודאי עסק פרטי, אינם מוסד צדקה. למנהלים לא ניתנים שום רגעי חסד, שכן בעלי המניות מצוידים בפתיל קצר. מי שלא מספק את הסחורה, ייאלץ לעשות חשבון נפש ולחפש את עתידו בלשכת התעסוקה.
הימר על הבורסה
אחת ההנפקות המוצלחות ביותר בשנים האחרונות בבורסה לניירות ערך היא של הבורסה לני"ע עצמה בהובלת המנכ"ל איתי בן זאב. הבורסה, המהווה בסך הכל פלטפורמת מסחר ענקית, הופרטה בשנת 2017, כשהבנקים מכרו את החזקותיהם.
ההנפקה הראשונה בוצעה ב-1 באוגוסט 2019 במחיר של 7.1 שקלים למניה. בן זאב מחזיק כיום בכ-3% ממניות הבורסה, שהוקצו לפי שווי 12 שקל למניה. מי האמין שבתוך תקופה קצרה יחצו המניות את רף ה-12 שקל למחירים דמיוניים.
נכון שהבורסה היא מונופול בתחום המסחר בני"ע. ועדיין, כדי שלא לייבש אותה, נעשו בחמש השנים האחרונות מהלכים משמעותיים והשקעות להמשך פיתוחה. שווי השוק של הבורסה עומד על 4 מיליארד שקל.
בן זאב מחזיק כיום במניות ששוויין נאמד ב-140 מיליון שקל (לפני תשלום מס). הנהנית הגדולה מהבורסה היא קרן ההשקעות מאני קיי, שרכשה ערב ההפרטה 20% מהמניות. מוטבת נוספת היא זרוע ההשקעות של נובו נורדיסק, המחזיקה ב-8.5%.
למה אתה לא מנצל את המחיר ומוכר והופך למיליונר? אני תמה. "אני לא מוכר, כי מבחינתי המשך ההשקעה הוא הבעת אמון בבורסה. אני מאמין בחברה שאותה אני מנהל", אומר מנכ"ל הבורסה ומוסיף: "הדוחות החזקים שלנו מבטאים את חוסנו של המשק ואת יישומה של התוכנית האסטרטגית של הבורסה, המתמקדת בהתאמת הפעילות בישראל לסטנדרטים הבינלאומיים. הבורסה מוכיחה את תפקידה כעוגן חשוב לגיוסי הון עבור החברות והממשלה".
ואכן הדוחות שפורסמו בשבוע שעבר מוכיחים שהבורסה בצמיחה: ההכנסות לרבעון השלישי גדלו ב-14%, ל-109 מיליון שקל. הרווח זינק ב-43%, ל-26 מיליון שקל. מחזורי המסחר במניות גדלו ב-7%, לשווי של 1.2 טריליון שקל.
באיגרות חוב הן גדלו ב-20%, והמחזור הסתכם ב-4.4 מיליארד שקל ליום. בן זאב: "הנגישות להון היא קריטית להנעת גלגלי המשק ולשמירה על חוסנה של הכלכלה בתקופה מאתגרת זו. חשוב לייצר מחוללי צמיחה לחיזוק הבורסה, לפעול לעידוד הבאת משקיעים בינלאומיים ולתמרץ השקעות מקומיות לטובת המשך צמיחה וכלכלה חזקה".
בגלל המלחמה והגידול בגירעון האוצר גייס האוצר בתשעת החודשים באיגרות חוב 171 מיליארד שקל, לעומת 57.8 מיליארד שקל בתקופה המקבילה אשתקד. המשקיעים הזרים חוזרים לבורסה, ובסיכום הרבעון השלישי קנו נטו ב-3 מיליארד שקל. הגופים המוסדיים הישראליים קנו מתחילת 2024 מניות בסכום של 4.3 מיליארד שקל.
הגופים המוסדיים כמו חברות הביטוח, הפנסיה והגמל מעדיפים עדיין את חו"ל לעומת ישראל. איך מחזירים אותם לכאן?
"חלק ממטרות רפורמת בכר היה שכמה שיותר השקעות ייצאו לחו"ל כחלק מפיזור סיכונים. אבל הרפורמה 'הצליחה' יותר מדי, ובשנה האחרונה יש מגמה מסיבית של יציאת הכספים מישראל, וחלק מההסברים הם תירוצים בלבד. כשטוענים שאין בשוק מספיק נזילות וסחירות, המוסדיים בעצמם יכולים לעזור לנזילות ולסחירות, אם יחליטו להיות יותר אקטיביים. אבל נוח להם בגלל המצב הכללי להגיד שהבורסה 'קטנה עלינו' ולעבור לחו"ל. אז גם כותבים עליך פחות בתקשורת. 7 באוקטובר חייב לחדד את התובנה שהכלכלה והבורסה הן חלק מהחוסן הלאומי".
מה דעתך על סוגיית מיסוי הרווחים הכלואים?
"כשיש מלחמה והוצאות, כולם צריכים לתת יותר. אבל בהקשר זה חבל שלא נותנים את הדעת על מנועי צמיחה למשק מעבר לשנת 2025. המגזר העסקי בישראל הוא חלק ממרכיבי החוסן הלאומי, והשיח איתו הוא חשוב. בנושא הרווחים הכלואים אני אישית חושב שהפתרון הנכון בנסיבות העניין הוא לצאת במבצע חלוקת דיבידנד במיסוי מופחת. בהקשר זה צריך להיות חכם ולא צודק".
כשמדברים על מנועי צמיחה, אני מניח שאתה ממליץ להפחית את מס רווחי הון על השקעות בבורסה, העומד על 25%, עם מס יסף שאמור לעלות ל-5%?
"בהחלט כן. הצענו להוריד את המס רק למי שמשקיע בבורסה בישראל כדי לעודד את הכלכלה. אבל זה מתסכל, כי אין מספיק הבנה שהבורסה היא מנוע צמיחה של הכלכלה, וכשהעוגה גדלה כולם נהנים. הפוליטיקאים, ולא משנה מיהם, אינם מדברים על הבורסה, כי היא לא מביאה קולות. מבחינתם הבורסה אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות".
"אם מדברים על היום שאחרי, חייבים לעשות הוראת שעה להורדת המס על רווחי הון לשנתיים. זה ייתן תמריץ לחברות ההייטק הנסחרות בחו"ל לעשות רישום כפול של המניות וליהנות מהפחתת המס. אם רוצים לחזק את הכלכלה, צריך להשקיע בכלכלה המקומית. אני מקווה שאנשים יבינו את זה מתישהו".
איך נתפסת ישראל בעיני עמיתיך בחו"ל, ואיך שיתוף הפעולה איתם?
"המשקיעים בחו"ל מלאי הערכה לתפקוד של החברה האזרחית והעסקית בישראל. אין כמו הישראלים שיודעים לתפקד במצבי משבר. זה גם ניכר בעליות בבורסה. בעקבות הבחירה של טראמפ כנשיא, ההערכה היא שהסדר מדיני ייצא לפועל. במקרה זה יהיה גל של השקעות בישראל, בהן בפן הריאלי, וגם של השקעות פיננסיות מחו"ל. יש משהו נוסף באופטימיות, הנוגע לתרחישי הקיצון שהיו ערב המלחמה, כמו מלחמה איומה עם חיזבאללה, שלא התממשו. המצב האסטרטגי של ישראל הוא כיום יותר טוב ממה שהיה ערב המלחמה".
איך קירבתם את הבורסה לציבור הרחב, כשעמלות המסחר עדיין ברמות גבוהות?
"הענקנו בזמנו חסות לליגת העל בכדורגל, ואנחנו משקיעים בקמפיינים שיווקיים, כולל הקמפיין עם הפרזנטור יניב ביטון לקידום המוצר TASE פלוס, הנותן למשקיעים מידע נוסף על ניירות הערך בארץ ובעולם".
"יש שיפור בפיזור המניות, ואנחנו בתקופה האחרונה רואים השקעה של הציבור במדדי הבורסה. יש עלייה בהיקף הפעילות בבורסה של הדור הצעיר, שהוא יותר דעתן. חלק מתוכנית העבודה שלנו הוא להיות קשוב יותר לדור הצעיר ולתת לו להתנסות ישירות במסחר דרך פעילות בתיק השקעות וירטואלי. צריך במקביל לעודד צרכנות פיננסית נבונה".
"בנוגע לעמלות הבנקים, יש מחשבון שמסייע להוריד את העמלות, אבל העמלה הממוצעת לציבור המשקיעים דרך הבנקים גבוהה משמעותית לעומת העולם. עמלת קנייה ומכירה בתוספת דמי שמירה מגיעה ל-0.5%. אצל חברי בורסה וברוקרים שאינם בנקים העמלה נמוכה בהרבה".
איך שיתוף הפעולה עם רשות ני"ע, ומתי עוברים למסחר בימי שישי?
"שיתוף הפעולה מצוין. יו"ר הרשות ספי זינגר רואה איתנו עין בעין את האתגרים ורוצה לעודד את התחרות. אנחנו עובדים ביחד על כל מיני תוכניות לפיתוח שוק ההון מתוך ראייה גלובלית. המעבר למסחר בין ימי שני עד יום שישי הוא אחד החשובים בהם. ניסינו את מתכונת המסחר החדשה בהצלחה במשך מספר חודשים. אנחנו בשיח מול הבנקים כדי לתאם את שיתוף הפעולה. התכנון הוא לשינוי מתכונת המסחר החל מינואר 2026".
איך אתה מסכם את 2024, ומה הציפיות ל-2025?
"ברמה האישית מדובר בשנה קשה לכולם, במיוחד בנושא החטופים. היה לנו חשוב בשנה כזאת לעבוד כרגיל, ולתפקד כרגיל, ולהוכיח שאנחנו חזקים. ביום שלאחר הטבח, ב-8 באוקטובר, פנו אלינו כל מיני גופים שרצו שנעצור את המסחר. לא הסכמנו כי כך היינו נותנים פרס לחמאס. המשקיעים הזרים חוזרים בהדרגה. כשהחטופים יחזרו ויהיו הסדרים מדיניים, הרבה השקעות יגיעו ויבנו מחדש את אבני היסוד של הכלכלה וגם של הבורסה".