גם אם יוצע לו פרס נובל לכלכלה: נתניהו לא יטפל ביוקר המחייה | יהודה שרוני

1. התקציב והחור בכיס

באחד הסרטונים ברשתות החברתיות הועלה מהאוב ריאיון שערך בנימין נתניהו (בימים שעוד התראיין) דווקא עם אייל קיציס. כשנשאל כיצד רוצה שיזכרו את כהונתו הוא השיב לאחר הרהור קצר: "כשומר ביטחון ישראל".

טוב. ברור שבעקבות אירועי 7 באוקטובר (לידיעת נתניהו, זה התאריך המדויק) ו־100 החטופים, זה כבר לא יקרה. אבל לראש הממשלה יש עדיין הזדמנות נדירה לשוב ולהטביע את חותמו כמר כלכלה ולהוריד את יוקר המחיה. ההרס שם עדיין לא מוחלט - אפשר לשקם, וקל יותר להגיע לניצחון המוחלט. אם הוא לא ייכנס לאירוע, הדרך להאצת יוקר המחיה ולעליית הגירעון תתרחש כבר ב־2025.

אז הנה, אני מתנדב לאחוז בדש בגדו ולהזהיר: ביבי, תיכנס לאירוע. אסור שתפקיר את המשק לכלכלת בעזרת השם. אתה עצמך הבטחת ערב הבחירות האחרונות, עם משאבת דלק ביד, להוריד את יוקר המחיה. נצפית בסופרמרקט של רמי לוי והבטחת לחתוך את המחירים בחצי ועל הדרך את מחירי הדיור. האם אתה לא מבין שגם אם תשרוד את ועדת החקירה שלא תקום, הכלכלה תפיל אותך?

למד משהו מהמנטור שלך, הנשיא האמריקאי הנבחר דונלד טראמפ, שניצח בזכות הכלכלה. טראמפ נכנס בכל כוחו לאירוע כדי להגן על המשק האמריקאי באמצעות חומת מיסים. בכוונתו להפחית מיסים, ואפילו מינה את אילון מאסק כמי שיוביל את המחלקה ליעילות ממשלתית. הלוואי עלינו. אל תסתפק בטיפול בכלכלה בשלט רחוק באמצעות הפרוקסי פרופ' אבי שמחון, או בישיבות בודדות עם הנגיד כדי לסמן וי. האם לא הגיע הזמן לכנס את ועדת השרים לענייני יוקר מחיה כדי לדון ביום שאחרי?

כדי להוכיח לאילו כיוונים הזויים שר האוצר שלך מוליך אותנו אסתפק בדוגמאות מהימים האחרונים הנוגעות לתקציב 2025 המקרטע. בניגוד להבטחות מפורשות שנתת, הוא מעלה מיסים: המע"מ עולה ב־1%, דמי הביטוח לאומי ב־1.6% ויש עוד. הרי אתה עצמך אמרת פעם יפה, שמיסים גבוהים מעלים את התמריץ להעלים מיסים, לטפח את ההון השחור - ומקטינים את החשק לעבוד.

וחוץ מזה, מיסים נוספים מעלים את יוקר המחיה, כי בהזדמנות של העלאת המע"מ, הרשתות יעלו מחירים הרבה יותר מ־1%. גם מוכרי הפירות והירקות (הפטורים ממילא מתשלום מע"מ) יצטרפו לחגיגת העלאת מחירים, אף שהם בכלל מחוץ לאירוע. כפי שחשפתי השבוע, גם חברות כרטיסי אשראי מנצלות את המע"מ הנוסף לייקור עמלות.

אנא בקש מבצלאל סמוטריץ' לחזור לטבלאות האקסל, כי איך ייתכן שימים אחדים אחרי שהחליט שמיסוי על רכבים חשמליים יעלה ב־83% - הוא חזר בו בעקבות לחצים וצמצם אותו ל־45%? איך הוא ברח מעניין מיסוי קרנות ההשתלמות וביטול פטורים אחרים ממע"מ? הוא רצה למסות משקאות ממותקים וכלים חד־פעמיים, קרס מול החרדים ומנע גביית מיסים של כמיליארד שקל. מול ההסתדרות הצליח לגרד בקושי תרומת יום חופשה, כיוון שלא הוכיח שהממשלה אכן נתרמת למאמץ המלחמה.

יוקר המחיה אינו רק סיסמאות של "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", עוד מכרז על יבוא גבינה צהובה או מהלך של שלמה קרעי להקמת אתר סלולרי נוסף באלעד. יוקר המחיה הוא מאבק יומיומי מתיש, אבל נושא תשואה לטווח הארוך. רק שם תוכל באמת להשתקם ולהגיע לניצחון המוחלט המיוחל.

אם אתה מעוניין לעודד את הצמיחה, בטל מיידית את העלאת המע"מ ואת מיסי הביטוח הלאומי. אם אתה מעוניין לשקם את הצפון, מנע את ייקור תעריפי המים (במיוחד לחקלאים). אם אתה רוצה להתניע את המשק והתעשייה, מנע את העלאת תעריפי החשמל שבפתח ומתן את העלאת הארנונה. אשמח אם תיכנס לאירוע באותה נחרצות שבה אתה דואג להבטחת שלום משפחתך, לשיפוץ אחד ממעונותיך או לתחזוקת אחד מחברי הכנסת הסוררים בקואליציה.

ומאיפה יבוא הכסף החסר? אני תמה ביושר. אז במקום להתקשקש על ה"רווחים הכלואים" עד קץ הדורות, צא לדרך, הורה להפחית את המס על משיכת דיבידנד ל־25% וגבה כ־15 מיליארד שקל. ויש פטורים ממס בעשרות מיליארדי שקלים. הושט ידך וגע בם.

אני מדבר למשל על הפטור ממע"מ בקניות באתרי אונליין בחו"ל. אני מדבר על הפטור מתשלום מע"מ על שירותי טלוויזיה (מס נטפליקס). ואני מדבר גם על הפטור ההזוי מתשלום מס על שכר דירה. ואם כל זה לא יספיק, נגרד 1־2 מיליארד שקל מכספים קואליציוניים. אדוני ראש הממשלה, אתה לא צריך אותי כדי להבין שהגרוש החסר נמצא מתחת לפנס. זמן אליך עוד הבוקר את שי אהרונוביץ', מנהל רשות המיסים הנחבא אל הכלים, והוא יגלה הכל.

מה שכתבתי עד כאן הוא פנטזיה נחמדה. נתניהו של 2003 אינו ביבי של 2025. הוא יימנע מביצוע של הצעדים המומלצים גם אם יובטח לו פרס נובל לכלכלה. שרידותו היא הניצחון המוחלט שלו. לקראת חנוכה המתקרב אני בוחר להיאחז באחד משירי הפסטיגלים: "לפעמים חלומות מתגשמים".

2. איבדו את הצפון

בכניסה לחלקו הצפוני של רחוב הראשונים במטולה נקלע בדרכי עובר אורח העסוק באריזת מטלטליו. שאלתי: "לאן אדוני? בעקבות הפסקת האש הרי אתם אמורים לחזור ולא לעזוב". את התשובה נתן בחצי התנצלות: "אני מנצל את הפסקת האש כדי לעזוב. אני גר בשכירות, וזאת ההזדמנות להתפנות".

התושב הוא פרוקסי של אלפי אנשי המושבה, המתחבטים מאז הפסקת האש מה לעשות - להגיע? להישאר? או רק להציץ ולברוח? לפני חמישה חודשים, ביולי, כתשעה חודשים מפרוץ המלחמה, ביקרתי במושבה בעיצומה של המלחמה. אז לא היו התלבטויות כי כולם נאלצו לעזוב. מטולה נראתה אז כעיירת רפאים מהמערב הפרוע.

השבוע, שנה וחודשיים מפרוץ המלחמה ושבוע אחרי הפסקת האש, חזרתי - ומאז הרבה השתנה. אבל לרעה. הכניסה למושבה מנוטרת. שני מחסומים צבאיים מונעים את הכניסה מסתם אזרחים או מ"ציידי אסונות מלחמה". אבל למה לעצור? הרי סיפרו לנו שיש הפסקת אש. אז זהו, שפרנסי העיר אינם מעוניינים במבקרים. הם מעדיפים להתעטף ביגונם וממאנים להתנחם.

לפני עיקול הכביש האחרון, במעלה הדרך למושבה, ביקשתי מדובי אמיתי (אל"ם במיל'), שליווה אותי בסיור, לקפוץ לגבול הלבנון שלא בדרך המלך. מדובר באותו אמיתי המשמש כיו"ר נשיאות המגזר העסקי ויו"ר התאחדות האיכרים. אמיתי, תושב מטולה, גויס למילואים מתחילת המלחמה לחטיבה הצפונית 769, במקביל לתפקידיו האזרחיים. עם מדי מילואים ודרגות אל"ם ו־M16 בידיו הרגשתי בידיים בטוחות. בהמשך עוד אחזור אליו.

הנסיעה בדרך החתחתים, ששימשה עד השבוע לשינוע טנקים וכלי רכב כבדים, אפשרה לבחון ללא פילטרים את היקף הנזקים שנגרמו לבתים, למטעים ולתשתיות כתוצאה מהירי מלבנון. הבתים שמתחת לתצפית נרקיס שעל קו הגבול - נפגעו כמעט כולם. הגענו לשער פאטמה שליד הגדר הטובה, כשבדרך אנחנו חולפים על פני מספר פרצות בחומת ההפרדה. מספר צעדים והופ - חוצים את הגבול ללבנון ללא מכס, ביקורת גבולות או תשאול ביטחוני. חיל ההנדסה עדיין לא הספיק לחסום את הפרצות.

כשמשקיפים ללבנון מבחינים מיד בהריסות בתים שנבנו ממש על הצד השני של חומת הגבול. הם שימשו כמוצבים קדמיים לחיזבאללה. במרחק של קילומטר משם קשה שלא להבחין בבתים ההרוסים ביישובים הלבנוניים אל־ח'יאם, עדייסה וכפר כילא הידועים לשמצה. אין מה לרחם עליהם. הכפר מרג' עיון כמעט לא נפגע בזכות תושביו הנוצרים, וכיוון שמשם לא כוונה אש לישראל. ליד הגדר הטובה, ומה שהיה שער פאטמה, חונים עדיין מספר טנקים ו־D9, שבקרוב יעשו את דרכם לישראל. ואולי לא, אם הפסקת האש לא תחזיק מעמד.

עזבנו את הגבול, ולאחר כמה מאות מטרים נוספים הגענו לחלקה הצפוני של מטולה. השינוי מביקורי האחרון ביולי היה רק לרעה. יותר גגות בתים מחוררים. את הצמחייה הירוקה החליפו קוצי פרא. הרחובות ריקים, אף שסיפרו על הפסקת אש. הכניסה לרחוב הראשי נחסמה בקונצרטינות, והמבנים שבקצה הרחוב הצפוני מכוסים ברשתות הסוואה.

בית ההארחה בית השלום של מרים וחיימק'ה הוד שברחוב הראשונים, שבימים כתיקונם נראה מטופח כמו צימר שוויצרי בהרי האלפים, מוזנח כבקתה בלב פאבלה בריו שבברזיל. מלון ארזים שצפון הרחוב חטף פגיעה ישירה. מלון אלסקה אין שבצפון הרחוב, אאוט. בית המלון השוכן מול בית שלום, הנמצא בשלבי בנייה אחרונים, ניזוק מרסיסים. בית הרב ובניין העירייה שבמעלה הרחוב הראשי נעולים על סורג.

למעט חמ"ל אזרחי המתוחזק על ידי מספר מתנדבים, מספר החוזרים למושבה אפסי. מבין 1,600 תושבי המושבה נותרו 15 אמיצים שהחזיקו מעמד בכל מחיר. יותר מ־25 בתים נפגעו מפגיעות ישירות - ומאות נוספים בעקיפין. בסך הכל, מתוך 650 בתים 60% נפגעו ישירות או בעקיפין. שלדי מכוניות שרופות מונחים בצידי הדרך - אות לפגיעתם הרעה של טילי הבורקן.

ב־20 דקות הנסיעה ברחובות המושבה זכיתי לפגוש שלושה צדיקים במצב רוח תמהוני. הם סיפרו שניצלו את הפסקת האש לבקרת נזקים ולהציל ציוד אישי. צעיר שפונה למושבה כנרת סיפר שנאלץ להמשיך לשלם דמי שכירות כל המלחמה. "אני לא מתכוונן לחזור בקרוב", התנצל.
מי שכן חוזרים הם החקלאים, שמתחילים לעבד את השדות והעצים הקמלים. את הפירות הנושרים ממטעי התפוחים כבר אי אפשר להציל, אבל יש עדיין סיכוי להצלת עונת האבוקדו. בקרוב יגיעו גם אנשי מס רכוש ויתחילו בדיונים המתישים.

שנה וחודשיים מפרוץ המלחמה, והחזרה למושבה הצפונית נראית כחלום רחוק. מי שנאלץ לעזוב בחופשה, לא ימהר לחזור אף שמאז עברנו שנה וחודשיים. לא יזיק אם כמה משרי הממשלה יבקרו במקום כדי לחזק. אם הם לא מפחדים ממה יגידו התושבים.

היקף הנזקים בצפון המדינה נאמד כיום ב־2 מיליארד שקל, אבל לא אופתע שעם הגעת השמאים - היקף הנזק יוכפל. בצפון המדינה נשרפו במהלך המלחמה 240 אלף דונם של חורש טבעי, ועדיין מדברים על האפשרות לייקור תעריפי המים לחקלאות. הגרון מתייבש מרוב בושה.

3. דובי שב הביתה

דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, היה אמור השבוע להשתחרר ממילואים ולהתגייס במלוא כוחו לשירות אזרחי. כתושב מטולה יש לו תובנות מקוריות בעקבות המלחמה בנוגע לעתיד המגזר העסקי בכלל, החקלאות בעיקר והמושבה בפרט. "לשמחתי, מערכת היחסים עם שר האוצר סמוטריץ' היא טובה מאוד, ויש לי איתו ועם רשות המיסים ומס רכוש דו־שיח פתוח. בכל מקום שמזהים בעיה כלכלית, היא עולה לשולחן שר האוצר ומוצאים פתרונות", מגלה לי אמיתי.

איך אתה רואה את המצב קדימה? אתה מאמין להפסקת האש?
"אני לא מאמין בהסכמים עם חיזבאללה. אני מאמין בחקלאים ובתושבים, כי אין לנו אלטרנטיבה. אני מאמין ורוצה לראות שהגליל יהיה הרבה יותר מפותח ממצבו עד היום. אני רוצה להפוך את הלימון ללימונדה ולראות כבר עכשיו תוכניות להאצת הצמיחה בעתיד.

"מבחינתי, התוכניות לשיקום הצפון הן נקודתיות בלבד, ומדובר על החזרת המצב לקדמותו. אני לא מדבר רק על תיקון התשתיות, שזה דבר ברור מאליו. אני מדבר על מנועי צמיחה רציניים, ולקחת יזמי עוגן כמו קבוצת אלביט כדי לפתח את התיירות ולתת פוש לחקלאות.

"אני מדבר על כניסה לעולמות פוד־טק וחיבור הצפון למדינה עם רכבות ותעופה אזרחית פנימית. לא ייתכן שזמן הנסיעה ממטולה לתל אביב יעמוד על שלוש וחצי שעות. לא להסתפק רק בשיקום בתים וכבישים - אנחנו רוצים גליל חדש".

מה בעניין הפיצויים והתשלומים? מדברים כעת על מענק חד־פעמי של 60 אלף שקל, שיינתן למי שיחזור עד פברואר, ולאחר מכן הוא ילך ויפחת. מה אתה אומר?
"המדינה כבר הייתה חייבת להודיע היום, במקביל להפסקת האש, על תוכנית סיוע מקיפה לצפון - והעובדה שזה לא קרה היא כישלון. בינתיים, שרים כמו שר הכלכלה עושים סיורים ומפגשים במקום להציג תוכנית מגובשת. אני דורש מהמדינה פיצוי מיידי ולא מותנה. שוחחתי עם שר האוצר, והוא נתרם באופן מלא. אני מקווה שנוכל לגשר על הפער. המנהיגות שלנו לא בנתה שום תוכניות. הם טעו בגדול. אני אומר להם: 'טעיתם - וזה הזמן לתקן באופן מיידי'".

אבל מבחינה פרקטית, מה אתה דורש? מתי התושבים צריכים לחזור?
"כרגע התושבים ממשיכים לקבל את הפיצוי בגין השהייה בחוץ בבתי מלון או בשכירות (200 שקל למבוגר, 100 שקל לילד). כרגע התוכנית לא עוצרת ואין מועד סיום. יש לי דלת פתוחה עם שר האוצר, ונדון מחדש במתווה הפיצויים.

"אגף התקציבים מתחיל לדחוף לכיוון אחר, אבל אני סומך על שר האוצר שידחה ככל שניתן את הפיצויים כדי לתת מענק נדיב לחוזרים. מדברים על 60 אלף שקל, אבל אני מדבר על סכומים הרבה יותר גדולים. תושבים כבר יותר משנה מחוץ לבתים בהוראת המדינה. כמו שראית, בתים שורצים חולדות, בתים הרוסים, וזה לא פשוט לחזור. המדינה חייבת לגלות רוחב לב".

וסיוע לבעלי עסקים וחקלאים?
"נפגשתי עם אנשי מס רכוש. ביקשתי מיד להעביר מקדמות לחקלאים. רשות המיסים קבעה כי מהשבוע ניתן לתבוע פיצויים בגין נזק כלכלי עקיף עבור ספטמבר־אוקטובר 2024. רבים מהחקלאים ומבעלי העסקים ביקשו מקדמות, כי לא היה ניתן לאמוד את היקף הנזקים. לדעתי הם עשו נכון, כי רק עכשיו יהיה ניתן לסגור סופית את היקפי הפיצוי. תזכור שאנשים שבתיהם נהרסו לא יכולים עדין לחזור.

"בחקלאות הנזק בענף המטעים הוא לא נקודתי, אלא לטווח הארוך. זה ייקח לפחות שלוש שנים עד שנגדל גידולים רב־שנתיים של תפוחים או אפרסקים. השבוע הגיעו אנשי מס רכוש כדי להעריך את הנזקים הפיזיים בבתים, מעבר לפגיעה הנפשית".

מה לגבי פיצוי ענף התיירות שנפגע אנושות?
"עסקים בטווח של 0־9 ק"מ נמצאים במסלול אדום, שבו ענף התיירות מקבל פיצוי מלא על אובדן הרווח במשך שנה שלמה. ברגע שתגיע העת, יצטרכו להגיש את התביעות - ונוסחת הפיצוי מאוד ברורה. כך גם לגבי התעשייה ועולם הקמעונאות. גם החקלאות כלולה בזה, אבל אני מנסה לבנות מסלול משופר. לגבי עסקים שנמצאים בטווח של 10 ק"מ ומעלה ומוגדרים מחוץ לגבול, יש את מסלולי הפיצוי של הוצאות מזכות. הרחבנו את הזכות גם לאזור הקריות שבמפרץ ולרמת הגולן".

אתה מדבר על עולמות של שיקום ופיצוי, אבל שנינו סיירנו באזור, ואתה רואה, אף אחד לא רוצה לחזור למטולה.
"סבא שלי ואבא שלי שנולדו במטולה מתהפכים בקברם מפני שבכלל אולצו מראש לעזוב את המושבה. אני לא שופט בעניין ההחלטה הזאת את הממשלה. בכל מלחמות ישראל לא עזבנו אפילו לרגע. אני עצמי לא עזבתי. הדבר הנכון עכשיו הוא לחזור כמה שיותר למטולה. אין דבר כזה לא לחזור.

"ייתכן שצריך להחזיר בשלב הראשון את בעלי כושר הלחימה, ולאתגר את צה"ל בכך שהוא חייב להגן עליהם. ואני יודע על תוכניות להקמת מוצבים חדשים באזור, שיקנו מחדש לתושבים את תחושת הביטחון. החקלאים כבר חוזרים, ואחריהם יבואו באופן טבעי כל האחרים".

אבל ראשי היישובים, גם במנהיגות של מטולה, אומרים "זה לא הזמן". תחושת הביטחון לא קיימת, והם לא מאמינים בהפסקת האש.
"המנהיגות המקומית טועה, ולצערי יוצרת נרטיב שלילי מאוד מול האויב. הם אומרים דברים איומים, וזה מה שהאויב רוצה לשמוע. הייתי חודשיים בתוך לבנון עם חיילים שיכולים להיות הילדים שלי, ואני אומר לך שנעשתה עבודה יוצאת מהכלל. ניקינו את כל האזור, אבל אף פעם אין תעודת ביטוח.

"אני חושב שגם ראש הממשלה, שלא התייחס לעניין החזרת התושבים, טעה. אני חושב אחרת, בטח אחרי שחתמו על ההסכם. לא שאני מאמין במה שחתמו - אבל הממשלה ופרנסי המושבה חייבים היו לעודד את החזרת התושבים לא רק במילים אלא גם במעשים".

4. מצפון תיפתח הטובה

יזם הנדל"ן אלעד אפרגן התחיל מאפס. את הצעדים הראשונים בעולם העסקים עשה כעורך דין במשרד גדול בתחום הליטיגציה והחליט שהעסק קטן עליו. כמו כל עורך דין טוב, המצויד בשפה קולחת ויכולת שכנוע חריגה, הוא החל בשיווק דירות.

עם ההצלחה בא התיאבון, וב־2011 הקים את חברת הנדל"ן ישראל אירופה, המתמחה בהתחדשות עירונית: תמ"א 38 - אאוט, מתחמי פינוי דירות גדולים - אין. בשנת 2022 זינק כיתה ומכר לקבוצת דוניץ אלעד הנסחרת בבורסה 50% מאירופה ישראל לפי 300 מיליון שקל. דוניץ, בבעלות קרן JTLV, בהובלת עמיר בירם, אריאל רוטר ושלמה גוטמן, רכשה קודם לכניסה לאירופה ישראל את אלעד ישראל של רונן יפו, והתמזגה והפכה לדוניץ אלעד. העסקה עם אירופה ישראל פתחה בפניה את שערי הכניסה לתחום הצומח של התחדשות עירונית.

אירופה ישראל מתמקדת ביוזמה, תכנון והקמת שכונות שלמות שמחליפות שכונות ותיקות במרכזי ערים, תוך שדרוג תשתיות, הוספת יחידות דיור ומסחר. פרויקט הדגל שלה בנתניה הוא ההצלחה לאשר בתוך 11 חודש בלבד תב"ע (תוכנית בינוי ערים) ל־514 דירות. כיום החברה משתתפת בעשרות מכרזים בתחום ההתחדשות העירונית, מנהריה בצפון ועד דימונה בדרום. במהלך 2023 זכתה בפרויקטים של מעל ל־1,000 יחידות דיור בפינוי־בינוי בערים כמו רחובות, נתניה, חולון ובת ים.

לנוכח הצמיחה המתמשכת, שוקלת החברה גיוס של עשרות מיליוני שקלים באיגרות חוב או בהנפקה ראשונה בבורסה. זה ייעשה כשהחברה תגיע לשווי של כמיליארד שקל. אפרגן אינו מהסס לומר מה המטרה המרכזית שלו לאורך זמן: "להיות החברה הגדולה ביותר בתחום ההתחדשות העירונית בישראל". הוא מציב את היעד השאפתני הזה, אף שבים הקבלנות שוחים כרישים כמו ענקית ההתחדשות העירונית אאורה של יעקב אטרקצ'י. אפרגן מעריך שהתחום יהווה 33% מסך הבנייה בישראל עד 2040. הקבלן המבצע הוא חברת דוניץ, שהעובדים הזרים שלה מגיעים מסין.

"בעיתוי הנוכחי, בעקבות הפסקת האש בצפון, יש הזדמנות מעולה לרכוש. לפני מספר חודשים אפילו ההזדמנות הייתה טובה יותר. השוק הפנים את השלכות המלחמה כבר באמצע המלחמה ולא חיכה לסיומה. אם השקט יישמר, אני צופה לביקוש גבוה מאוד לדירות", אומר אפרגן.
לדבריו, "בפרויקטים של תמ"א 38 העיריות מפסידות כסף בגלל העומס על התשתיות, והארנונה לא מכסה את השירותים שהתושב מקבל. זו הסיבה שעיריות כמו נתניה, רחובות, בת ים, חולון, ובימים אלה גם ערים כמו גבעתיים וחיפה, מעדיפות פרויקטים של התחדשות עירונית".

מהן הזדמנויות ההשקעה בעקבות הפסקת האש? האם נהריה הפכה אטרקטיבית?
"אני חושב שיש אזורים בנהריה, אבל גם באשקלון, שכדאיות ההשקעה בהם עלתה. אני צופה שתוך חצי שנה תהיה עליית מחירים של 7%־10% בנהריה. המשקיעים הגדולים יגיעו, וההיצע לא יעמוד בביקוש. נהריה מוצפת בדירות בצפון־מזרחה, באזור שלם מאחורי בית החולים. למרות זאת, המפונים משלומי ומיישובי קו העימות עברו לגור בשכירות בנהריה, ולא ימהרו לעזוב את העיר הגדולה ולוותר על היתרונות. אני גם צופה מעבר של דיירים מחיפה (שנפגעה במלחמה) לנהריה, ששם רמת המחירים עדיין נמוכה ביחס לחיפה. בנהריה אפשר להשיג תשואה של 4%־4.5%. וחוץ מזה, יש גם נגישות תחבורתית ופטור ממס על שכר העבודה".

ומה אתה צופה ביחס לאזורים אחרים, כמו הדרום או המרכז?
"באשקלון השוק כבר עלה ב־6%־7%, והדרישה לשכירות ממשיכה לעלות. בגלל מחירי הדירות הגבוהים בתל אביב, התשואה בקושי מגרדת את ה־2.5%, והיא פחות אטרקטיבית להשקעה. בקריית שמונה יש בעיה, כי אין תשתיות שמגיעות לעיר. העיר יחסית תקועה מבחינת דרכי הגישה, בשונה מנהריה שיש לה קו רכבת ישיר. אבל בסך הכל אני אופטימי. הפסקת האש, בהנחה שתישמר, תעשה טוב לשוק הדיור, במיוחד בצפון".