1. התקציב והחור בכיס
טוב. ברור שבעקבות אירועי 7 באוקטובר (לידיעת נתניהו, זה התאריך המדויק) ו־100 החטופים, זה כבר לא יקרה. אבל לראש הממשלה יש עדיין הזדמנות נדירה לשוב ולהטביע את חותמו כמר כלכלה ולהוריד את יוקר המחיה. ההרס שם עדיין לא מוחלט - אפשר לשקם, וקל יותר להגיע לניצחון המוחלט. אם הוא לא ייכנס לאירוע, הדרך להאצת יוקר המחיה ולעליית הגירעון תתרחש כבר ב־2025.
אז הנה, אני מתנדב לאחוז בדש בגדו ולהזהיר: ביבי, תיכנס לאירוע. אסור שתפקיר את המשק לכלכלת בעזרת השם. אתה עצמך הבטחת ערב הבחירות האחרונות, עם משאבת דלק ביד, להוריד את יוקר המחיה. נצפית בסופרמרקט של רמי לוי והבטחת לחתוך את המחירים בחצי ועל הדרך את מחירי הדיור. האם אתה לא מבין שגם אם תשרוד את ועדת החקירה שלא תקום, הכלכלה תפיל אותך?
כדי להוכיח לאילו כיוונים הזויים שר האוצר שלך מוליך אותנו אסתפק בדוגמאות מהימים האחרונים הנוגעות לתקציב 2025 המקרטע. בניגוד להבטחות מפורשות שנתת, הוא מעלה מיסים: המע"מ עולה ב־1%, דמי הביטוח לאומי ב־1.6% ויש עוד. הרי אתה עצמך אמרת פעם יפה, שמיסים גבוהים מעלים את התמריץ להעלים מיסים, לטפח את ההון השחור - ומקטינים את החשק לעבוד.
וחוץ מזה, מיסים נוספים מעלים את יוקר המחיה, כי בהזדמנות של העלאת המע"מ, הרשתות יעלו מחירים הרבה יותר מ־1%. גם מוכרי הפירות והירקות (הפטורים ממילא מתשלום מע"מ) יצטרפו לחגיגת העלאת מחירים, אף שהם בכלל מחוץ לאירוע. כפי שחשפתי השבוע, גם חברות כרטיסי אשראי מנצלות את המע"מ הנוסף לייקור עמלות.
אם אתה מעוניין לעודד את הצמיחה, בטל מיידית את העלאת המע"מ ואת מיסי הביטוח הלאומי. אם אתה מעוניין לשקם את הצפון, מנע את ייקור תעריפי המים (במיוחד לחקלאים). אם אתה רוצה להתניע את המשק והתעשייה, מנע את העלאת תעריפי החשמל שבפתח ומתן את העלאת הארנונה. אשמח אם תיכנס לאירוע באותה נחרצות שבה אתה דואג להבטחת שלום משפחתך, לשיפוץ אחד ממעונותיך או לתחזוקת אחד מחברי הכנסת הסוררים בקואליציה.
ומאיפה יבוא הכסף החסר? אני תמה ביושר. אז במקום להתקשקש על ה"רווחים הכלואים" עד קץ הדורות, צא לדרך, הורה להפחית את המס על משיכת דיבידנד ל־25% וגבה כ־15 מיליארד שקל. ויש פטורים ממס בעשרות מיליארדי שקלים. הושט ידך וגע בם.
מה שכתבתי עד כאן הוא פנטזיה נחמדה. נתניהו של 2003 אינו ביבי של 2025. הוא יימנע מביצוע של הצעדים המומלצים גם אם יובטח לו פרס נובל לכלכלה. שרידותו היא הניצחון המוחלט שלו. לקראת חנוכה המתקרב אני בוחר להיאחז באחד משירי הפסטיגלים: "לפעמים חלומות מתגשמים".
2. איבדו את הצפון
בכניסה לחלקו הצפוני של רחוב הראשונים במטולה נקלע בדרכי עובר אורח העסוק באריזת מטלטליו. שאלתי: "לאן אדוני? בעקבות הפסקת האש הרי אתם אמורים לחזור ולא לעזוב". את התשובה נתן בחצי התנצלות: "אני מנצל את הפסקת האש כדי לעזוב. אני גר בשכירות, וזאת ההזדמנות להתפנות".
השבוע, שנה וחודשיים מפרוץ המלחמה ושבוע אחרי הפסקת האש, חזרתי - ומאז הרבה השתנה. אבל לרעה. הכניסה למושבה מנוטרת. שני מחסומים צבאיים מונעים את הכניסה מסתם אזרחים או מ"ציידי אסונות מלחמה". אבל למה לעצור? הרי סיפרו לנו שיש הפסקת אש. אז זהו, שפרנסי העיר אינם מעוניינים במבקרים. הם מעדיפים להתעטף ביגונם וממאנים להתנחם.
הנסיעה בדרך החתחתים, ששימשה עד השבוע לשינוע טנקים וכלי רכב כבדים, אפשרה לבחון ללא פילטרים את היקף הנזקים שנגרמו לבתים, למטעים ולתשתיות כתוצאה מהירי מלבנון. הבתים שמתחת לתצפית נרקיס שעל קו הגבול - נפגעו כמעט כולם. הגענו לשער פאטמה שליד הגדר הטובה, כשבדרך אנחנו חולפים על פני מספר פרצות בחומת ההפרדה. מספר צעדים והופ - חוצים את הגבול ללבנון ללא מכס, ביקורת גבולות או תשאול ביטחוני. חיל ההנדסה עדיין לא הספיק לחסום את הפרצות.
כשמשקיפים ללבנון מבחינים מיד בהריסות בתים שנבנו ממש על הצד השני של חומת הגבול. הם שימשו כמוצבים קדמיים לחיזבאללה. במרחק של קילומטר משם קשה שלא להבחין בבתים ההרוסים ביישובים הלבנוניים אל־ח'יאם, עדייסה וכפר כילא הידועים לשמצה. אין מה לרחם עליהם. הכפר מרג' עיון כמעט לא נפגע בזכות תושביו הנוצרים, וכיוון שמשם לא כוונה אש לישראל. ליד הגדר הטובה, ומה שהיה שער פאטמה, חונים עדיין מספר טנקים ו־D9, שבקרוב יעשו את דרכם לישראל. ואולי לא, אם הפסקת האש לא תחזיק מעמד.
עזבנו את הגבול, ולאחר כמה מאות מטרים נוספים הגענו לחלקה הצפוני של מטולה. השינוי מביקורי האחרון ביולי היה רק לרעה. יותר גגות בתים מחוררים. את הצמחייה הירוקה החליפו קוצי פרא. הרחובות ריקים, אף שסיפרו על הפסקת אש. הכניסה לרחוב הראשי נחסמה בקונצרטינות, והמבנים שבקצה הרחוב הצפוני מכוסים ברשתות הסוואה.
למעט חמ"ל אזרחי המתוחזק על ידי מספר מתנדבים, מספר החוזרים למושבה אפסי. מבין 1,600 תושבי המושבה נותרו 15 אמיצים שהחזיקו מעמד בכל מחיר. יותר מ־25 בתים נפגעו מפגיעות ישירות - ומאות נוספים בעקיפין. בסך הכל, מתוך 650 בתים 60% נפגעו ישירות או בעקיפין. שלדי מכוניות שרופות מונחים בצידי הדרך - אות לפגיעתם הרעה של טילי הבורקן.
שנה וחודשיים מפרוץ המלחמה, והחזרה למושבה הצפונית נראית כחלום רחוק. מי שנאלץ לעזוב בחופשה, לא ימהר לחזור אף שמאז עברנו שנה וחודשיים. לא יזיק אם כמה משרי הממשלה יבקרו במקום כדי לחזק. אם הם לא מפחדים ממה יגידו התושבים.
היקף הנזקים בצפון המדינה נאמד כיום ב־2 מיליארד שקל, אבל לא אופתע שעם הגעת השמאים - היקף הנזק יוכפל. בצפון המדינה נשרפו במהלך המלחמה 240 אלף דונם של חורש טבעי, ועדיין מדברים על האפשרות לייקור תעריפי המים לחקלאות. הגרון מתייבש מרוב בושה.
3. דובי שב הביתה
"מבחינתי, התוכניות לשיקום הצפון הן נקודתיות בלבד, ומדובר על החזרת המצב לקדמותו. אני לא מדבר רק על תיקון התשתיות, שזה דבר ברור מאליו. אני מדבר על מנועי צמיחה רציניים, ולקחת יזמי עוגן כמו קבוצת אלביט כדי לפתח את התיירות ולתת פוש לחקלאות.
"אני מדבר על כניסה לעולמות פוד־טק וחיבור הצפון למדינה עם רכבות ותעופה אזרחית פנימית. לא ייתכן שזמן הנסיעה ממטולה לתל אביב יעמוד על שלוש וחצי שעות. לא להסתפק רק בשיקום בתים וכבישים - אנחנו רוצים גליל חדש".
"אגף התקציבים מתחיל לדחוף לכיוון אחר, אבל אני סומך על שר האוצר שידחה ככל שניתן את הפיצויים כדי לתת מענק נדיב לחוזרים. מדברים על 60 אלף שקל, אבל אני מדבר על סכומים הרבה יותר גדולים. תושבים כבר יותר משנה מחוץ לבתים בהוראת המדינה. כמו שראית, בתים שורצים חולדות, בתים הרוסים, וזה לא פשוט לחזור. המדינה חייבת לגלות רוחב לב".
"בחקלאות הנזק בענף המטעים הוא לא נקודתי, אלא לטווח הארוך. זה ייקח לפחות שלוש שנים עד שנגדל גידולים רב־שנתיים של תפוחים או אפרסקים. השבוע הגיעו אנשי מס רכוש כדי להעריך את הנזקים הפיזיים בבתים, מעבר לפגיעה הנפשית".
"ייתכן שצריך להחזיר בשלב הראשון את בעלי כושר הלחימה, ולאתגר את צה"ל בכך שהוא חייב להגן עליהם. ואני יודע על תוכניות להקמת מוצבים חדשים באזור, שיקנו מחדש לתושבים את תחושת הביטחון. החקלאים כבר חוזרים, ואחריהם יבואו באופן טבעי כל האחרים".
"אני חושב שגם ראש הממשלה, שלא התייחס לעניין החזרת התושבים, טעה. אני חושב אחרת, בטח אחרי שחתמו על ההסכם. לא שאני מאמין במה שחתמו - אבל הממשלה ופרנסי המושבה חייבים היו לעודד את החזרת התושבים לא רק במילים אלא גם במעשים".
4. מצפון תיפתח הטובה
עם ההצלחה בא התיאבון, וב־2011 הקים את חברת הנדל"ן ישראל אירופה, המתמחה בהתחדשות עירונית: תמ"א 38 - אאוט, מתחמי פינוי דירות גדולים - אין. בשנת 2022 זינק כיתה ומכר לקבוצת דוניץ אלעד הנסחרת בבורסה 50% מאירופה ישראל לפי 300 מיליון שקל. דוניץ, בבעלות קרן JTLV, בהובלת עמיר בירם, אריאל רוטר ושלמה גוטמן, רכשה קודם לכניסה לאירופה ישראל את אלעד ישראל של רונן יפו, והתמזגה והפכה לדוניץ אלעד. העסקה עם אירופה ישראל פתחה בפניה את שערי הכניסה לתחום הצומח של התחדשות עירונית.
אירופה ישראל מתמקדת ביוזמה, תכנון והקמת שכונות שלמות שמחליפות שכונות ותיקות במרכזי ערים, תוך שדרוג תשתיות, הוספת יחידות דיור ומסחר. פרויקט הדגל שלה בנתניה הוא ההצלחה לאשר בתוך 11 חודש בלבד תב"ע (תוכנית בינוי ערים) ל־514 דירות. כיום החברה משתתפת בעשרות מכרזים בתחום ההתחדשות העירונית, מנהריה בצפון ועד דימונה בדרום. במהלך 2023 זכתה בפרויקטים של מעל ל־1,000 יחידות דיור בפינוי־בינוי בערים כמו רחובות, נתניה, חולון ובת ים.
לנוכח הצמיחה המתמשכת, שוקלת החברה גיוס של עשרות מיליוני שקלים באיגרות חוב או בהנפקה ראשונה בבורסה. זה ייעשה כשהחברה תגיע לשווי של כמיליארד שקל. אפרגן אינו מהסס לומר מה המטרה המרכזית שלו לאורך זמן: "להיות החברה הגדולה ביותר בתחום ההתחדשות העירונית בישראל". הוא מציב את היעד השאפתני הזה, אף שבים הקבלנות שוחים כרישים כמו ענקית ההתחדשות העירונית אאורה של יעקב אטרקצ'י. אפרגן מעריך שהתחום יהווה 33% מסך הבנייה בישראל עד 2040. הקבלן המבצע הוא חברת דוניץ, שהעובדים הזרים שלה מגיעים מסין.
התרעות פיקוד העורף