"תחזרי אליי כשיהיו לך ציצים", כך אמר לי אותו סוכן דוגמניות מפורסם, במלון ההוא על הר הכרמל בחיפה, כשהייתי רק בת 14. כן, כבר אז היו לי חלומות מוזרים ברוח התקופה. דואליות של הפרעות אכילה, בשילוב הרצון להיות הדבר הבא, עם אמונה של צלם אחד, בבת מצווה של אחותי, אשר לקח אותי תחת חסותו לתצוגת אופנה לחנות דה לה שמאטע, שבדיוק נפתחה בקרית חיים והגשים לי חלום רגעי, לצעוד על מסלול לצד דוגמניות ידועניות מקומיות, עוד טרם עידן האינסטגרם וקודי הקופון.
מה שאני כמובן זוכרת מאותו יום מוזר ומטושטש הוא שבגדול צמתי לפני התצוגה, בקטן התאכזבתי מהרשעות וצרות העין של הבנות הקולביות ובשורה התחתונה חזרתי לבית הוריי במוצקין להתנחם בקראנץ' שוקולד מפנק עתיר פחמימות, מול החלון הצופה לקאנטרי "גלי גיל", והבטחתי לליבי שמחר אעשה אימון שלאחר בליסה, כמו בגד חדש ריחני לאחר כביסה.
ובחזרה לאותו סוכן דוגמניות תל אביבי מפורסם. לעולם לא אשכח את המבט הבוחן על גבול הסוטה, את מכנסי הקורדרוי הבורדו ואת חולצת הבטן השחורה שלבשתי במיוחד, כמובן שאינני שוכחת את ניצני ההתבגרות שלי בחזה, את ארבע הקוביות בבטן והרצון האחד הגדול שהעולם יכיר אותי איכשהו, מתישהו (ולא דרך ההצטיינות בלימודים ושיעורי המשחק בכיתת התיאטרון שאהבתי מאוד). כשאני חושבת על זה היום אני מצטמררת. להגיד לילדה-נערה את המשפט ההוא "תחזרי אליי כשיהיו לך ציצים" הייתה הטרדה בוטה. איכשהו התביישתי בזה בשבילו ואני אפילו לא בטוחה שסיפרתי זאת לאימי ואחיותיי שהיו מחוץ לחדר ההוא.
כשאני חושבת על זה, בעצם כל חיי הוטרדתי מינית, איכשהו, מתישהו, לא רק כי אני אני, עם פתיחות מחשבתית ומילולית, אלא בגלל בעיקר מפני שאני מהמין החזק. וככה, לצערי גם רבות מחברותיי, מאחיותיי למין היפה, שלא משנה באיזו משרה בכירה יאחזו, וכמה יישרפו חזיות בכיכר העיר, כאשר גבר יזרוק להן מילה לא במקום, הן בדרך כלל יתכווצו ולא יענו. בגלל הזמן, המעמד, ההלם, הניסיון להקליל את הסיטואציה ולפעמים הסיבה היא פשוט שאין סיבה. לעזאזל, גם לנו מותר רגע לא לתפקד. להיות ב"פריז", קיפאון, ללא מילים. ללא יכולת לשלוח פקודות למוח.
ולכן כל הסיפור עם דידי הררי מכניס אותי לאי שקט ברמת הפרעות אכילה של חטיפי חלבון לא פוטוגניים בשעות הגדולות של הלילה.
זה מטריד אותי אולי בגלל החיבה המוגזמת שהוא מקבל. אולי בגלל ההטרלה שמפורסמים מעלים תמונות איתו של אהדה ותמיכה כאילו מה הקשר בין זה שאתם חברים, לבין זה שהוא לכאורה הטריד. שהרי אם הוא היה מטריד חלילה את בתכם, או אחותכם, לתמונה הזו הייתה משמעות בכלל?
ואולי זה בכלל בגלל קהות החושים שהתרגלנו אליה לצערי. כי זה לא נוח, והוא התאלמן, ומה הן נזכרו, והוא סך הכל אחלה שדרן ולמה להרעיד את אמות הסיפים עכשיו. ומלחמה בחוץ ומלחמה בבית ואולי הן בכלל זרמו. איזו מילה נוראית זו זרמו. כאילו הן, אנחנו מפל של מים. והן חברותיות, אז האשמה כאילו עליהן. וזה מזכיר לי עוד הרבה סיפורי לכאורה על סלב כאלה ואחרים, שכולם נדהמו מחד, אבל מאידך, בחדרי חדרים אמרו "כן הוא קצת אוהב לגעת, אדם חם כזה". אז לכו חמודים, תעבדו כקמין במחסני תאורה. תפיצו את החום שלכם מול מי שבאמת רוצה.
ואולי זה גם יושב לי על סיפור של חבר מהצבא, שבא לבקר אותי באילת, בעיר שבה קורה הכל, לפני עשרים ואחת שנה, כשבדיוק עשיתי עבודה מועדפת. והוא היה חבר- אח. כאילו ידיד על מלא. ברמה של משפחה. והוא הזמין אותי אליו לחדר אחרי משמרת לקשקש על מהות החיים, ואני כמובן אוהבת לדבר אז נעניתי בחיוב. ותוך כדי שיחה ושתיית דיאט קולה הוא מספר לי כבדרך אגב שהוא בתול.
ואני אומרת לו אני בטוחה שתגיע האחת, כי הוא אחלה בן אדם. והכל סבבה ותמים כזה, וקרני השמש נכנסות מבעד לווילון, ואני שואלת אותו, "רגע, למה שלא נעשה סיבוב בטיילת, החום בדיוק מתחיל לרדת". והוא מסתכל לי בעיניים ואומר לי שהוא רוצה שאני אהיה הראשונה שלו, כי כבר לי היה חבר. ואני בטוחה שהוא מסתלבט ונקרעת מצחוק ומה קשור בכלל והוא נוגע לי ביד ואומר שהוא רציני. והיד שלו מתחילה לטפס לי לכיוון הכתף ואני אומרת לו:" די, איתי" והוא ממשיך ואומר לי "מה אכפת לך לירון, אנחנו ידידים, את חשובה לי". ואני מסבירה לו שהוא ליטרלי כמו אח בשבילי.
והוא ממשיך לנסות לגעת, והמגע שלו קצת אגרסיבי ואני משתחררת מאחיזתו המעיקה ושואלת אותו בצעקה לאחר כמה רגעים: "מה אתה רוצה, לאנוס אותי?". הוא נבהל ומתחיל שרשרת של התנצלויות ואני יוצאת מהחדר מהר, לבושה כולי ומרגישה עירומה כפי שלא הרגשתי בחיי. למרות שלא קרה דבר, חוץ מהטרדה קשה.
וזה רק סיפור אחד. ולכן כל המתלוננות, בפרשת דידי הררי, הן ממש לא מתלוננות, הן מרוממות. מרוממות את האמת שלהן לגבהים שהגיע הזמן שתגיע אליהן.
ועכשיו זה כמובן לכאורה, והעובדות יתבהרו, אבל תמיד צריך לזכור שכאשר נחשפות מספר נשים, וכל אחת עם קווי קליימקס דומים, זו כנראה לא סערה בכוס תה. צריך להקשיב להן. נקי, בשקט, ללא רעשי רקע, כאילו הן קרובות משפחה שלכן.