לישראל אין קשר ישיר להצטברות האינטרסים (המרתקת, גם אם לא מובנת עד הסוף) של מדינות, מעצמות ומיליציות בסוריה. בעקיפין, צה”ל סייע למורדים בכך שהחליש את חיזבאללה, ומעריצי ביבי בטוחים שהכל בזכותו. ואכן, מי שקפץ על ההזדמנות לשחק אותה אסטרטג בינלאומי הוא האיש שלנו בגיהינום המקומי. “זה יום היסטורי בתולדות המזרח התיכון”, הכריז הטרמפיסט הנצחי. במקביל, הוא עושה בקוקטייל המזרח־תיכוני שימוש פנימי לצורכי דחיית משפטו. מכנס בבהילות קבינט אחר קבינט כדי לסנכרן את ההתחמקויות שלו מעמידה מול שופטיו ומפריח חששות ואיומים שאין להם בסיס.
עד שלא נדע מי נגד מי בתמונת המצב, כדאי שנרגיע עם הצהרות ומבצעים. ודאי לא ניאחז בשטחים בעייתיים. אחרי ההרס וההרג ברצועה ובלבנון, צה”ל החזיר את ההרתעה למדינת ישראל, והממשלה אמורה לשבת בשקט מהצד ולבחון בקור רוח את המצב במקום לבטא את הפאניקה הקבועה של ביבי ושות’. השאלה היא אם מנהיג המורדים בסוריה ישחק זאב בעור כבש פרגמטי. בצד הדרישה ליציאת ישראל מאזור החיץ, הוא עשוי לצרף את רמת הגולן ואת ירושלים. לא מחר, אבל אחרי מחר יש מחרתיים. אז מה הטעם להתחיל להתקוטט כבר היום?
מיד בשוך הקרבות במלחמת יום הכיפורים שיגר אותי צה”ל מיחידתי, עם זלדה אחת, לחטיבת החרמון המתארגנת לביצוע סיורי בט”ש. שבוע בערך הסתובבתי בחלק מאזורי החיץ העתידיים. “שטחים אסטרטגיים”, כך למדנו מאירועי הגבול עם חיזבאללה, הם מקומות שמהם ניתן לשגר ירי בכינון ישיר לבתי אזרחים.
חשבתי שצה”ל התבגר ולמד במהלך המלחמות ששטחים אסטרטגיים הם חלק מהסכמים אסטרטגיים, ולא בולימיה קרקעית של פיקוד (לפעמים מקומי) שחומד עוד פסגה, עוד שטח הריגה עתידי. להפציץ מחסני אמל”ח של אסד זו פעולה נכונה, אבל למה להפר הסכם שנחתם עם סוריה כמדינה? אין לי מושג מה חושבת ומה תעשה הנהגת המורדים. אולי תתארגן שם פדרציה של מיליציות, אולי המנהיג הנוכחי יצליח לכנס סוריה אחת.
המורדים מדברים על אימוץ מוסדות השלטון של אסד כדי לשמר חוט שדרה אזרחי. את אמצעי הלחימה שתקפנו הם יצליחו לארגן מחדש. כיבוש אזורי החיץ הוא אקט מטופש, בהמתנה ללחץ מעצמתי שיסיג אותנו לגבולות ההסכם שנתניהו הקריס בהבל פה.
התרעות פיקוד העורף