רגע, יש במה להיאחז: בשנים האחרון אימץ ג'ולאני התנהגות מתונה. בראיון לסי.אן.אן, ששודר לפני עשרה ימים, הרשים מאוד בשפתו הרהוטה. הוא אדם משכיל שאפשר לדבר איתו. באותו ראיון, הוא לא הכחיש את תמיכתו במשטר אסלאמי. אבל, הוא אמר, זה לא יהיה מופע של איש אחד, אלא מפעל משותף לכל העדות והזרמים. במלים אחרות, אחים מוסלמים לייט. ביקשתם, קיבלתם.
האם לפנינו חיית טרף מחופשת ליונה סגולה? סביר שלא. קשה לראותו מצליח אם ירצה לכונן ח'ליפות אסלאמית ברוח דאעש. הוא יזמן לעצמו קואליציה של אויבים מסוכנים, בראשם ישראל. במדיניות מתונה הוא ישיג יותר, וג'ולאני נראה כמי שמבין זאת. סביר שינסה באמת ובתמים לבנות ממשל יציב, המבוסס על שיתוף פעולה עם כל העדות.
בדרך לשם, מחכות לו משוכות גבוהות. עומק הזעם בקרב העם והרצון לחסל חשבונות עם אנשי המשטר הישן מסכן את היציבות הפנימית. בל נתפלא אם יפרוץ מרחץ דמים. לאט לאט מתחילים לצאת הסיפורים הנוראיים. שלטון הבעת' נהנה להתאכזר. אבות נרצחו, בנות נאנסו, בנים נכלאו לבלי שוב. וזה עוד לפני שדיברנו על המדינות שבוחשות. לכל אחת אינטרס משלה. טורקיה תעשה הכל למנוע מדינה כורדית. ישראל תפעל בעוצמה אם תחוש סכנה לאזרחיה מאדמת סוריה. רוסיה תפעל לשמר את נוכחותה ככל האפשר. המניע בעיקר כלכלי: כדי למנוע מקטאר לייצא גז לאירופה בדרך היבשה ולשמש לה תחרות. ויש רגש ג'יהאדיסטי שעלול לגלוש מהסיר. כוחות שלחמו לצד ג'ולאני המצוידים ברעיונות משיחיים. למשל, לכבוש את פלסטין. הרי הם נתנו לו מדמם, לך תרגיע אותם עכשיו.
התרעות פיקוד העורף