ישבתי בשכונתי שלנו, שאנחנו קוראים לו "המשתנה". השם נבחר לפני כעשר שנים, כי גדל שם עץ עבות, והחלטנו להוסיף לו מינרלים וגם זבל אורגני, באמצעות הטלת מימינו על שורשיו. העץ גדל יפה, כנראה יותר מדי יפה, עד שבא מאן דהוא וכרת את כל ענפיו המוריקים עם תפרחת עלים יפה. הרוע האנושי והיחס שלו לחי והצומח, זו הסיבה העיקרית שאני אוהב את הטבע הרבה יותר מהאנושות. לא חדלתי, חס וחולילה, להשתין בקיר בפינה ששם היה העץ. אבל זו הפכה להיות פעולה מבוקרת, שכוללת התבוננות בשטח כדי לוודא שאין אישה או ילדה שחולפות באזור.
ואז הגיע יוסי סתומיאן. שימעל'ה ה"גמד" נסע לחו"ל במסגרת עבודתו, אבל לסתומיאן היו תלונות על מה שכתבתי עליו בשבוע שעבר. "תראה, אני לא רוצה לסכסך, אבל לשימון אתה עושה הנחות. עליי אתה נופל בכל הכוח. למה ככה? אתה חייב להיות שוויוני", הוא טען.
הייתי במצב לא טוב לקבל קהל שמתלונן. צפיתי במסיבת העיתונאים של אבי האומה בערב שלפני, חטפתי בחילה איומה מהאיש הזה שבז לכל מה שמסביבו, ועוד לא השתחררתי מהתחושה הדוחה בבוקר שאחרי. האבחנה שלי שהוא באמת משקר מאוד יפה ובטבעיות, כפי שהוא נושם, אבל באינגליט הוא משקר הרבה יותר טוב - ללא שום קשר שבאינגליט המילה "איי" צורמת פחות מאשר המילה "אני" בעברית.
הציבור בארץ לא כולל את חברי הסנאט והקונגרס באמריקע, שהם קהל שבוי של אבי האומה. גם הם יודעים שהוא שקרן־שקרן־שקרן, אבל הם מביטים בו כאילו הוא דוביד'ל הג'ינג'י מול גוליית הענק, שלא משתמש ברוגטקה, אלא במילים, אז הם מתלהבים.
הכעס העצום שלי הוא לא על אבי האומה, כי השקרים שלו הפכו כאן למדיניות – אלא ובעיקר על בני גנץ וגדי איזנקוט. הם ישבו איתו בחדר שמונה חודשים. הם, רק הם, יודעים את האמת לאמיתה, על החלטות שהוא קיבל, בעיקר מתי, על האופן שבו הוא "מנהל את הלחימה", מנהל את המדינ'ע, את השיסוי והפילוג, על התעלמותו המוחלטת מהחטופים בעזה, את הבסיס הפוליטי לכל החלטה שמתקבלת בכל נושא – והם אילמים. הם שותקים ואינם ממלאים את חובתם הציבורית – לצאת לציבור עם מה שקרה בקיבינימט של המלחמה.
מאוד פשוט, לתאר את מה שקרה בחדר יום־יום, הכל. אבל יש להם איזו מחויבות דבילית להימנע מפרסום האמת, כואבת ככל שתהיה. הרי אבי האומה לא יאפשר כאן הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אז מדוע לא לספר לציבור את האמת? ממה הם פוחדים? מה כבר עלול לקרות להם? הם לא ינצחו בבחירות בעוד שנתיים? הנה החדשות ועיקרן תחילה, אחרי שאני מתחפש לרגע לראומה אלדר ו/או משה חובב: הם לא ירכיבו כאן גועליציית אפסים, נקודה. גם לא יהיר לפיד ולא אביגדור ליברמן, בטח שלא נפתלי, אל צבאות אדוניי. מדוע לא לספר לנו את האמת?
ניסיתי להסביר את זה ליוסי סתומיאן, זה לא עניין אותו. "רון, למה אתה צופה באירועים שעושים לך רע? בוא נחזור לאיפה שהתחלנו: לא מגיע לי יחס שוויוני?".
תפסתי עליו עצבים, גבוהים. "יוסי, התחשבתי בך. העלמתי מהקוראים את הסיפור שלך עם הזמנת אובר. הבן שלך הזמין לך הסעה, נכון? הוא שילם באשראי, נכון? אז למה נתת לנהג שטר של 50 דולר בסוף הנסיעה, כי חשבת שמשלמים במזומן? אז אתה סתום - כן, או כן? ומדוע גררת אותי למסעדה ישראלית, במיאמי, כן? ואכלתי שם עראייס בפיתה, כמו פליט שנפל מהאונייה, ולקציצה היה טעם של יציקת בטון שחשבתי לרגע שאני לועס את ג'ימי הופה, שקבור, יצוק במלט כמובן, באנד־זון של אצטדיון הג'איינטס בניו ג'רזי. האירועים האלה, שהשמטתי שבוע שעבר, מספיקים לך כדי להבין שהתחשבתי בך?". הוא צחק ושאל: "מי זה ג'ימי הופה?".
"הוא היה נשיא ארגון נהגי המשאיות בארה"ב, שהרגיז יותר מדי בוסים, אז הוא סיים ביציקה, כמו העראייס". יוסי צחק ואמר שהוא היה בטוח שטעים לי. "טוב עזוב עכשיו, ספר לי עוד על הג'ימי הזה".
"יוסי, אין לך עבודה? סע לבריכה כבר. עוד מעט ביבי נכנס לבית המשפט, אני חייב לקרוא את הדיווחים ברשתות. אתה יודע שאני אוהב קריסות של אנשים שחרגו ממעטפת המגבלות האנושית. בפעם אחרת אספר לך".
ואז יוסי יצא לעבודה בבריכה, תוך כדי שהוא צועק על קליינטית בטלפון: "התור שלך לא היום, הוא מחר, ואת טועה כרגיל אצלך. את מחכה לי? בסדר, עוד 20 דקות אני מגיע". צחקתי בקול. הבנאדם כבר לא ישתנה, אבל למזלו אלוהים נגע בו והוא יודע לרפא. במים הוא גאון ללא מתחרים.
פתחתי את הוואטסאפ לבדוק מה קורה. הנה קפצה הודעה משלומי, עוד חבר מדוכא, שצפה במסע"ת. "קוף, אנחנו חיים במדינה שהטמטום באוכלוסייה שלה הפך למגיפה. ב־7 באוקטובר, פלאחים, כולל כאלה ללא רגליים, כבשו לנו את הנגב המערבי, בלי התנגדות משמעותית. עכשיו חוגגים אצלנו את פירוק הצבא הסורי, כאילו אנחנו כבשנו את סוריה בלי התנגדות בעשר שעות. שמע, זה משול לניצחון שלי בכדורגל, במשחק של אחד על אחד, מול סטיבן הוקינג. איך הפכנו מעם הספר לעם טמבל?".
לא עניתי לו אפילו. מה אני יכול להשיב למישהו שצודק? אני יכול להתמודד, אולי, רק עם כרותי אונה שטועים. הדיווחים מוויצמן 1 בתל אביב גילו שהגיעו 13 קבוקים כדי לרשרש תמיכה באבי האומה. איני מבין מדוע, הרי הוא בקולו שלו הצהיר שהוא חיכה לרגע הזה שמונה שנים, כדי לספר את האמת שלו. נכון שאלה היו שמונה שנים של שקרים, כרגיל, אבל לכל נאשם מגיע את יומו בבית המשפט. אז מה רוצים הקבוקים של אבי האומה, שמופעלים בידי לשכתו הסרוחה ומדקלמים את אותו טקסט בקולות גבוהים ואף נמוכים, אם צריך גם סלסול.
הייתה שם, כמובן, מירי ה־מ־ח־ו־נ־נ־ת, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, שרת הטקסים, חברת הקיבינימט הביטחוני, המפיקה האישית של אם ואבי האומה, נציגת העם היהודי בחיפוש עובדים זרים בכל העויילם־גויילם, המשטתחת הלאומית על קברי צדיקים בעולם (היא נורא אוהבת).
לכל הקבוקים, מירי ביניהם כמובן, היה הזמן לתמוך באבי האומה – אף שאנחנו הציבור הטיפש משלמים את שכרם היומי, ולא אם ואבי האומה.
אף אחד מהקבוקים לא מצא את הזמן להגיע לכיכר החטופים שנמצא במרחק הליכה. חטופים עושים להם רע, כי אין ניצחון מוחלט בלי החטופים, חיים ומתים, ואז נורא קשה למכור ניצחון לציבור המטומטם, שזה אנחנו. אז להגיע ולשמוע את המשפחות שלהם? בשביל מה זה טוב? הרי כל ערימת האפסים הזאת עוד לא לקחה אחריות על הטבח ב־7 באוקטובר.
בזמן שמירי התחפשה לתומכת, נרשם הקורבן ה־480 בתאונות דרכים מאז 7 באוקטובר 2023. המספר הזה מציין גם קורבנות בעקבות אירועים פליליים שגרמו לתאונות דרכים, או ילד/ה בדואי/ת שנהרג/ה בחצר, כי האבא והדוד לא ראו אותם, כאשר נסעו לאחור.
מירי המחוננת של כ־ו־ל־נ־ו, היא גם שרה לבטיחות בדרכים, אבל היא לא מחבבת את העיסוק בנושא הזה. בכל מקרה, הוחלט להקים ועדה ממשלתית שתעסוק בתחום הבטיחות בדרכים. אבי האומה הוא כמובן היו"ר, שימצא זמן בין כתבי האישום שלו לעסוק בעוד תחום. מירי המחוננת היא מ"מ. אני כבר מדמיין את אבי האומה משחרר קליפ, שבו הוא חותם על מסמכים שיאפשרו מינוי של עשרות פעילי ליכוד למאבק בתאונות הדרכים. ובעתיד הוא יסביר כמו בקליפ של ההקלות לאלוביץ': "נתנו לי אז חתמתי, איני עוסק בזה".
כן. לא מושכים לו בדש מעילו, לא אומרים לו כלום, הוא חותם, ממש גויילם שימושי, רחמנא ליצלן. גם מירי לא מבינה כלומה ומאומה בתחום. כאן צריך פרויקטור שהוא איש מקצוע מוכר ומיומן מחו"ל עם מוניטין של הצלחה, לא חבר מרכז שהוא קבלן קולות, כן? והפרויקטור הזה חייב לקרוא לכל נהג/ת מישראל ללמוד נהיגה – לא רק לעבור מבחן רישוי – כי 80% מהנהגים והנהגות בישראל אינם יודעים לנהוג.
הם אינם יודעים להפעיל מפלצת עם מאות כוחות סוס, אינם יודעים לבלום נכון, אינם יודעים לאחוז נכון בהגה, אינם יודעים לעבור מנתיב לנתיב, לרדת מדרך סלולה לדרך כבושה, ומהו מרחק בלימה בטוח. הם לא יודעים מהיכן מגיע הכוח ברכב, מה זה מומנט, זווית גלגול – בקיצור הם לא יודעים כלום. מחציתם קיבלו רישיון נהיגה עוד לפני כניסת מערכת הילוכים אוטומטית לכבישים. המחצית השנייה לא יודעת מהי תיבת הילוכים ידנית או חצי אוטומטית ברכב שלהם.
את כל זה ניתן ללמוד. נהיגה בטנק לומדים במסגרת קורס מקצועות שנמשך כמה שבועות. אבל להעלות נהג על כביש, אפשרי ב־28 שיעורים של 45 דקות. התוצאות בהתאם, ונהיגה בטנק לא מחייבת התמצאות בציר תנועה משתנה, כן?
הגורם האנושי הוא העיקרי בתאונות דרכים. ישנה גם התשתית, כמובן, אבל מירי כבר או־טו־או הופכת את כביש 90 וכביש 40 לנתיבים עם גדר הפרדה, כדי לחסוך כמה לוויות. ממש או־טו־טו, אם לא יהיו לה טקסים להפיק לאם ואבי האומה, "יהלומים" ורמזורים לדאוג להם אישית, וכמובן טיולים ברחבי העולם כדי לגייס עובדים זרים, שמאמש־מאמש־נבעך, לא מגיעים לכאן.
היו גם מעריצות של אבי האומה שלא נכחו באירוע המלוקק, כמו גלית דיסטל־אטבריאן. היא כבר חכ"ל, כי איני מאמין שהיא תשרוד באגם הדרעק בקדנציה הבאה. אולי היא תכתוב רומן בהמשכים על ימיה בדרעק, ותזכה סוף־סוף בפרס ספיר. כי עד עכשיו היא רק מדמיינת שהיא זכתה. אז היא סיפרה לרדיו קול חי על הזיה שתקפה אותה, מסכנה, כאשר צפתה וירטואלית בפניו של אבי האומה. "מי שמסתכל על נתניהו בעיניים קצת פחות גשמיות, רואה את הקב"ה מרחף מעליו. אין הסבר טבעי והגיוני למה שעובר עליו. בשיחותיי האישיות עם נתניהו, אנחנו מדברים רק על אמונה ופילוסופיה".
חחחח... חחח... זה גומר אותי, באמת. הרי אבי האומה שלנו תיאר לביהמ"ש אורח חיים סגפנני, שלא מאפשר לו אפילו לעשן סיגר. כמובן סיגר זול, אולי אפילו סיגרלה, לא איזה סיגר קובני מפואר, יקר ויוקרתי. "אני עובד 18־17 שעות ביום, הולך לישון בין אחת לשתיים בלילה", הוא טען. אז איפה בדיוק יש לו הזמן לשוחח עם הגברת דיסטל־אטבריאן על אמונה ופילוסופיה?
וממתי בדיוק אבי האומה הפך ליהודי אמוני? הבנאדם חילוני קומפלט, כמוני לפחות. כי לפי מה שראיתי, הוא אוכל חיות שאפילו אני חושש מהן. ולמה גלית עושה לו עוול? אין לו זמן לבזבז או להתענג על שיחות בטלות, הוא הרי מנהל מלחמות, שיחות שלום, פטור משירות צבאי לחניוקים, שיחות עם הסוקרים על מצבנו מדי יום, שיחות עם המאכערים שהם חיות מחמד שלו, האש־פאפיז כאלה: ברדוגו, מגל, ריקלין ו־ע' סגל. מתי בלו"ז הצפוף הזה מופיעה גלית דיסטל־אטבריאן? יש לה ראיות ביומן הפגישות של אבי האומה, כדי לדסקס שיחות עמוקות על אמונה ופילוסופיה? אני שוקל פנייה לתנועה לחופש המידע, כדי לקבל אסמכתה על פגישות כאלה.
גם יואב קיש, שר חינוך בגועליציית האפסים, שמקפיד על מדיניות שהופכת את ילדינו לטיפשים יותר, הגיע לתמוך שלשום. כן, גם הוא יודע שבק"ק מיאמי מתנהל רישום מדויק על מי בא, בעיקר על מי לא בא. סגירת חשבון צפויה בסוף 2026. אז ביום שקיש הבריז מהעבודה, התפרסמו תוצאות על אוריינות קריאה במדינות ה־OECD.
הציון הממוצע של ילדינו הוא 244 נקודות. אנחנו במקום 27 מ־31 מדינות. 36% מהאוכלוסייה הבוגרת אצלנו היא ברמה נמוכה מאוד בתחום, 36% לעומת 26% במדינות הללו. החרדים השיגו ציונים מביכים. אבל זו לא אשמתו של קיש, זו אשמת היועמ"שית גלי בהרב מיארה. רק בגללה הפכנו לעם טיפש במיוחד. תשאלו את פיתהמר בן גביר, הוא יסביר לכם. כי קיש־קיש־קריא איסתרא בלגינה, גם להסביר לא יודע.
אחד מהטיעונים היותר מכוננים של נתניהו בעדותו היה הסבר לשופטים, ואולי גם לציבור שאוהב אותו: "הייתה פה מדינה שנשלטה במשך שנים על ידי מפלגה אחת, ששלטה בכל אמצעי התקשורת. נוצרה כאן בהדרגה מפלגת תקשורת שמהנדסת תודעה, חלק מהעיתונאים הם צד בסכסוך".
כפי שנאמר כאן כבר, אבי האומה משוכנע שהוא מדבר עם הסנאטורים וחברי הקונגרס של טנסי באמריקע. אז ככה, מפא"י השנואה שלטה כאן עד מאי 1977. מאז, למעט שנתיים של אהוד ברק ושלוש שנים של יצחק רבין - שהימין סיכל אותו בסיכול ממוקד בהמלצת הבאבא־בובות של הימין – שלט כאן רק ימין, פאשטייסט, אבאל'ה? אני חלש נורא בחשבון, אבל ב־48 שנים, פחות חמש שנים ששלט השמאל־מחבלו־פלשתינו, זה 43 שנים של שלטון מפלגות ימין, כן?
ומה עשה הימין בראשותך אבאל'ה? הקים את "ישראל היום", תחנות רדיו עצמאיות עם תחנות חרדיות, ושלטון של ביביסטים בלוח השידורים של רצועות האקטואליה בערוץ שקיבל זיכיון למורשת אבל הפך למכונת רעל מזוקק שמטיף למלחמת אזרחים בכל יום, עם ערימה של מאכערים של הון/שלטון. ואתה מדבר על הנדסת תודעה, אתה? אתה זוכר איזה באבא־בובה בשם כדורי ז"ל, שלחשת לו באוזן "השמאל שכח מה זה להיות יהודים"? אתה בטח לא זוכר, קורה, בגילך בטח.
אתה זוכר את השיחות עם עמוס רגב (עיתונאי גדול) ובועז ביסמוט (עיתונאי קטן נורא, לדעתי, כמובן) על המאפיינים של היומון ה"שמאלני" הזה? אתה בטח לא זוכר שמות, גם אני לא, ואני צעיר ממך בתשע שנים. אבל אתה בטח תזכור את סמוצ'קנע גרנד־מייזר, אפילו לטובה, בזכות האמירה שלו על השופטים במשפטך: "לא הייתי נותן להם לקנות לי גבינה במכולת. האמון בהם נמוך מים המלח". איך נתאר לך את מצבך אצל סמוצ'קנע גרנד־מייזר ושות': הישמר מתומכיך, כי את אוהביך אתה כבר מכיר.
האמת שלי, כפי שנוהג לומר אבי האומה, הרבה יותר פשוטה. המשפט של נתניהו מגעיל אותי. עו"ד מיכה פטמן הסביר שזה יהיה סיוט ארוך, עד אמצע 2027 לפחות. ואחרי זה יהיו ערעורים לעליון, ועוד ערעורים לעליון, אז הסאגה של פסק דין חלוט תסתיים אולי ב־2032. כן, שמונה שנים מהיום. ובכל הזמן הזה, אבי האומה לא יקבל אחריות על הטבח ב־7 באוקטובר 2023. גם קולקציית האפסים שלו לא תצהיר על אחריותה.
ועדת חקירה ממלכתית, תהיה או לא תהיה, אבל קולקציית האפסים לא תקבל את מסקנותיה. המסקנות הן פשוטות לגמרי: כל מי שהיה בשלטון מתחילת המילניום אינו יכול לכהן כחבר בקולקציית אפסים כלשהי בעתיד. זה תופס גם לגבי רמטכ"לים, אלופים, ראשי שב"כ, אולי גם מוסד, כי לי אין הידע והמידע, זולת מה שפורסם לציבור.
אותי מעניין רק נתון אחד: מתי החטופים חוזרים הביתה? ואם שומעים את אורית "הנזל וגרטל" סטרוק אומרת בריאיון לגל"צ שהיא "לא מצטערת לרגע שהתנגדתי לעסקה, שהייתה מוציאה את צה"ל מרפיח וציר פילדלפי", קל להבין ששחרור החטופים כולם ידרוש הרבה מאוד זמן.
ייתכן מצב שיהיו אלפי מתנחלים במעלה רחב המענגת בתרי זוזים בעזה, לפני שהחטופים יחזרו הביתה. אבל זה מה שיש גבירותיי ורבותיי, ייתכן שגם תהיה מלחמת אזרחים כאן, עם יריות ברחובות, אבל הרי כולם יודעים מי תהיה האשמה היחידה כאשר הרחובות ידממו. גלי בהרב מיארה, גם אם היא תודח מחר. היא האשם־תמיד.