מאוחר בלילה צפיתי ב״עובדה״, ולהלן התובנות:
1.
בשיחת הטלפון הראשונה שקיבל ממזכירו הצבאי, בשעה 06:29 בבוקר, כששמע שחמאס משגר רקטות לכל הארץ, שאל בנימין נתניהו את השאלה הזו: ״למה הם יורים״? השאלה הזו מספרת את הסיפור כולו. בגדול, השאלה מוצדקת. נתניהו לא מצליח להבין למה הם יורים. באמת, למה? הוא הרעיף עליהם מכל טוב הארץ, וגם ארצות אחרות (קטאר). הוא טיפח, גידל, פינק ומימן אותם שנות דור. הרי רק שבוע קודם הסכימה ממשלתו להגדיל את מספר הפועלים העזתים שייכנסו לארץ, להגדיל את טווח הדיג ולתמוך בהגדלת הקצבה הקטארית החודשית מ-30 מיליון לסכום גבוה יותר.
אז למה, למען השם, הם יורים?
אם המזכיר הצבאי אלוף אבי גיל היה יכול לענות, הוא היה צריך להגיד לו את זה: הם יורים, אדוני ראש הממשלה, כי הם חמאס. ואתה גידלת אותם ואיפשרת להם לבנות מפלצת. זו המפלצת שלך, נתניהו. היא הגיעה לפרקה ועכשיו היא עושה מה שהיא יודעת לעשות.
2.
בחודשים שלפני הטבח, ביקשו ראשי הזרועות להגיע לנתניהו ביחד. הרמטכ״ל, ראש השב״כ, ראש אמ״ן, ראש המוסד. נתניהו שקל, ואז הודיעה אחת ממזכירותיו: ״ראש הממשלה לא יפגוש את ראשי הארגונים״.
זה לא פחות ממטורף. ככל הידוע לי, מעולם לא קרה מקרה כזה בו ביקשו כל ראשי הזרועות להגיע יחד לראש הממשלה ולהזהיר אותו ממלחמה. זה אירוע חסר תקדים. והוא לא רצה לקבל אותם. הוא, ואפסו.
כשסירב לאשר את התוכנית שהגישה לו מערכת הבטחון ב-11 באוקטובר, לחסל את נסראללה, כל צמרת חיזבאללה ולהפעיל את מכשירי הקשר המתפוצצים, אמר נתניהו ליואב גלנט: ״יואב, לאוייב יש את הכתובות של שנינו. לאן נלך?״.
אם אני גלנט, זה מה שהייתי עונה: אדוני ראש הממשלה, אתה שואל לאן תלך? אתה, שיש לך בונקר מבוצר מתחת לאדמה בירושלים, מוגן גם מפני מלחמה גרעינית, בונקר שיש בו הכל, אפילו רעייתך אוהבת להסתופף בו? אתה, שמוצא מקלט בחווילות מפוארות של מיליארדרים בירושלים, בתל-אביב, בקיסריה? אתה, שיש לך וילה בקיסריה ושני בתים (לפחות) בירושלים? אתה שואל לאן תלך? יש לי חדשות בשבילך. האויב יודע גם את הכתובות של תושבי הצפון. תושבי מנרה, מטולה, קריית שמונה, שלומי. לאן הם ילכו?
3.
הדבר הראשון שאמר נתניהו למזכירו הצבאי, בשיחתם הטלפונית השנייה (06:40), היה לנסות להוריד את הנהגת חמאס. ״להוריד, מסנוואר דרומה, להוריד מיד״. ושוב, אם אני אבי גיל, מה שאני עונה לו זה "אדוני, עכשיו באים? לפני שבוע ראש השב״כ המליץ בפניך פעם נוספת ללכת למבצע עריפה של כל צמרת חמאס, וסירבת. שש פעמים באו אליך עם תכניות מבצעיות מוכנות. כל מה שצריך היה לתת אישור. אתה, ששחררת את כל המפלצות האלה מהכלא, עכשיו אתה נזכר להורות לחסל אותם? עכשיו מאוחר מדי. עכשיו הם מתחת לאדמה והמחבלים שהם שלחו שוחטים עכשיו את בני עמנו".
4.
בתוכנית התראיין לראשונה אלי גרונר, שהיה מנכ״ל משרד ראש הממשלה. איש צנוע, עדין הליכות, כיפה סרוגה, ימין אידיאולוגי. הוא מתח ביקורת מרומזת מאוד על נתניהו ולשכתו, באנדרסטייטמנט של החיים. למי שלא יודע: גרונר, מנכ״ל מקצועי ומוערך, נאלץ לעזוב את משרד רה״מ לאחר שרעיית ראש הממשלה, זו ש"עושים לה רצח אופי", הסתערה עליו וניסתה לתקוף אותו פיזית. מי שהיה אז ראש הסגל, יואב הורוביץ, בלם את הגברת נתניהו בכוח, אחז בה מאחור ועצר אותה, כשרגליה מתנופפות באוויר. סיבת התקיפה היתה סירובו של גרונר לאשר את כל דרישותיה של הגברת לשיפוצים בקיסריה ובבלפור. גרונר הבין את הרמז ועזב. הורוביץ, שעבר חוויה דומה אחר-כך, עזב אף הוא.
6.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, בבור, ביום הראשון, אומר ש"יש לנו יממות ספורות של לגיטימציה. תוך 48 שעות הם יאשימו אותנו במחדל. והם צודקים". צודק. כלומר צדק. זה עבר לו.
7.
בתוכנית שודר שוב הקטע ההוא מהפטריוטים, שבועיים לפני הטבח, בו ינון מגל פותח בשאלה על הערכת אמ"ן שהסיכוי למלחמה רב זירתית הולך וגדל. תשובתו של נתניהו היא סיכום תולדות הזחיחות וההיבריס: ״אני חושב שיש הפרזה בזה, אבל אני אגיד לך דבר אחר, אנחנו תמיד נערכים לאפשרות הזו, ולא רק נערכים, נערכים ב-360 מעלות״.
הבל הבלים, כמובן. נתניהו לא בדק איך נערכים, לא וידא שנערכים, לא התעניין. הוא בילה את החודשיים החולפים בעיקר במסע חופשות. חבל שנתניהו לא אמר למגל את האמת: שמע, מזהירים אותי כל הזמן. קיבלתי שלושה מסמכים כתובים מאמ״ן. סירבתי לפגוש את כל ראשי השירותים בפגישה אחת, כדי לשמוע התרעה אסטרטגית. ראש השב״כ צלצל אלי לבית החולים כשקרסתי בכינרת ושיגר ״התרעה אסטרטגית למלחמה״. אבל אני לא רואה אותם ממטר. הם כולם גמדים. תגיד לי, מי יכול עלינו?
