בקצב הנוכחי, עדות נתניהו תימשך שלושה חודשים. והוא רק העד הראשון של פרשת ההגנה. לך תדע כמה עדים יש לו, ואחריו לאלוביצ'ים ולארנון מוזס. המשפט הזה יימשך לנצח, כנראה. אלא אם משהו יקרה כדי להפסיק אותו.
לפני כמה שבועות דיווחתי כאן על מגעים שקטים לעסקת טיעון. המגעים הללו עדיין מתקיימים. הם מסוג המגעים העקיפים, כאלה שאפשר להכחיש אותם בלי להיתפס. מקיימים אותם אנשים שאינם נציגים רשמיים. הם מדברים תיאורטית, לכאורה. אבל אחר כך הם מדווחים אחורה, לשולחיהם.
ויש גם את נושא החנינה. הנשיא יצחק הרצוג נשאל על כך השבוע בכנס כלשהו, ואמר שכדי שישקול הענקת חנינה צריכים קודם כל לבקש אותה ממנו.
גם כאן, יש עולם רשמי ויש עולם לא־רשמי. מקורבים מגששים מול הרצוג את נושא החנינה כבר תקופה. כרגיל, גם בנושא החנינה נתניהו מוכן לקבל את הסחורה, אבל לא ממש מוכן לשלם את תמורתה. חנינה תמורת פרישה מהחיים הפוליטיים? לא. לא עכשיו. אבל הוא מוכן להקים ועדת חקירה ממלכתית תמורת חנינה.
קומבינה כזו לא תקרה. הרצוג יודע שאם יחון את נתניהו בלי שזה יסיים את חייו הפוליטיים, הוא עצמו יתקשה להשיג חנינה מההיסטוריה. אז גם בנושא הזה מנסים רעיונות יצירתיים. כמו פרישה של נתניהו, אבל רק בסוף הקדנציה. קודם הוא צריך להשלים את משימותיו: ניצחון מוחלט, שלום נצחי, יחסים עם סעודיה והפלת המשטר האיראני. מה שיבוא קודם, או הכל ביחד.
התרעות פיקוד העורף