מי ששוחח עם שר המשפטים בחודשים האחרונים, בוודאי לא הופתע מהודעתו. "לא מותירים ברירה, אלא לחזור לרפורמה" - על המשפט הזה יריב לוין חוזר בכל שיחה שנייה שהוא מנהל בתקופה האחרונה. הוא באמת חושב כך. השאלה היחידה שעליה לא הייתה לו תשובה עד כה - ולא ברור אם יש לו תשובה היום - היא שאלת הרוב בקואליציה.
לחרדים מזמן אבדה הסבלנות, עוד לפני המלחמה הם טענו כי "לא עוד ישמשו פריירים של הליכוד. כל עוד אין חוק גיוס - תשכחו מהרעיונות שלכם, דוגמת הרפורמה המשפטית". מנגד, זה תקופה שאותם ח"כים ושרים חרדים מפנים אצבע מאשימה דווקא על מערכת המשפט, על היועצת המשפטית לממשלה ועל בג"ץ כמקור לצרותיהם. הם הגורם העוין שהביא על צעירי המגזר צרות של היעדר חוק גיוס. על כן, לא בטוח שסדר הדברים (קודם - גיוס, אחר כך - נדבר) נותר על כנו ורלוונטי למצב הנוכחי.
הבעיה הגדולה של "מתוני הליכוד" היא כי הבייס הליכודי חזק עם יריב לוין. גם אותם ח"כים ושרים הנחשבים למתונים - מחוברים לבייס, למתפקדים, לחברי המרכז - לא פחות מתומכי ומקדמי הרפורמה המשפטית בקרב חבריהם לסיעה. הם יודעים מה יהיה המחיר בפריימריז שהם עלולים לשלם על ההתנגדות הגלויה למהלכים שיריב לוין דורש לקדם. היום הם מוצאים עצמם קרועים בין עמדתם בנוגע לרפורמה לבין ההבנה כי רוב השטח, רוב הבייס לא איתם בסוגיה הזאת.
מרכיב נוסף שמסוגל לטרוף ליריב לוין את הקלפים: עסקת חטופים או/ו תקיפה באיראן. יש סבורים כי אירוע בסדר גודל של עסקה או תקיפה יעצור את הליכי החקיקה לפרקי זמן משמעותיים. לצד זאת, יש מי שסבורים כי החזרת החטופים תרכך את הציבור ותאפשר לקואליציה להעביר את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים בלי חזרת המחאה המסיבית לרחובות.
מה שבטוח הוא - אותנטיות הכוונות של יריב לוין. לאחר שבג"ץ הציב לו דד-ליין למינוי נשיא העליון והיות שלוין לא מתכוון להניח נשק ולהיכנע - אין לו באמת ברירה. אם אין פשרה - הרפורמה חוזרת. ואם בסופו של דבר החזרת הרפורמה תוביל למשבר רבתי ואפילו לנפילת הממשלה, דבר אחד כמעט מובטח לו: מקום ראשון בפריימריז לרשימת הליכוד. הבייס הליכודי מעריך גם כוונות, לא רק תוצאות בפועל.
התרעות פיקוד העורף