תומכי הרפורמה עוד לא הפנימו: שינויים משטרים לא הולכים בכיפוף ידיים

במהדורות החדשות דיווחו כי הפגנות מתנגדי הממשלה הביאו את נשיא המדינה להכריז על משטר צבאי. הצבא השתלט על עמדות המפתח בבירה, לרבות על בית המחוקקים. חברי בית המחוקקים הצליחו בכל זאת להגיע למשכן ולקיים דיון שבו החליטו פה אחד כי הכרזתו של הנשיא היא לא חוקית. בעקבות זאת פינה הצבא את העיר ושב לבסיסיו. זה לא קרה בישראל אלא במדינה דמוקרטית אחרת בשם קוריאה הדרומית.

מלחמת חרבות ברזל עוד לא תמה. היא גם לא תסתיים עד אשר ישובו החטופים מעזה ועד אשר יהיה ברור כי הוסר האיום הביטחוני, לפחות בדרום ובצפון. עם זאת אנחנו נתונים במערכה נוספת, אם לא במלחמה ממש: על הדמוקרטיה הישראלית. היא החלה עם הניסיון לקדם את הרפורמה המשפטית, לא נפסקה במהלך הלחימה ונמשכת אף בימים אלה ממש. לעיתים עולה החשש כי בין קורבנותיה של מלחמה זו עלולה להימנות גם מדינת ישראל עצמה.

חוקי היסוד כבלמים

האנשים האמיצים, החיים או המתים, אשר נאבקו כאן, הם שקידשוה הרבה מעל למה שבכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. ממתים עטורי תהילה אלה נשאב מסירות רבה יותר למטרה שעבורה נתנו הם את מלוא מסירותם האחרונה; כי זה אומר שמתים אלה לא מתו לשווא - שאומה זו תחת האל תזכה ללידה חדשה של חופש וכי שלטון של העם, על ידי העם, למען העם, לא יכלה מן הארץ".

דומה שאנו יכולים להעתיק מילים אלה כלשונן בנאום לאומה הישראלית היום. מיטב בנינו, מכל הפלגים והמחנות, לוחמים במשך חודשים כתף אל כתף במלחמה הקשה, מסכנים נפשם, וחלקם אף שילמו בחייהם, כדי שאנו נוכל לחיות כאן בביטחון: "במותם ציוו לנו את החיים". הציווי של החיים אינו של החיים הפיזיים בלבד, אלא גם של דרך החיים המשותפת.

כל בקשתם הייתה שנחיה בדרך הראויה להקרבתם. הם לא קראו זה לזה "בוגד" או "עוכר ישראל"; הם לא בדקו לאיזו מפלגה מצביע הלוחם המשרת איתם בטרם הסתערו איתו מול האויב או קפצו להצילו מתוך האש. האם אנו מכבדים רוח זו של רעות, אחווה וערבות הדדית באופן שבו אנו מתנהלים כאן אלה כלפי אלה ובאופן שבו אנו מנהלים כאן את חיינו הציבוריים?

חשיבות שומרי הסף

בדמוקרטיה הישראלית כיום, הממשלה, הנהנית מתמיכת רוב חברי הכנסת, יכולה למעשה להעביר כל החלטה שהיא רוצה בכפוף לחוק, או ליזום תיקון של חוק שאינו מאפשר זאת. הבלם החשוב במקרה שכזה על מנת לרסן את הכוח של הממשלה הוא קיומה של חוקה, שאותה לא ניתן לשנות ברוב רגיל של חברי הכנסת.

בישראל כידוע אין עדיין חוקה (זהו החטא הקדמון של המפלגות הגדולות לאורך כל שנות המדינה), אולם ישנם חוקי יסוד שבית המשפט העליון הגדיר אותם כפרקים של החוקה העתידית שתיכון. חוקי היסוד פועלים כבלמים בפני השתוללות השלטון, בכך שלא ניתן לחוקק חוק העומד בסתירה להם אלא ברוב מיוחד של חברי כנסת המחייב גם תמיכה של חברי כנסת מהאופוזיציה.

הגיונה של חוקה הוא בעיגון מערכת כללי היסוד לחיים משותפים במדינה, בהסכמות רחבות ועל־זמניות של העם בישראל, ולא ברוב טכני של הקואליציה התורנית שבשלטון. בהיעדר חוקה, ובמערך חסר של חוקי יסוד, אין הגנה מספקת היום בכל מכלול התחומים והנושאים שבהם הממשלה מבקשת לפעול ולקבל החלטות, ואין שיקוף הולם לרצון האמיתי של העם.

בין היתר חסרה ההגנה גם בנושאים היורדים לשורש אופייה הדמוקרטי של המדינה, כגון עצמאותם של שומרי הסף של הדמוקרטיה. הדברים מתחדדים עוד יותר כשמהסקרים הבודקים את דעתו של הציבור עולה כי רוב העם מתנגד לשורה של שינויים או צעדים שהממשלה מבקשת לבצע בתחום זה.

נוצר מצב שבו מצד אחד ניצבת ממשלה שנבחרה כחוק ונהנית מרוב בכנסת ויכולה להישאר בשלטון גם עד תום כהונתה; ומצד שני ניצב רוב הציבור בארץ שמתנגד למהלכיה המשטריים של הממשלה, אך מביט בעיניים כלות איך ממשלה זו מנסה להוביל את המדינה בכיוונים המנוגדים לרצונו. חסרונה של חוקה אכן מורגש יותר מאי פעם, אך דומה שדבר מה נוסף לקוי בדמוקרטיה הישראלית: מעמדה של ההגדרה "שלטון של העם, על ידי העם, למען העם".

התחושה היום של ציבור רחב בישראל היא כי "גונבים לו את המדינה" לדבריו: מנסים לשנות בגישה כוחנית, דורסנית וחד־צדדית את אופייה של המדינה שהקמנו, כפי שהגדירה אותו מגילת העצמאות. המכנה המשותף לערכי מגילת העצמאות הוא ערך ההגינות – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, בלי לנצל חולשות או מצוקות. ערך זה היה חסר מאוד בתהליך שבו ניסו להוביל את הרפורמה המשפטית, וערך זה בולט בהיעדרו בתוך מלחמת הדמוקרטיה המתחוללת היום.

אם באמת חפצים תומכי הרפורמה להביא לשינויים חוקתיים מתבקשים לשיטתם, יבינו כי לא בכיפופי ידיים כוחניים אלא רק בתהליך של שיח כלל־לאומי מכבד והוגן (שבו יוכלו גם הם לנסות לשכנע), ניתן לקדם התפתחויות משטריות היסטוריות בנות־קיימא, שתישארנה גם בהתחלף הממשלות. הגיע הזמן לשים סוף למלחמת הדמוקרטיה המכרסמת ביסודות הבית הלאומי ולממש את מהותה האמיתית של הדמוקרטיה כ"שלטון של העם, על ידי העם, למען העם"!