בינתיים, כרגיל, המכונה הצה”לית ממשיכה לעבוד באינרציה של מלחמה על ריק מדיני, כשלא ברור מה צה”ל עושה ברצועה מלבד איבוד חיילים לטובת מלחמת נתניהו והקואליציה על שרידותם ועל חלום העוועים של התנחלויות שימרקו את חטא ההתנתקות.
לפני כמה שנים ישבתי עם אחד מגדולי המומחים בישראל לשיגור טילים ורקטות וליירוטם. האיש, ד”ר מוטי שפר, טען שהפרסומים על הגנה רב־שכבתית מוגזמים, שהחץ לא יעיל ושגם כיפת ברזל לא תבלום שיגורים מהרצועה. שפר טעה בגדול, למעט ההערכה כי אין תשובה לראש קרבי מתמרן כשהוא בדרך לאזורנו. אירועי היירוט עד היום הוכיחו שיש על מי לסמוך, עד שאותו טיל מתמרן הגיע לרמת אפעל וליפו. אומרים שעל בעיה נקודתית כמו טיל מתמרן ניתן להתגבר תוך פרק זמן שבמהלכו ייפגעו אזרחים עד שאויבינו ימצאו פטנט חדש.
הבעיה הגדולה היא שללא הסדר מדיני, יש מעגל של אתגר, קורבנות, פיתוח תגובה. שלא לדבר על תקופת רחפנים שאנחנו בפתחה. אכן, על כל שדרוג אמל”ח של האויב יש למוח הישראלי תשובה נכונה. לשעתה. והיא מנשימה את אג’נדת נצח הסכסוך, שמשרתת את המטרות האידיאולוגיות, הפוליטיות והאישיות של מפלגות הקואליציה.
סביר להניח שהתשובה המיידית לחות’ים תהיה איפוק, הכנת תגובה ואולי החרבת צנעא במבצע משותף ישראלי־אמריקאי. תשובה אמיתית, שכוללת הסדר מדיני, תידחה עד שתעלה ממשלה שפויה. בינתיים מצייץ נתניהו, “אמרתי שנשנה את המזרח התיכון, וזה מה שקורה. סוריה היא לא אותה סוריה. לבנון היא לא אותה לבנון. עזה היא לא אותה עזה. איראן היא לא אותה איראן”. ושמישהו ידווח לו שגם מדינת ישראל היא לא אותה מדינה.
התרעות פיקוד העורף