אצל טראמפ, אף פעם אי אפשר לדעת אם מדובר בהצעות רציניות או ברטוריקה מגלומנית וחלולה. מאז שניצח בבחירות לנשיאות, הוא מארח בחוותו שבפלורידה ידידים ותיקים, תורמים גדולים ואנשי עסקים כבדים, ויתכן שהוא שומע מהם רעיונות שנראים תלושים והזויים, מאמץ ומפרסם אותם. אבל גם יתכן שיש משהו ענייני מאחוריהן.
הוא חושב שהרחבת "הסכמי אברהם" תתבסס בעיקר על תועלות כלכליות ומסחריות. אמר שמעתה והלאה סיוע החוץ האמריקני יינתן רק כהלוואה ולא כמענק. מעניין איך הוא יחריג את ישראל מהכלל הזה. האמירה לגבי צירוף קנדה לארצות הברית הייתה כנראה בדיחה, אבל היא ומקסיקו מעניינות אותו בשל ביטחון הגבולות והגירה לא חוקית. פנמה וגרינלנד תואמות יותר את האסטרטגיה העסקית שלו.
גרינלנד הוא האי הגדול ביותר בעולם המשתרע על שטח של 2.16 מיליון ק"מ מרובעים. מ-1721 דנמרק הקימה בו כמה מושבות, וסיפחה אותו ב-1953. ב-1979 היא העניקה אוטונומיה לממשל המקומי וב-2009 הרחיבה אותו. בגרינלנד יש הרבה יותר מאשר קרח ו-56,000 תושבים. הוא ממוקם בדיוק באמצע המרחק האווירי הקצר ביותר דרך הקוטב בין מוסקבה לוושינגטון, הוא חלק מהחוג הארקטי, שולט בנתיבי שייט ומשופע בנפט, גז ומינרלים.
מתוך הסכם הגנה שנחתם עם דנמרק ב-1951, ארצות הברית מחזיקה באי בסיס צבאי לצורך התראה מפני טילים ומעקב אחרי הנעשה בחלל ובקוטב הצפוני. החשיבות האסטרטגית של האי גדלה כתוצאה מתחרות בין ארצות הברית לבין רוסיה וסין, על שליטה או השפעה על החוג הארקטי.
המצב הכלכלי בגרינלנד אינו טוב וכדי לחזק אותו, דנמרק נותנת לממשל המקומי מענק שנתי בגובה של כחצי מיליארד דולר. טראמפ הניח שתושבי האי יחשקו באזרחות אמריקנית ובשיפור משמעותי של רמת חייהם, ואילו דנמרק תשמח להיפטר מהעול הכספי. שתי ההנחות הוכחו כשגויות. לגרינלנד יש אולי קונים אבל אין מוכרים, ולא הכול הוא עניין של קניה ומכירה.
במערכת הבחירות לנשיאות, טראמפ יצר את הרושם שהוא רוצה לסיים מלחמות, לצמצם עימותים בזירה הבינלאומית ולהתמקד בענייני פנים. הצהרותיו לגבי קנדה, מקסיקו, פנמה וגרינלנד סותרות את הרושם הזה, אלא אם כן אלו נחשבות בעיניו לסוגיות פנימיות. אם מניחים יסודות לרעיונות שאולי היום נראים הזויים, בעתיד הם עוד יכולים להיות ריאליים ומי אם לא טראמפ הכי מתאים למהלכים כאלה.
התרעות פיקוד העורף