הלך הרוח האופטימי השתנה (שוב) בשבוע האחרון. הפעם ההפתעה באה מהצבא. מבחינת החרדים ההפתעה הייתה רעה מאוד, כזאת שמסוגלת להחזיר את הפאזל המורכב למחצית למצב של חלקים מפוזרים.
אולי לא כולם קלטו מיד את גודל האירוע, אבל באזור החיוג של בכירי המפלגות החרדיות שינוי הכיוון הזה של צה"ל נתפס כפיצוץ של טיל בליסטי ללא הפעלת אזעקה.
כל הקונסטרוקציה שנבנתה פה בשנה האחרונה, התבססה על משפט המפתח "צרכי צה"ל". המספר שעליו הצליחו (בקושי ולא עד הסוף) לסכם באינספור דיונים, ישיבות ושיחות לא רשמיות: 3,000 צעירים חרדים שיתגייסו בשנת 2025 בנוסף ל-1,800 שכבר נמצאים במאגרי הגיוס הצה"ליים, עם עלייה הדרגתית בהמשך.
לגבי ההמשך, החרדים היו מוכנים לא להילחם - מתוך הבנה שקטה כי רוב הסיכויים שבמציאות הציבור לא יעמוד בשום יעד (כי אף פוסק חרדי לא צפוי לקרוא לציבור להתגייס, לפני החוק או אחרי החוק). אז לפחות יהיה פה חוק ויהיה פה סדר ושקט - עד שהעסק יתפוצץ בבג"ץ.
פניית הפרסה של צה"ל הקריסה את הקונסטרוקציה. מה שנתפס כפיתרון הפך למלכודת. האמירה "צרכי צה"ל" שכל מטרתה הייתה לרכוש לגיטימציה לחוק הגיוס המתגבש, לפייס את הציבור, בדגש על חברי הקואליציה - כדי להבטיח רוב בהצבעה - כעת הפכה למכשול משמעותי הבא.
קשה לראות לא רק את מוטי בבצ'יק, אלא כל ח"כ או שר חרדי שמעז להיכנס לחברי מועצת גדולי/ חכמי התורה ולבקש אישור למספרי המתגייסים בהתאם צרכי צה"ל המעודכנים. החרדים שוב ניצבים בפני הדילמה הפוליטית הלא פשוטה: הם חייבים חוק גיוס, אבל לא טוב להם להפיל את הממשלה. אם יש ממשלה שמסוגלת להביא להם פתרון לגיוס צעירי המגזר - אזי זו הממשלה המכהנת והקואליציה שהם היום חברים בה.
התרעות פיקוד העורף