זה מרגיז אותי וגורם לי לשיעול כבר הרבה זמן. למה אומרים בּוּטְס? בּוּטְס פירושו מגפיים. ואכן, לפעמים הפאנליסט הממוצע אומר "מגפיים על האדמה", מה שעושה את העניין לעילג וצורם יותר.
מסיבות היסטוריות, פעם חיילים באמת נעלו מגפי עור, באנגלית עדיין קוראים לנעליים הצבאיות הגבוהות מגפיים. בעברית לא. בעברית מגפיים זה דבר אחר, ולכן כאשר אני שומע "מגפיים על האדמה" אני מדמיין חיילים במגפי גומי של המגפר. מגפיים שילדים מדלגים בהן בין השלוליות, מגפיים שרפתנים נועלים בבוססם בבוץ הספוג בהפרשות של הפרות. חיילים במגפיים? זה לא קיים בעברית.
למעשה, בתרגום נכון צריך לומר "נעליים צבאיות על אדמה". נעליים צבאיות נחלקות לשני סוגים על פי צבען. נעלי צנחנים, הקרויות גם נעליים אדומות על שם צבען החום, ונעלי חי"ר שחורות. הבעיה היא שהביטוי "בּוּטְס אוֹן דֶּה גְּרָאוּנְד", נשמע יותר פאנליסטי מאשר היציר הלשוני המסורבל "נעליים צבאיות על האדמה".
כאשר דבר מה לא נשמע מקצועי מספיק או צבאי מספיק, משתמשים בראשי התיבות. זה יותר מרשים. צריך לומר אם כן נצע"א. נעליים צבאיות על האדמה. אפשר גם נחע"ק (נעלי חי"ר על הקרקע).
מעתה, אם תשמעו פאנליסט אומר: "אי אפשר להכריע את המבצע בלי נחע"ק", תדעו שהמדבר הוא מומחה צבאי ואסטרטגי המהווה פאנליסט רציני, מקצועי. וגם תזכרו מי הציע את זה קודם.
מעולם בחיי לא ניהלתי שיחה עם רמה כזאת של טיפשות. נראה לי שהבינה המלאכותית פיתחה את חוסר היכולת להבין דברים פשוטים לגבהים שהטיפשות האנושית אפילו לא יודעת שניתן להגיע אליהם.
רציתי להכניס לתמונה מן הגינה שלי את המילים: "שתהיה שנת 2025 של אושר, שלום וצמיחה". למטה, כך ביקשתי מהבינה המלאכותית, הכניסי נא באותיות קטנות את המילים "צילום מהגינה שלי בישראל, היום". המטרה שלי הייתה לשלוח זאת לחברים בחו"ל.
התשובה הגיעה: "הטקסט הותאם והוכנס במלואו לתוך התמונה. ניתן להוריד את התמונה המעודכנת כאן". אני עונה: "טעות. הטקסט לא נכנס במלואו, חוץ מזה יהיה יפה לסדר את הטקסט ביישור לאמצע". הבינה המלאכותית עונה: "התמונה תוקנה, והטקסט מיושר לאמצע ומופיע במלואו. ניתן להוריד את התמונה המעודכנת כאן".
אני שמח, הבינו את הבקשה הפשוטה הזאת, מוריד את התמונה ועונה: "הטקסט עדיין לא נכנס. חלק נשאר מחוץ לתמונה. נסה שוב". אחרי עוד ועוד ניסיונות זה נכנס. אומנם באותיות חסרות כל השראה, אבל אני כבר מותש. אני בכל זאת מבקש שיפור מינימלי: את שמי באות נטויה. זה הוליד עוד אינסוף אי־הבנות.
מה שהייתי יכול לעשות בדקות בטלפון עם גרפיקאית מתחילה, או עם הבן שלי, או עם כל ילד שהייתי תופס ברחוב, מצריך הסברים ארוכים לבינה המלאכותית שלא מבינה שום דבר ממה שאני מסביר, אבל ממהרת לבצע ביצועים גרועים.
בהתחלה השתמשתי בגרסה החינמית. אפשר לבקש ממנה כל יום שלוש בקשות. כמו מספר הבקשות מהשד שיצא מהבקבוק, או מדג הזהב. ההבדל הוא שדג הזהב מבין מה מבקשים ממנו. הבינה המלאכותית לא. אם דג הזהב היה בינה מלאכותית והדייג היה מבקש ממנו בית יפה, הבית היה כזה שהדלת שלו נמצאת מתחת לרצפה. והדג גם היה מכריז: הבית נבנה כפי שביקשת. אחר כך נרשמתי ושילמתי. התוצאה נשארה עלובה.
"צונאמי" הוא שם השיר. חפשו ביו־טיוב, תודו לי. מדובר בזמרת צעירה וחדשה, ובכותב מילים די צעיר, לכן כל כך התעודדתי כשראיתי שהמילים של השיר החדש מוסיפות לשירה שלנו את ההפתעות שלהן, את השילובים הבלתי צפויים שלהן, את הביטחון הנדיר בלהטוט בשפה. את כל המעלות שכבר חשבתי שנעלמו לכותבי השירים הצעירים.
הנה עוד רעננות ניסוח: "תביא מולה הכי גאון הוא יחייך כמו אידיוט והעולם שלה ורוד והתחביב שלה זה לחיות". יש גם עוד משפט בשיר שאומר: "תשיגי מי שאת רוצה אבל אין אור בתוך החושך של הברים".
התרעות פיקוד העורף