אם אפשר היה להדגיש את המילים הבאות, תדגישו- אף אחת לא היה מאמין לפני חמש שנים כי נשאיר מאה אזרחים שנחטפו מביתם, ילדים וזקנים, נשים וגברים. לסיים את חייהם עשר דקות בקו אווירי מקיבוצי העוטף. הטור הזה לא יכל להיכתב במדינה אחרת, הוא נכתב אצלנו. זו המציאות בה אנו חיים היא מנורמלת, זה מאיים עלינו, וזו נקודת הפתיחה של 25!
אז קחו קודם כל איחול, ושימו לו סימן שאלה קטן ונסתר בסוף המשפט. הוא יחייב אותנו להעמיק באיחול ולראות האם ניתן באמת להגשים אוֶתו, לשאול שאלות קשות גם בשקט. האם זו באמת שנה טובה? ומה אפשר לעשות שתהיה כזו, האם זו שנגמרה הייתה לא משהו בלשון המעטה, אז אם לא נעשה כלום כנראה שנחטוף אחת גרועה לא פחות? ובמילים אחרות קצת יותר צניעות באיחולים, זה שווה!
כמו שמטוס איננו יודע כי מתחלף התאריך ובאה שנה חדשה, הנוסעים בו כן. הצוותים מייחלים רק לטיסות בטוחות ואוויר יציב. למעלה הכל נראה אותו דבר גם בערב שנה חדשה, האתגר הוא ביעד.
התרעות פיקוד העורף