התנגדות היועמ"שית לחקיקה של הקואליציה היא לא אירוע חדש. הממשלה נמנעת מלקדם הצעות חוק ממשלתיות, מכיוון שהן צריכות לעבור בייעוץ וחקיקה של משרד המשפטים מה שמאפשר ליועמ"שית לתקוע את הצעות החוק. בשל כך, הממשלה מקדמת הצעות חוק פרטיות שאינן נהנות מההקלות שיש להצעות חוק ממשלתיות, אך אינן נתקעות על שולחן היועמ"שית.
עם זאת, כשקוראים את הצעת החוק הנוכחית, אותה הגישה חברת הכנסת טלי גוטליב, אי אפשר שלא להסכים באופן עקרוני עם היועצת המשפטית לממשלה. בהצעת החוק מתבקש לקבוע כי נשיא בית המשפט העליון ייבחר על ידי רוב רגיל בכנסת, בהצבעה חשאית. וכי כהונתו תהיה קצובה לתקופה של חמש שנים וכן לאפשר במקרים מסוימים בחירה של נשיא שלא מקרב שופטי בית המשפט העליון.
היועמ"שית טוענת בגדול שתי טענות: האחת, מכיוון שמתקיים כעת הליך לבחירת נשיא לבית המשפט העליון מדובר ב"שינוי כללי משחק תוך כדי משחק", והשנייה היא כי מכיוון שהנשיא ייבחר ברוב רגיל (כלומר כל רוב, ולא רוב מיוחד - כמו למשל 80 חברי כנסת, מה שיחייב הסכמה רחבה) הדבר יעניק לממשלה ולקואליציה כוח לקבוע מי יהיה הנשיא מה שיביא לפוליטיזציה של התפקיד.
עם שתי הטענות אפשר להסכים. הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים הייתה מונחת על השולחן לפני תחילת ההליך למינוי השופט יצחק עמית כנשיא, אך הצעת החוק הנוכחית שמיועדת במיוחד למינוי נשיא לעליון הוגשה לאחר מכן. בהחלט מדובר בשינוי כללי משחק תוך כדי המשחק. גם הטענה שלא ניתן להסתפק ברוב רגיל של הכנסת לצורך מינוי נשיא לבית המשפט העליון הגיונית.
כאן הייתה הטעות של היועמ"שית. הייעוץ המשפטי לממשלה צריך לעזור לממשלה להגשים את מדיניותה במסגרת הדין. בנוגע לנקודה הראשונה, היועמ"שית הבהירה כי אכן כל שינוי בדרך בחירת נשיא העליון יצטרך להיות צופה פני עתיד, תוך שמירת אמות מידה חוקתיות משטריות.
אבל היועמ"שית לא הבהירה איך ניתן להתגבר על הקשיים של הנקודה השנייה, בחירה ברוב רגיל בכנסת. ראוי היה לו היועמ"שית הייתה מוסיפה פסקה בה היא מציעה לבחור את נשיא העליון ברוב מיוחד מסוים (למשל 70 או 80 חברי כנסת), ואולי להפוך את ההצבעה לפומבית. כשהיועמ"שית לא מוסיפה את הנקודה הזאת, לא פלא שחברי הממשלה מרגישים שהיועמ"שית מתנהלת מולם בלעומתיות והם מעוניינים לפטר אותה.
התרעות פיקוד העורף