לא בגלל המלחמה, הממשלה צריכה ליפול בגלל הכלכלה. ניר ברקת לא מצליח להילחם בעליות המחירים, להפך. הצעד שעשה בעבר, כמו “רשימת שיימינג" לחברות שלא הסכימו להקפיא מחירים, הוכרז ככישלון. המחירים עלו, הרשימות נגנזו.
ברקת ניסה להכניס רשימת מוצרים לפיקוח. מדובר במוצרים גרועים בריאותית ומיותרים צרכנית, כמו שימורי תירס, ממרח שוקולד, קמח לבן, סוכר, פסטה ועוד. מסתבר שהאיש לא רק שאינו מבין בכלכלה, אלא גם אינו בקיא בתזונה. משרד האוצר קטל את הרשימה, וברקת סימן לעצמו כישלון מפואר נוסף.
הרפורמה הנוכחית היא “מה שטוב לאירופה טוב לישראל". זו תוכנית של משרד הכלכלה והתעשייה בראשותו, שמטרתה להקל את היבוא, להגביר את התחרות ולבטל מגבלות ותקנים ישראליים מחמירים, מקשים ומייקרים. בחזונו של ברקת הוא צפה יבוא מקביל של עשרות מוצרים, תחרות בין חברות והוזלת מחירים דרסטית שתקל על הצרכנים.
והנה כי כן, אין תחום בחיים שבו אנחנו לא משלמים יותר, אין מוצר שלא התייקר. כצעד משלים, ברקת גם ביטל את חובת הצגת המחירים בסופרים, כך שהצרכן מתקשה להשוות. ואולי עדיף כך - לא לדעת מה המחיר החדש. כי כולנו בלופ אינסופי של להכחיש, להדחיק, לשלם יותר, להיכנס למינוס, לקחת הלוואות, לשלם ריביות - זו הדרך היחידה להתמודד עם השתוללות יוקר המחיה.
מהשבוע רובנו נכנסים למסלול התרסקות כלכלית אישית, משפחתית, לאומית. ישראלים נופלים במורד העשירונים כמו במשחק "סולמות ונחשים", רק ללא הסולמות. הכיוון אחד: למטה. עברנו לחיות בתרבות של עוני. הסתפקות במועט. מוד הישרדותי. במקום לשבת במסעדות עברנו לקפה בעגלות.
צעירים לא מרשים לעצמם דייטים בברים. במקום מסיבות ומועדונים הם יושבים על ספסלים. משפחות רודפות אחרי הנחות, קופונים, סיילים ורכישה בחנויות יד שנייה. לא בגלל טרנד הקיימות אלא בגלל הצורך בהישרדות. עברנו לחיים מהיד לפה. מהכנסה להוצאה. פחות הנאות ויציאות. ייאמר לזכותה של הממשלה שגם הוציאה לנו את החשק לבלות.
בחזית המאבק הכלכלי למיגור יוקר המחיה עומד ללא כישורים, ללא יכולות, בלי כלים ומשולל כל הבנה השר ניר ברקת. הוא מצויד בקלישאות ובדפי מסרים מדוקלמים, ומגיע לאולפנים עם פני ירח וחיוך זורח.
להבדיל מהשרים הכושלים האחרים, שרובם או קולניים או גסי רוח או אטומים או הכל ביחד, ברקת הוא פני הכישלון השקט. בגלל נועם הליכותיו וטון דיבורו, הוא פחות מושך אש. בכל ריאיון הוא מספר שהוא בא “לעשות שינויים גדולים" ולא “לשים פלסטרים", ובינתיים הציבור הישראלי זקוק לחוסמי עורקים והנשמה כלכלית דחופה.
הוא מעיד על עצמו שהוא “רפורמטור" ומדבר על היעד שלו - טריליון דולר יצוא בתוך 20 שנה. אז נכון, אולי בסופר כבר לא תוכלו לקנות קוטג', חלב, ירקות ופירות, אבל היי, תחשבו על הרווחה הכלכלית שאולי תהיה פה ב־2040.
מדי ריאיון הוא מגלגל אחריות אל כולם, פרט לעצמו. למנהל מקרקעי ישראל, לשר האוצר ובעיקר למונופולים הגדולים במשק. הוא מצפה מראשי החברות העשירות לקחת אחריות ולהוריד מחירים. ממש, רק הם. הוא כמו השחקן ב"לקום אתמול בבוקר", כל יום הוא מעין יומו הראשון בתפקיד. הוא מסתכל על המשק ומגיע שוב לאותה תובנה ישנה: “צריך לפתוח את השוק לתחרות", הוא טוען, כאילו אינו השר כבר שנתיים. מה שמשה כחלון עשה כשר תקשורת ונתניהו כשר אוצר, ברקת לא למד, לא מפנים ולא מיישם.
ברקת אינו רק כישלון מיניסטריאלי, אלא גם פיאסקו אידיאולוגי. בעבר חשף את עצמו כחסר עמדות, נטול עמוד שדרה, וללא יכולת אינטליגנטית לאלתר תשובה טובה. באפריל 2023, כשהתראיין בארצות הברית, לא הצליח להסביר מדוע נתניהו מימן את חמאס אם ידע שהוא האויב. גם לאחרונה, אצל רפי רשף, נכנס לאלם כשהתבקש ליישב את הסתירה בין דרישתו לוועדת חקירה ממלכתית, לנסיגתו הנוכחית מאותה עמדה. ברקת הפוליטיקאי לא מצליח להוציא את עצמו מבורות שברקת ההייטקיסט לא היה נכנס אליהם.
הסכום הבלתי נתפס שיש לו בבנק מסביר את רמת הניתוק שלו מהישראליות. לפי כתבה של “פורבס" מ־2021, הונו מוערך ב־1.3 מיליארד שקלים. הוא חבר הכנסת המיליארדר הראשון והפוליטיקאי העשיר בישראל. האם אדם כזה מסוגל להבין מה עובר על משפחה שלעולם לא תוכל לרכוש דירה?
ברקת חשב שגילה את אמריקה ויזם את “מה שטוב לאירופה", ושוב הוא מתרסק כמו שלומיאל. רק בישראל.