היה זה רק עניין של זמן עד שיצוצו הסיפורים העסיסיים. בשאר אסד אומנם ברח ממולדתו אור ליום ראשון, השמונה בדצמבר, אבל הדרמה שליוותה את נפילתו טרם סופרה. לא הפרטים שאליהם נחשפנו על אכזריותם של אנשיו, אלא מה שאירע בחדרי חדרים באותן יממות שבהן נפח המשטר את נשמתו.
והנה, חודש בלבד לאחר אותה הפיכה, המקורב הראשון הופיע. כאמל צקר, עיתונאי לשעבר, כיהן כראש לשכת הדוברות בארמון הנשיאות. צקר היה אחראי על ההודעות לעיתונות שפורסמו מטעם אסד ועל כל נושא תקשורתי שהעסיק אותו ואת מקורביו. הוא היה מבאי לשכתו של אסד והרבה לבוא עימו במגע אישי.
כיום מתגורר צקר בכור מחצבתו טרטוס, הרחק מכל עמדת כוח או ביצוע. השבוע הוא התראיין לפודקאסט של ערוץ אל־ערביה, ובמשך שעה וחצי סיפר על הימים האחרונים לשלטונו של אסד.
שיא הריאיון היה תיאור הפקרתו של אסד בידי הרוסים, כפי שעולה מדברי יועצו המיוחד. צקר מספר כי עשרה ימים לפני נפילת המשטר המריא אסד למוסקבה לפגישה דחופה עם פוטין כדי לבקש ממנו סיוע צבאי.
צקר נמנה עם הצוות המצומצם שליווה אותו. אסד נחת שם ביום רביעי, 27 בנובמבר, השתכן במלון ארבע העונות, וחיכה להזמנה לצאת למפגש עם פוטין. אבל נשיא רוסיה לא מיהר. הוא ייבש את אורחו יומיים, ופעמיים דחה את פגישתם. לבסוף קיבל אותו רק ביום שישי בערב. בינתיים, בחמישי, נפלה חלב בידי המורדים.
צקר מתאר כי אסד ביקש ממארחו לפתוח את המרחב האווירי של ארצו־שלו למטוסי קרב איראניים כדי שיבואו לתקוף את טורי המורדים המתקדמים לעבר חומס. "בנוכחות אסד, התקשר פוטין למפקד צבאו וביקש ממנו לאפשר לאיראנים לנחות בבסיס חמימים", תיאר.
הבסיס הזה, השוכן ליד לאטקיה, הוא מרכז העצבים של הצבא הרוסי בסוריה. אסד יצא מן הפגישה ודיווח לאיראנים כי האישור הרוסי ניתן. "אבל האיראנים אמרו לבשאר אסד – לא קיבלנו אישור או סימן שהמטוסים האיראניים רשאים להיכנס למרחב האווירי של עיראק ולנחות בחמימים".
המראיין, העיתונאי הסורי חוסיין אלשייח', תהה אם פוטין הונה את אסד. בנוכחותו נהג כפי שציפה נשיא סוריה ממנו, אבל מאחורי גבו נתן לאנשיו פקודה הפוכה. "אין דרך אחרת לפרש את הדברים", קבע צקר.
מאוחר יותר בריאיון נשאל צקר במי בטח אסד יותר, באיראנים או ברוסים. הוא השיב ללא ציניות: ברוסים. "כי הם היו חזקים יותר, ויכלו לשמור על המשטר שלו". בשנים האחרונות, הוא הוסיף, התגלעו מתיחויות רבות בין אסד לאיראנים. "הוא הבין את המשקל הכבד שהם מטילים עליו, אבל לא יכול היה לוותר עליהם".
הביקור במוסקבה היה משפיל במיוחד עבור אסד, כך עולה מדבריו של איש התקשורת הבכיר שלו. הרוסים לא רק ייבשו אותו במלונו עד שהזמינו אותו לפגישה החשובה, אלא גם סירבו לפרסם הודעה משותפת על דבר הביקור, כמקובל במפגש בין מנהיגים. אסד שב לדמשק במוצאי שבת, 30 בנובמבר, בתום שלוש יממות מורטות עצבים אצל פטרונו האדיש. הוא היה עייף, מודאג ואובד עצות.
הפתעה בארמון הנשיאות
צקר מעריך כי אסד נוכח סופית כי גורלו נחרץ כמה ימים אחר כך, כאשר פוטין התחמק משיחה טלפונית עימו. "הוא ניסה יום אחר יום. בשלישי, ברביעי, בחמישי. פוטין סירב בתירוץ שהוא בביקור בבלארוס. אז התגבשה (אצל אסד) ההבנה".
הוא ברנש מרשים ומתוחכם, שופע מידע, ואף שתקע חיצים כואבים בבשר גיבוריו, אפשר לומר כי שמר על כבודם. הקפדה יתרה הייתה לו על בחירת המילים.
"חומס שוחררה", הוא אמר, אף שעבורו כאיש המשטר הישן היא נכבשה. כאשר קרא לאסד "נשיא", הוסיף את המילים "באותו זמן", שמא יתפרש כי הוא רומז שהוא ריבון בפועל בימים אלה. בניגוד לצקר, שפרש וחזר אל החיק המשפחתי החמים, עובדי משרד ההסברה וזרועות העיתונות של אסד המשיכו את רצף ההעסקה אצל הממשל החדש. הם פשוט שינו נאמנות, ובהתאם לה - את לשון הדיווח.
צקר מספר כי נפילת חלב בידי המורדים, ביום שישי, 29 בנובמבר, התקבלה בהפתעה בארמון בדמשק. וגם אחרי נפילתה, חשבו אסד ואנשיו כי המורדים ייעצרו שם. "המידע על המתקפה הצפויה הגיע לצבא, אבל אנשי הביטחון לא חשבו שכך זה יקרה".
"הצבא לא רצה להילחם, והשתוקק לסיים את המלחמה", הסביר צקר את העריקות ההמוניות. "החיילים חיו בתחושה שהמלחמה הארוכה לא הניבה כל תועלת לחברה הסורית". אין זה פלא: הצבא הסורי נלחם כמעט 14 שנה ללא הרף. אוגדה 4 בפיקודו של מאהר אסד, אחיו של הנשיא, וכן המשמר הנשיאותי – קרסו אף הם בפני המורדים. היו אלה יחידות עילית, שתפקידן להגן על דמשק.
צקר רומז כי לא רק הרוסים אלא גם האיראנים לא הצטיינו במוטיבציה גבוהה במיוחד לעזור לאסד. נשיא סוריה פנה לידידיו בטהרן וביקש מהם לדבר על ליבו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כדי שיבלום את המורדים לאחר שכבשו את העיר חמה.
"הם אכן ניסו, אבל לא היה זה מאמץ כבד", הוא מעיד על האיראנים, "הכוחות (המורדים) התקדמו מהר, וכי מדוע ייעצרו. האיראנים, וגם הרוסים, לא יכלו לבלום את התנועה לעבר דמשק".
למרות זאת המשיך אסד וניסה להפעיל את ארדואן כדי שיניא את המורדים ממסע הניצחונות. אבל ביום חמישי, 5 בדצמבר, הודיע ארדואן לעיראקים, ובאמצעותם לבשאר, כי אין בכוונתו לנהל כל מהלך של תיווך.
אסד מחקה את רבין
היחסים בין אסד לארדואן בשנים האחרונות, בניגוד לעבר, היו צוננים מאוד. עובדה זו האיצה את ארדואן לתכנן לאסד את המלכודת בעצה אחת עם המורדים. בטורקיה התגוררו שישה מיליון פליטים סורים, וארדואן השתוקק שישובו למולדתם. אסד לא התלהב לקבלם בחזרה.
לעומת זאת, ארדואן סירב לצאת משטחים בגבול עם סוריה שצבאו תפס כאקדח המונף מעל ראשי האוכלוסייה הכורדית בסוריה. צקר מספר כי אסד לא העריך נכונה את הסכנה הצפויה מסירובו להגיע לפתרון יסודי לבעיות הללו.
הרוסים, הוא מספר, ניסו להפשיר את היחסים בין השניים. בקיץ 2024 הגיע שליח רוסי רם דרג לדמשק, וניסה לגשש אצל אסד אם יסכים לתיווך עם טורקיה. אסד, הפתיע צקר, הזכיר לו את "פיקדון רבין", אותה הבטחה מוקדמת לכאורה שנתן ראש הממשלה לשעבר לאביו, חאפז, שלפיה הוא יסוג מרמת הגולן.
אסד התנה את השיחות בפיקדון דומה מארדואן, שלפיו הוא יסיג את צבאו משטחים בסוריה. אז יסכים לפתוח בשיחות. ארדואן הסיק כי אין עם מי לדבר. "ארדואן אמר לאיראנים ולרוסים, 'האופק נסגר, אין יותר פתרונות ואין הצעות. זכות הדיבור לשטח'. וכך היה".
כאמל צקר מגלה כי אסד הכין נאום משודר בערוץ הממלכתי, שאת תוכנו כתב בעצמו. הוא ביקש לשדרו ביום חמישי, שלושה ימים לפני נפילתו. היה זה נאום קצר יחסית, כ־400 מילה (בין שלוש לארבע דקות). הוכן צוות צילום והוכשר האולפן הנשיאותי, אבל אסד דחה אותו ליום שישי, ואחר כך לשבת, אך לנוכח התקדמות המורדים, ויתר עליו לגמרי.
צקר מספר כי אסד הזהיר בנאום הזה מפני קריעתה של סוריה ותקף את ארדואן על תמיכתו במורדים. "המתח שבו היה שרוי ניכר במילים", סיפר צקר, "ציפיתי לתוכן יותר מציאותי. אמרתי לו: 'הנאום אינו מבטא את ההתפתחויות'".
אסד, על פי צקר, התגלה כמנהל בינוני למדי. דחיין, מתקשה לקבל החלטות ולוקה בקריאת המפה. "הייתה לו דרך משלו לראות את המציאות ולשכנע את עצמו שזו הדרך הנכונה", סיפר בדיפלומטיות, "הוא יכול היה לראות בטעות דבר נכון, ובדבר הנכון - טעות".
לעומת זאת, היועץ הקרוב רחש הערכה רבה לגברת הראשונה. הוא תיאר את אסמא אסד כאישה חכמה בצורה בלתי רגילה ובעלת השפעה רבה על בעלה. "לא משום שהוא חלש. הוא לא היה חלש. היא הייתה שותפתו להנהגה, חשבה איתו על כל דבר ויעצה לו בכל. זה העניק לה הרבה נוכחות וכוח".
הבריחה
אור ליום ראשון, זמן קצר אחרי חצות, אסף בשאר את שני בניו, חאפז וכרים, והמריא במטוס פרטי מדמשק לשדה התעופה הצבאי חמימים. שם חיכה לו הנספח הצבאי הרוסי בסוריה, שתיאם את הבריחה. לאסד נלוו מפקד צבאו, שר ההגנה ומנכ"ל ארמון הנשיאות. כמה שעות אחר כך המריאה החבורה לרוסיה במטוס צבאי רוסי. במוסקבה חיכו לו רעייתו אסמא ובתו זין.
בשתיים ורבע אחר חצות יצא כאמל צקר, מלווה באחד מעוזריו, את ארמון הנשיאות. הוא היה אחרון היוצאים באותה שבת בלתי נשכחת. הוא לא ידע כי באותה שעה שרוי נשיאו בעיצומה של בריחה מן המולדת. גם מפקדי צבאו ושרי ממשלתו של אסד לא ידעו. הם שמעו זאת לפנות בוקר, לאחר שמטוסו כבר המריא לדרכו.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל