כשהמרגל בדימוס ג'ונתן פולארד יצטרף לפוליטיקה הישראלית, הוא ינסה לעשות זאת כנראה ברשימה של השרה לשעבר איילת שקד, אם היא תחליט לחזור לחיים הפוליטיים. פולארד רוצה להשתלב במערכת הפוליטית ולא מסתיר זאת. ייתכן שזאת הסיבה לכך שהרעיף מחמאות על שקד, מתוך כוונה שהיא תכלול אותו ברשימתה.
פולארד שוחרר מהכלא האמריקאי בשנת 2015, אחרי שריצה 30 שנות מאסר. הוא מזוהה בעיקר עם הציבור הימני והציוני־דתי, שרואים בו קורבן של מערכת המשפט האמריקאית.
לפולארד יש פוטנציאל למשוך קולות בעיקר מהמגזר הדתי־ימני, אף שיש שטוענים שהציבור הזה רואה בו סמל, אבל לא כוח פוליטי מוביל. הוא דמות מעוררת מחלוקת, אף שבישראל ראו בו רבים גיבור שסיפק מידע חשוב לביטחון המדינה. בין מבקריו יש רבים שמאמינים שהוא פעל ממניעים אישיים, ולא רק מתוך רצון נטול פניות לסייע למדינת ישראל.
דמותו של פולארד אינה תואמת את התנהלותו של מנהיג פוליטי, והיא מעוררת מחלוקת. הוא נתפס כמי שמנצל את המאסר הקשה שעבר, ואת הדיווחים על תקופת מאסרו בכלא, לצרכים פוליטיים לשם העצמת דימויו האישי. הוא בעל נחישות יתר, שמובילה לנוקשות, וספק גדול אם הוא מתאים לתפקיד ציבורי או פוליטי.
יש התולים זאת באופיו הנחרץ ובחוסר גמישות שמאפיין אותו, שמביאים לכך שהוא נתפס כמי שמעדיף להילחם בכל דבר במקום להתפשר, תכונה בעייתית במערכת פוליטית, שבה יש צורך בשיתוף פעולה. הטענה שהושמעה נגדו, שפעל למען בצע כסף ולא רק מתוך מניעים לאומיים, מעלה ספקות לגבי מידת נאמנותו האמיתית, ועלולה לערער את דימויו ולשמש כלי בידי מתנגדיו אם יחליט להיכנס לכנסת.
סקרים שנערכו לאחרונה מדברים על תמיכה משמעותית בבנט במקרה שהיה מקים מפלגה חדשה. סקר "מעריב" שמתפרסם מדי שבוע, מראה שמפלגה בראשות בנט מגיעה גם ל־26 מנדטים בשיאה, ונמצאת בפער של כ־5 מנדטים מהמפלגה שתחתיה – הליכוד.
אשר לפולארד, באוגוסט לפני יותר משנתיים הוא הביע תמיכה באיילת שקד ובמפלגתה הרוח הציונית, אבל חזר בו מתמיכתו, ככל הנראה בשל חילוקי דעות לגבי התחייבות המפלגה לתמוך בממשלת ימין בלבד. פולארד נותר תעלומה, ונראה שהוא מגשש את דרכו לזירה הפוליטית, כשלא ברור מי ייקח אותו.
אנס בכיר
יש זמר מפורסם, ויש אלמוני. יש אנס בכיר ויש זוטר. השבוע עצרה המשטרה לחקירה בחשד לאונס אלים את הזמר מושיקו מור, שזכה באמצעי התקשורת לתואר "זמר מפורסם". אני משוכנע שההפסד כולו שלי, שלא שמעתי עליו מעולם. בדקתי אצל חבריי שבקיאים בזמר המזרחי, וגם הם לא העניקו למושיקו מור את התואר "זמר מפורסם".
יש עיתונאים, בעיקר כתבי פלילים, שנסחפים כשהם רוצים לשווק ידיעות בתחום הפלילי, ומזדרזים לקשור כתרים לשמם של עצורים. חברי בוקי נאה, שהיה במשך שנים כתב לענייני פלילים ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות", הסביר לי שכדי שהידיעות הפליליות יזכו במקום של כבוד בתקשורת, יש להעצימן ולשווקן לעורכים באריזה שתשכנע שמדובר בידיעה חשובה שאסור להחמיץ.
מתברר שהשיטה עובדת גם היום. כשמדובר בתחום הפלילי, יש זמר מפורסם, עבריין בכיר ורופא בכיר. וכאשר עורך דין נעצר לחקירה, הוא זוכה מיד לתואר פרקליט צמרת. אנחנו חיים במדינה שבה מאדירים עבריינים, כדי שהם ישתפו פעולה עם כתבים פליליים, וכדי שידיעות על דגי רקק יגיעו לעמודים הראשונים של העיתונים.
מה הקשר?
ל־120 חברי הכנסת יש תקציב מיוחד שנקרא "קשר עם הבוחר". הם רשאים להשתמש בו למגוון פעולות, בהתאם להנחיות הכנסת. על פי הנתונים של חשבות הכנסת, 75 ח"כים נדרשו להחזיר כספים שהוצאו שלא כדין. יש כאלה שלא דופקים חשבון, והעובדה שמדובר בכסף ציבורי לא מרגשת אותם במיוחד.
ח"כ אריאל קלנר מהליכוד הוציא 369 שקלים בוויקטוריה'ס סיקרט. בחנות היוקרתית אפשר למצוא מגוון רחב של חזיות במבחר דגמים, ובהם חזיות פוש־אפ, ללא ברזלים, בגדי גוף, הלבשת לילה, בגדי ים במבחר עיצובים, וגם שפע של קרמי גוף תחליבים ושמנים. אני לא מכיר את עוזרו של ח"כ קלנר, ולא ברור לי אם הוא אנין טעם כמו מעסיקו, אבל העובדה שנטל אחריות על הרכישה מעלה תהיות.
ח"כ חיים ביטון הוציא מהתקציב לבוחר 225 שקל בזארה, והזדרז לגלגל את האשמה על עוזרו, כמה לא מפתיע. ח"כ אליהו רביבו, שהוא כנראה בעל רגישות מיוחדת לאווירה, הוציא על חשבוננו 1,450 שקל לרכישת ערכת ריח. זה כסף קטן לעומת 52,650 שקל שהוציא ח"כ ישראל אייכלר על פרסום חשוב וחיוני של מגילת אסתר.
ח"כ צגה מלקו, שמוכרת כפעילה שבחברות הכנסת, שומרת על הופעה ראויה, לכן הוציאה על חשבוננו 500 שקל על טיפול בשיער, ורשמה זאת תחת הכותרת "הסברה". אם לא שמעתם עד היום על ח"כ צגה, זה רק בגלל צניעותה יוצאת הדופן. פעילותה בכנסת מרשימה, ולכן אין לי ספק שדמותה מוכרת לכם גם בימים שהיא לא מטפלת בשערותיה על חשבון משלם המיסים.
ח"כים שביצעו הוצאות שלא כדין נאלצו להחזיר את הכסף לקופת הכנסת. אני נזכר בסיפור שסיפר לי אהרון אוזן ז"ל, שהיה בשנות ה־70 שר התקשורת. לשר אוזן היה סגן שר דרוזי במשרד התקשורת, שנהג ללון בקביעות במלון המלך דוד בירושלים.
באחד הימים הגיע למשרדו של אוזן קצין הביטחון של המשרד, והתלונן בפני השר שהוצאות האירוח של סגנו במלון לא הגיוניות. בדיקה העלתה שסגן השר נהג לרכוש עבור מי שהוזמנו לבקר אותו בשמים ומזכרות בחנות המלון היוקרתית, וחייב בכך את משרד התקשורת. אסור לטעות, זה התחיל כבר אז.