השיעור הראשון שהם מקבלים: זה אנחנו או הם. לא נשכח את תמונות השמחה המבחילות כשהחטופים שלנו הובלו כפותים, שותתי דם אל הרצועה. איך הכו אותם, ירקו עליהם, צהלו נוכח תבוסתנו באותה שבת. אני מאחלת להם להימחק מעל פני האדמה. אחרת הם פשוט ימחקו אותנו.
בתוך אזור הקרב הרגשתי מוגנת לצד הלוחמים. הם, האריות, נתנו לי הגנה, אני הכנסתי בהם טיפת רוך. המ"פ, סרן אמיתי ברקוביץ', שהחבר'ה מכנים אותו "ברקו", גיבור הכתבה שאליו התלוויתי, עבר איתי לאורך היום תהליך.
אני לא מפסיקה לחשוב על איתן ודביר, שני גיבורים שנשמתי איתם את אותו האוויר באותה מקום מקולל, שורץ מחבלים. אני חושבת על איך הם הקריבו את חייהם עבורנו, הם ומאות לוחמים אחרים שנתנו את הכל, עד הסוף, תרתי משמע, כדי שאנחנו נוכל להמשיך לנשום את האוויר של המדינה היקרה שלנו. הייתה לי הזכות להיות איתם באותה הגזרה, באותה המלחמה. לי היה מזל, להם לא.
התרעות פיקוד העורף