השבוע נכנסתי לאתר האינטרנט של גן חיוכים בתל אביב. זהו גן הילדים שבו, על פי החשד, תקפו בעלת הגן, הגננת והסייעת באלימות אכזרית פעוטות חסרי ישע.
את הכניסה לאתר הגן, בעל השם האירוני, מעטרת כותרת באדום כי "נבדק חשד להתעללות בגן". זה כשלעצמו אמור למנוע מהורים לשקול השתלבות של ילדיהם במקום, אבל אם תגללו קצת, ממש מתחת לכותרת המבהילה, תוכלו עדיין למצוא באתר המלצות הורים חמות.
"היינו בגן שנתיים וכבר מתגעגעים. נשות הגן מדהימות, מסורות ומכילות את הילדים וגם את ההורים. הייתי כל כך שקטה ורגועה וזה באמת לא מובן מאליו. ממליצה בחום!!!!" (ארבעת סימני הקריאה במקור).
עוד המלצה: "גן מצוין. צוות מדהים, חם ודואג! אנחנו כבר עם הילדה השנייה אצל נטלי (בעלת הגן) - היא משהו מיוחד. מנהלת את הגן בצורה מדהימה ונותנת המון חום ואהבה".
אין דרך לגשר על הפער בין החשדות המזוויעים המיוחסים לצוות לבין השבחים שמרעיפות אימהות מנוסות באתר האינטרנט. האם מעלילים על נשות הצוות, האם הן הפכו את עורן, האם האימהות הממליצות הן פייק, ואם לא, איך זה שההמלצות האחרונות הן מאוגוסט 2022? מוזר שאין שבחים עדכניים מהשנתיים וחצי שחלפו מאז.
נטלי לוי, רונית שירה אריאל ואורטל לוי חשודות בהכאת ילדים ובהפעלת כוח עד כדי חשד לשבירת יד של פעוט ומניעת אוכל מהילדים. חשדות דומים מתבררים כעת גם בגנים בחדרה ובאילת.
זה לא שעלה מספר מקרי ההתעללות בפעוטונים בתוך שבוע. זו כנראה תמונת מצב שבועית אופיינית ומצערת, שזכתה כעת להדהוד מסוים ומפתיע בתקשורת, שבימים מורכבים אלה קשה להשיג בה מקום לסיקור דברים שאינם מלחמה, פיגועים ויוקר המחיה.
שבוע שבו הורים ערניים במיוחד שמו לב שמשהו ממש אינו כשורה עם ילדיהם הרכים ושלחו בתיקיהם מצלמות, ובהוראת מפקח של משרד החינוך או תלונה במשטרה, שמו ידם על הקלטות ממצלמות הגן שתיעדו את הזוועות.
המצלמות שמהן נלקחו התיעודים עדיין לא הופעלו על פי חוק המצלמות המורחב והמבורך של חבר הכנסת אופיר כץ, שעבר רק לפני חודשיים. החוק הזה מאפשר לגננת להציע להורים הסדר מוסכם של הפעלת מצלמות פיקוח בשלושה מסלולים לבחירתם.
הראשון, מסלול אונליין שמאפשר צפייה במתרחש בגן בסלולרי באותו רגע שבו ההורה מבקש. השני, מסלול פרונטלי המאפשר להורים להגיע לפחות פעם בשבוע ולדגום את הקלטות שמריצים אחורה.
השלישי, מסלול משולב שמאפשר פעם בחודש באופן מקוון לפתוח להורים את המצלמות ולדגום עד 48 שעות אחורה. אבל החוק הטרי עדיין רחוק מלהיות מיושם במלואו, ואם רוצים להפעילו באמצע שנת לימודים, דרושה הסכמה של 100% מהורי הגן.
אל תתפשרו!
כמה נתונים על מנת להבין עד כמה נושא הפעלת הגנים בגילים אלה בעייתי ופרוץ, חרף ההתקדמות והמודעות שחלו בשנים האחרונות לנושא. כשמישהו, ובדרך כלל מישהי, מבקשים לפתוח גן פרטי לגילאי 0־3, הם אמורים לבקש רישיון הפעלה ממשרד החינוך. בפועל, רבים מדי לא טורחים לבקש ובונים על הורים נואשים שלא ידקדקו בפרטים.
ההערכה היא שבישראל פועלים כ־10,000 גנים פרטיים. למה הערכה? כי רק 4,000 מפוקחים על ידי משרד החינוך. כלומר, הרוב לא מפוקחים אף שאמורים להיות. בנוסף, יש רק כ־100 מפקחי גנים מטעם משרד החינוך. תעשו את החישוב לבד: מפקח אחד אמור לפקח על 1,000 גנים. במצב עגום זה הסיכוי שמפקח יפקוד את הגן לפני שהילד שלכם יתגייס - די קלוש.
עוד נתון ששווה לדעת, גננת בפעוטונים נדרשת רק ל־16 שעות הדרכה שנתיות והדרכה אחת על בטיחות. סייעות אפילו לפחות מזה – ארבע שעות הדרכה פדגוגיות בשנה והדרכת בטיחות. מה זה אומר? שכמעט כל אחת יכולה להיות סייעת בגן.
איני כותבת את הדברים על מנת לפגוע חלילה בגננות ובסייעות. רובן נשים מופלאות, המנהלות גנים לתפארת, מטפלות ביקרים לנו ומחנכות אותם שעות ארוכות יומיום.
זו עבודה קשה ומפרכת, אבל יש חריגים, וכשהנפגע הוא הילד שלך, זה 100% פגיעה פיזית ונפשית, וגם טיפולים רבים לא בהכרח ירפאו את הפצע. לפעמים זה עלול להיגמר באסון גדול עוד יותר, כמו במקרה הטרגי של הפעוטה יסמין וינטה ז"ל, שנחנקה למוות בידי סייעת בגן.
על פי נתונים שפורסמו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ב־20 השנים האחרונות חל גידול ביציאת נשים לעבוד, מה שהוביל לשתי תוצאות מיידיות: העלאת הביקוש למסגרות חינוך לגיל הרך; וחלק מהמצטרפות החדשות מגיעות עם מחסור בכישורים מתאימים, ובשל כך מתפשרות על כניסה למשרות זמניות שאינן מצריכות הכשרה נוספת, כמו עבודה בפעוטונים.
לא צריך להיות מומחה גדול לחינוך ילדים על מנת להבין שאי־הכשרה מתאימה ושכר נמוך הם מתכון לאסון, בטח כשמדובר בטיפול בתינוקות ובפעוטות. אי־התאמה בין העובדים לבין המשרות הללו היא אחת הסיבות לאירועי האלימות כלפי ילדים.
אז מה עושים? בשלב הראשון, אל תתפשרו על פחות מהחוק החדש המורחב של הפעלת המצלמות בגנים. דרשו אותו מבעלי הגנים. לטעמי, אין מנוס מהרחבה נוספת של פיקוח רגולטורי על הגנים והצבת תנאי סף מחמירים להעסקה, כמו הכשרה פדגוגית משמעותית, אבחון פסיכולוגי של המועמד לתפקיד, וכמובן שכר גבוה יותר שימשוך אנשים הכשירים לעבודה.
ייתכן אומנם שתנאים אלה יגרמו בשלב הראשון להגבלת היצע המסגרות, אבל זה עדיף על היעדר פיקוח אפקטיבי ונזקים קשים הנגרמים לילדים במקום שאינו מפוקח דיו. לא הייתם נותנים לאדם נטול הכשרה מקצועית רלוונטית לטפל לכם ברכב או במזגן בבית, אז למה שתתפשרו כשמדובר בילדיכם?