בדיווחים, בפרשנויות, בהערכות ובהתרעות המתפרסמים באירופה באמצעי התקשורת בישראל על התפרצות של תקריות נגד יהודים - חסרות לדעתי הנחות ונעדרות הנחיות הנוגעות להבנת הסיבות, הגורמים והמניעים לתופעה החולנית של גילויי שנאה נגד יהודים. חשוב מזה, חסרות הצעות ויוזמות חדשות ויצירתיות לדרכי המאבק והמלחמה נגדה.

החוסר הזה בעדכון הסיבות והגורמים לזינוק המדאיג, צריך להדגיש, איננו מפחית ואיננו ממעיט כמלוא הנימה בחומרת התופעה ובהכרח להילחם בה. העדכון יכול ויתרום לדיונים ולהתייעצויות שלא רק יסכמו בנתונים את היקף התקריות ויביעו דאגה. גם יניבו, יזינו ויעודדו דיונים במטרה ליצור ולגבש דרכים ואמצעים לבלימת ההתפשטות ההרסנית של תקיפות והתנכלויות נגד יהודים.

ראשית, התופעה של גידול בגילויי השנאה ליהודים שמתרחשים באחרונה מול עינינו בארה"ב ובארצות מערביות דמוקרטיות, איננה לדעתי גילוי של אנטישמיות. לא במובן ההיסטורי המקובל והרווח. זאת לא אנטישמיות אידאולוגית של שנות ה-30 של המאה שעברה. זאת לא אנטישמיות של "הפרוטוקולים של זקני ציון", שפורסמו בראשית המאה שעברה וטענו שהיהודים שואפים להשתלט על העולם.

מסמכים ששימשו בזמנם ראשי מדינות במדיניותם האנטי-יהודית ונוצלו במיוחד על ידי הנאצים בהסתה נגד יהודים. זאת גם לא אנטישמיות של השבועון הנאצי שטירמר שהפיץ ביעילות מדהימה שנאה ליהודים.

התקיפות נגד יהודים, נגד מוסדות יהודים, נגד בתי כנסת, שהתרחשו באחרונה הם לדעתי תוצאה של השתלטות האלימות על המציאות היומיומית בארה"ב ובארצות מערביות. לא עובר שבוע בלי תקרית ירי בבית ספר או במקום ציבורי בעיר גדולה בארה"ב, שגורמת אבדות בנפש. נערים, תלמידי בתי ספר, יורים בנערים ובמורים. לאור היום וברחוב ראשי במנהטן צעיר בן 24 יורה בבכיר בחברת ביטוח ורוצחו.

בקרון ברכבת התחתית במנהטן צעיר מצית אישה נוסעת. תחנות הסאבוויי בניו יורק, דיווח הניו יורק טיימס, הפכו לזירה של מעשי אלימות, תקיפות נגד נוסעים שאחדים מהם הסתיימו ברצח. אם לא ירי בבני אדם, אז דריסתם בכלי רכב, כמו המקרה המזעזע בניו אורלינס של אזרח נהג שפרץ במכוניתו לתוך קבוצת אזרחים והרג 12 מהם.

המציאות האלימה הזאת, כמעט היומיומית, היא גם זאת שיצרה ומזינה את האווירה ומעודדת התנכלויות אלימות נגד יהודים. מקרים שאינם ממניעים אנטישמיים אידאולוגיים. אלא מיצרים אפלים של שנאה לזולת, למי ששונה ממך. הסברה לא תועיל. דרושה מדיניות קהילתית של שיתוף פעולה ותיאום עם משטרות מקומיות. עסקנים קהילתיים צריכים לגייס ולהפעיל בלשים סמויים שיקיימו בדיקות וחיפושים נגד דמויות חשודות ויביאו למעצרם.

הנחה שנייה, הקשורה לתופעה המדאיגה הזאת של התפרצות תקריות נגד יהודים בארה"ב ובארצות מערביות היא, שממשלת ישראל הנוכחית, איננה יכולה, איננה מסוגלת ואיננה מוכנה, לא מעשית ולא להלכה, להנהיג ולהוביל מאבק נגד מה שמוגדר אנטישמיות.

בדיון שהתקיים בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, דיבר יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית והצהיר שמדינת ישראל צריכה לתמוך בקהילות היהודיות ולסייע באמצעי הביטחון ולחזק את תחושת הביטחון של כל העם היהודי בכל מקום בעולם". מילים יפות. הדובר הנכבד איננו מודע או לא רוצה להיות, למעמד השפל של ממשלת ישראל הנוכחית בזירה העולמית, בבירות ארצות המערב ובקרב הרוב הגדול של מי שנמנים עם המיסד היהודי המאורגן.

ממשלה שהשר המרכזי שלה הוא איתמר בן גביר עבריין מורשע, ושר מרכזי אחר עסוק באופן אובססיבי במטרה לבצע מהפכה במערכת המשפט של ישראל ושר מרכזי נוסף הציב את ההתנחלויות באזורים שצה"ל כבש כמשימה המועדפת של הממשלה – שרים כאלו אינם יכולים, אינם מסוגלים ואינם ראויים להתייצב בראש מאבק נגד אנטישמיות. "בשנתיים של הממשלה הנוכחית אף לא שר אחד לא טרח לבקר בניו יורק במטרה להיפגש עם ראשי הקהילה ולדבר איתם על צרת הגידול באנטישמיות", אמר לי בשיחה ראש ארגון יהודי.

הנחה שלישית. האמת היא שאם אכן נגדיר את התקריות נגד יהודים כאנטישמיות – היא האנטישמיות נכשלה. היא מובסת, מושפלת. בכירה בהסתדרות הציונית העולמית, אמרה בדיון בוועדת העלייה, "מצב האנטישמיות היום גרוע יותר מאשר שנות ה-30 של המאה הקודמת". הגדרה לא רק מוגזמת. לא נכונה. האנטישמיות של שנות ה-30 של המאה הקודמת, הובילה לשואה ולהשמדת שישה מיליון יהודים. מאז קום המדינה, בשבעים שנים, היהודים-הישראלים בנו מדינה שהיא סיפור הצלחה חסר תקדים בהיסטוריה. העם היושב בציון מנופף מול האנטישמיות אצבע משולשת וצוחק לה בפנים.

אין לאנטישמיות אף לא הצלחה אחת של הפרעה או בלימת התפתחות והתקדמות בתחום יהודי כלשהו. היהודים בישראל ובתפוצות מביסים, משפילים ומבזים את האנטישמיות. אחד מדוברי הדיון בוועדת העלייה אמר, "זה מפחיד להיות יהודי בתפוצות היום". זה לא נכון. הוא כנראה אף פעם לא נסע ברכבת התחתית בקו ברוקלין-מנהטן, כשהקרונות מלאים באלפי יהודים שרבים מהם עם זקנים ופאות יושבים בשלווה ורבים מהם מעיינים בספרי קודש פתוחים על ברכיהם.

יש נתונים על תקריות נגד יהודים בניו יורק. אין נתונים על מספר האירועים החגיגיים שהתקיימו בחנוכה השנה של הדלקות נר בעשרות חצרות חסידיות בברוקלין ובקווינס, חגיגות שהשתתפו בהם אלפי חסידים ומספר גדול של צעירים. "אני לא זוכר חנוכה כל כך שמח, כל כך המוני כמו השנה", אמר עסקן קהילתי ותיק.

מנכ"ל הליגה למניעת השמצה מסר נתונים על תקריות אנטישמיות בעולם. הוא לא מסר, כי אין לו, נתונים על המספר הגדול של מרכזי חב"ד הקיימים ופועלים בהנהגת שליחים בערים ואזורים נידחים בארה"ב ובארצות אירופיות – אזורים שלפי דוברים רשמיים יהודי פוחד ללכת ברחוב.

מי שלועג, רומס ברגל גאווה את האנטישמיות, הוא הציבור החרדי-חסידי. בתי הספר שהציבור הזה מחזיק, הישיבות, מוסדות תורניים לבנים ולבנות באזור המטרופולין של ניו יורק ובערים גדולות בארה"ב, הם בהיקף חסר תקדים. כל האמור איננו מפחית מסכנת ואיום הגידול והזינוק בתקריות נגד יהודים ובוודאי שלא בהכרח להילחם נגד האשמים והאחראים. הכוונה היא לבחון מחדש את העיקרון של דע את האויב - צריך וחייבים לבחון את האויב עתיק היומין, שמדי תקופות ועידנים מרים ראש ומנפח חזה.