כשהתותחים רועמים, ממשלה – כמעט כל ממשלה, כמעט בכל מדינה, לא רק ממשלת נתניהו במלחמת חרבות ברזל – מקבלת הזדמנות לתרץ, להצדיק ולהעביר בצל המלחמה כל דבר. שחיתות. פגיעה בחופש הפרט. ניסיון זוחל לשינוי המשטר. חקיקה הזויה פרסונלית. אפילו – היינו עדים לכך – סחבת מצמררת ומכוונת בשחרור בני ערובה/שבויים.
ממשלה במדינה נלחמת יכולה לכפות על הציבור ולהעביר במסווה המלחמה כמעט הכל, חוץ מדבר אחד: לגייס תמיכה ציבורית או לכל הפחות להשתיק מחאה ציבורית, אם בעיצומה של המלחמה מנסה הממשלה לפגוע בגיוס בחורים צעירים לשורות הלוחמים.
אפילו להטוטן צמרת דוגמת בנימין נתניהו מתקשה בינתיים, ויתקשה בהמשך, להעביר בגלל המלחמה חוק השתמטות משירות החרדים בצה״ל. נכון, אין במציאות הפוליטית והציבורית שלנו קווים אדומים. אבל יש גבול.
לפני 20 שנה, עם פרוץ תוכנית ההתנתקות, שוחחתי עם חבר כנסת צעיר מסיעת הליכוד, שזה עתה נבחר לבית המחוקקים. הוא אמר שיפעל לבלום חקיקה שמקדמת את התוכנית בוועדת החוקה, וזאת בלי להפיל את הממשלה. שאלתי איך יידע בוודאות מתי ועל מה להצביע, שכן הוא אומנם משפטן אבל חבר כנסת חדש. הוא השיב: "אני אסתכל על יולי ואצביע כפי שהוא מצביע".
מים רבים זרמו בשנים שחלפו מאז. הח״כ הצעיר משמש היום כשר החוץ, ואת עמדתו בסוגיית חקיקת הגיוס הוא צפוי לקבוע בהתחשב בעמדת יו״ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין. ובכן, ביום שלישי השבוע שר הביטחון הציג את המתווה שלו בפני הוועדה, למחרת הודיע אדלשטיין כי המתווה לא מקובל עליו.
כאן אני חייבת לומר לזכותו של שר הביטחון, שמקדם בלהט את מתווה פטור החרדים משירות בצה״ל, כי ישראל כ"ץ אינו יואב קיש. מקובל להציג את כ"ץ בתור בובה של נתניהו, שר צייתן שמבצע בלהט בשביל הבוס עבודה מלוכלכת שקודמו בתפקיד סירב לבצע. ולא היא. בשונה משר החינוך שתמך בשוויון בנטל, בגיוס לכולם, והפך את עורו ברגע שבו נדחס לתוך החליפה, ישראל כ"ץ, עסקן ברמ״ח איבריו, מאז ומתמיד התחבר עם עסקנים חרדים.
מתווה שכולו לעג לרש
כמעט כל שר ותיק בליכוד מטפח חלום מתוק לרשת את נתניהו אחרי מאה ועשרים, אז גם ישראל כ"ץ שותף לחלום. תמיכת ההנהגה החרדית עשויה להכריע את ההתמודדות ולהמליך מועמד אפרורי, שעל פניו אינו תפור למידות המלך. כך שאת מתווה הישראבלוף ששר הביטחון ניסה למכור השבוע בוועדה, הוא רקם לא רק בשביל ראש הממשלה. ישראל כ"ץ עושה גם לביתו.
בוועדת חו״ב, כ"ץ מתנהל כמו פיל, ועם כל הופעה שובר כלי חרסינה נוסף. הוא סבר תחילה כי ההצעה שהוא מביא היא הצעת חוק חדשה, עד שמזכיר הממשלה יוסי פוקס העמיד אותו על טעותו, כי רק זה חסר לבוס, שתהליך החקיקה יתחיל עכשיו מאפס.
הוא הצליח לעצבן את ראש אכ״א אלוף דדו בר כליפא, שנכנס לתפקידו בנובמבר 2023 ואינו נתפס כשותף למחדל. אז בר כליפא, שלא רצה להיות ילד הכאפות שיגלגלו אליו את האחריות, חשף את האמת: צה״ל מסוגל לקלוט מתגייסים חרדים במספרים שעולים בהרבה על מה שהפוליטיקאים מתנדבים לספק.
הבעיה של כ"ץ היא שנתניהו יכול אולי לרכוש עוד פורש מיש עתיד או נגיד מגנץ, אבל גם אם הרכש החדש, איך־קוראים־לו, עידן משהו, יצביע בעד פטור לחרדים, הישראבלוף של כ"ץ לא עובר אצל נתניהו בבית.
בסיעה של סמוטריץ' ישנו שר הקליטה אופיר סופר וח"כ אוהד טל, שניהם קצינים במיל׳ שדעתם ממש לא נוחה מהמתווה. גם דני אילוז ומשה סעדה בליכוד מדברים בקול, אך יש גם לא מעט אנוסים שמתעבים את החוק הציני.
יש סוגיות ומסלולים שבהם ניתן להיפגש באמצע. אבל סוגיית גיוס החרדים לא מאפשרת לרבע את המעגל. אל תגידו, אולי אפשר לשפר את המתווה של כ"ץ, שהוא לעג לרש. להגדיל את המספרים.
הוא מדבר על 4,800 בשנה מתוך 80 אלף בני 18־26, אבל אולי החרדים יציעו קצת יותר? אז זהו, שלא מדובר בשוק. החקיקה קובעת בראש ובראשונה לא את המספרים, שאותם גם ניתן לשנות כידוע. החקיקה קובעת את העיקרון שלא מאפשר להיפגש באמצע.
השאלה האמיתית והעיקרית, ובעצם היחידה, היא הסמכות. האם צעיר חרדי הוא אזרח של מדינת ישראל או נתין של האוטונומיה החרדית? האם הוא מגויס כפרט, כיחיד, ככל צעיר בן גילו, או שמא ראשי המגזר מספקים כמות מוסכמת של מתגייסים לפי מכסה שנקבעת בחוק, כמו שהיה נהוג בקהילות יהודיות ברוסיה ובמזרח אירופה? הסיעות החרדיות וישראל כ"ץ מקדמים את האופציה השנייה.
החרדים יכולים לבחור במסלול שמנסה לשרטט לעצמו איתמר בן גביר, עם האופציה לפרוש אך לא להפיל את הממשלה. אבל בשילוב עם איומי בן גביר, זה יוצר דינמיקה מסוכנת עבור הקואליציה, שלכאורה גדולה ויציבה מאי־פעם. גדולה ככל שתהיה, קשה עד בלתי אפשרי לחוקק את חוק ההשתמטות במדינה הנלחמת והמדממת. עד כאן.
