ערב כניסתו של דונלד טראמפ ביום שני הבא לבית הלבן, התקשורת האמריקאית מרבה לעסוק בסיכומים על אודות תקופת כהונתו של הנשיא ג'ו ביידן. מעבר לטענה הרווחת, שלפיה "ביידן שימש כגשר בין שתי הקדנציות של טראמפ", הנשיא ה־46, שקרא "להציל את אמריקה ולהגן על הדמוקרטיה מפני האוטוקרטיה" אכן מותיר אחריו מעצמה עולמית מקוטבת ומפולגת.
אובדן אמון הציבור בו והיעדר שביעות הרצון מתפקודו (לדוגמה, סקר לאומי של NBC News, שנערך בספטמבר 2024, מראה כי 65% מהנשאלים סברו שארה"ב אינה "בדרך הנכונה") סייעו לטראמפ להיבחר ברוב גדול.
ביידן עוזב את הבית הלבן עם מורשת ארוכה, הכוללת יותר שיאים ונקודות שפל מאשר כל נשיא אחר בהיסטוריה האמריקאית המודרנית. התבוננות מקרוב אף מראה כי רשימת הישגיו של הנשיא היוצא – שחלקם הגדול צפוי להניב פירות רק בשנים הבאות – מאפילה על זו של נשיאים רבים לפניו. פרט להיותו הנשיא המבוגר בהיסטוריה והמנהיג הוותיק והמנוסה ביותר במדיניות החוץ האמריקאית, ביידן שיקם את הכלכלה האמריקאית וסייע לעצב מדיניות כלכלית (Bidenomics) הנחשבת כיום בין הטובות בעולם.
בהתעלם מהדימוי התקשורתי המוחלש/רופס שדבק בו, בהתחשב, כמובן, בגילו ובמצבו הקוגניטיבי, מסתבר כי לא מעט קולות אף מתארים את נשיאותו כמוצלחת ביותר. זאת בעיקר משום שחרף הזעזועים הפנימיים (כגון גל האנטישמיות בקמפוסים) ורצף המשברים הבינלאומיים (המלחמה במזרח אירופה ובמזרח התיכון), לצד מאבקי הכוח המחריפים עם סין ורוסיה – ארה"ב חזקה יותר משהייתה כשנכנס לבית הלבן בינואר 2021. היא אף לא יצאה למלחמה גדולה וחזיתית נגדן במהלך כהונתו.
בתוך כך, התבוננות כלכלית רחבה מראה כי עם תחילת נשיאותו, ביידן אישר "חבילת הצלה" בשווי של 1.9 טריליון דולר, שתחלץ את הכלכלה והחברה האמריקאית ממשבר הקורונה. זאת, לצד השקעה של 1.2 טריליון דולר בהקמת תשתיות, הכוללת 369 מיליארד דולר להתמודדות עם משבר האקלים, בין השאר, נוכח הצטרפותה מחדש של ארה"ב ל"הסכם פריז". כמו כן, במהלך ארבע שנות כהונתו – חרף הטענות בנוגע לאינפלציה גואה – נוצרו 16 מיליון משרות חדשות (6.6 מיליון משרות בשנתו הראשונה, לעומת 2 מיליון משרות בלבד שנוצרו בשנתו הראשונה של טראמפ בקדנציה הקודמת שלו), בזמן ששיעור האבטלה ירד לשפל הנמוך ביותר זה 50 שנה והגיע ל־3.5% בלבד.
עם זאת, חתימתו של הנשיא היוצא על חוק ה־CHIPS, שסיפק כ־50 מיליארד דולר לתעשיית השבבים בארה"ב והגביל את נגישותה של סין לשוק האמריקאי, הובילה להחמרת העימות הגלובלי בין וושינגטון ובייג'ינג. זהו עימות טכנולוגי־מסחרי, העלול להחריף אף יותר בקרוב נוכח המהלך הדרמטי שאושר השבוע בנוגע להרחבת הגבלות היצוא על שבבים מתקדמים מבית אנבידיה, אינטל וחברות נוספות בעולם, ולו כדי למנוע זליגתם לסין ורוסיה.
נסיגה מבישה מאפגניסטן
בהתייחס למדיניות החוץ שאותה נקט, ביידן אומנם סיים את המלחמה של ארה"ב באפגניסטן לאחר 20 שנה, אולם הנסיגה החפוזה והכאוטית משם באוגוסט 2021, שהובילה לחזרתו המהירה של הטליבאן לשלטון, נחשבת לכישלון צורב שאחריו ביידן לא התאושש עוד בסקרי דעת הקהל. לצד ביקורת חריפה על כך, לא מעט טענות הושמעו על אופן התנהלותו בעניין השהיית אספקת הנשק לאוקראינה והיעדר אסטרטגיה קוהרנטית לניצחון מול רוסיה. נשק, אמל"ח ומערכות הגנה אוויריות לצד רקטות וטילים ארוכי טווח (HIMARS), לרבות מטוסי קרב מסוג 16F, אומנם סופקו לה לבסוף במהלך החודשים האחרונים, אך ייתכן שעיכובים קריטיים אלה מנעו בזמנו את ניצחונה על מוסקבה.
זאת ועוד, בהתייחס לאיומי הטרור מצד איראן וקוריאה הצפונית, קולות שונים סבורים כי בהיעדר אסטרטגיה ביטחונית ברורה וסדורה, ביידן התעלם ממרחב הסיכונים הטמונים בפיתוח וקידום תוכניות הגרעין והטילים - האיראנית וזו הצפון־קוראנית. ברוח זו ובהקשר של התמודדות עם הטרור החות'י במרחב הים האדום והמשך הירי לעבר כלי שיט מסחריים וצבאיים אמריקאיים ואחרים הפועלים שם, רבים ממבקריו אף טענו כי מדובר ביישום מדיניות הכלה כושלת והרת אסון. לא זו בלבד שארה"ב אינה מצליחה לסכל או לבלום את פעילות הטרור שם, אלא שמדיניותו הפייסנית של ביידן אף מובילה להתעצמות החות'ים ולהגברת המוטיבציה שלהם להמשיך לפעול, לאיים על נתיבי הסחר והשיט הבינלאומיים שעוברים שם, וכן לשגר טילים לעבר ישראל.
מנגד, התבוננות כוללת על מהלכיו במישור הבינלאומי מראה כי פרט להקמת קואליציה של 50 מדינות שנועדה להדוף את הפלישה הרוסית לאוקראינה, ביידן הוביל לראשונה זה עשרות שנים להתחזקות נאט"ו והתעצמותו. זאת, בין השאר, נוכח הצטרפות שוודיה ופינלנד לשורותיו והגדלת תקציב הביטחון של 23 חברות הברית (תוך הגעה ליעד של 2% מהתמ"ג שלהן), בנוסף לצמיחה של 510 מילארד דולר בתקציב הארגון בשנת 2024, לעומת 2010.
בנוסף ולצד חיסולו של איימן אל־זוואהירי, מנהיג אל־קאעידה לשעבר (יולי 2022), ממשל ביידן סיפק סיוע צבאי בשווי של 95 מיליארד דולר לישראל, לאוקראינה ולטייוואן. הוא חיזק את הברית האסטרטגית (QUAD) עם הודו, יפן ואוסטרליה, וכן חתם על הסכמים ובריתות
דו/רב־צדדיות עם רבות ממדינות אירופה ואסיה. אם לא די בכך, הרי שלצד ההחלטה שהתקבלה בשבוע שעבר להחריף את הסנקציות על שוקי הנפט והגז הרוסי (שהכנסותיהם מממנות את המלחמה באוקראינה), שצפויות להשפיע בהמשך על שוק האנרגיה הגלובלי, טיפולו במשבר המזרח התיכון משך אליו תשומת לב עולמית.
דיפלומטיה במקום כוח
אף שמטרתו המרכזית הייתה לסיים את המלחמה ברצועת עזה ולהשיב את החטופים משבי חמאס – בכך הוא לא צלח. אין ספק כי המאבק הרב־זירתי של ישראל והעימות שלה ושל ארה"ב נגד איראן, לצד הידוק היחסים שלהן עם מדינות ערב וקידום תהליך הנורמליזציה הפוטנציאלי עם סעודיה, הם סוגיות אסטרטגיות קריטיות והרות גורל, שהשפיעו עמוקות על נשיאותו. פרט לאספקת סיוע צבאי מאסיבי והקמת קואליציה של מדינות שסייעה לישראל להדוף את המתקפות האיראניות עליה, ארה"ב עומדת מאחורי שיקום כוחה ותדמיתה במזרח התיכון, לצד החלשתה הדרסטית של איראן ורשת הפרוקסים שלה ב"ציר ההתנגדות". עם זאת וחרף הביקורות הלגיטימיות כלפי מדיניותו, בין השאר, נוכח השהיית משלוחי הנשק וציוד החירום שסופקו לה, ביידן – שנחשב לנשיא "הציוני ביותר" – מילא תפקיד אסטרטגי חשוב ביותר. הוא מנע הסלמה ביטחונית והפיכת המאבק בחמאס ובאיראן לסכסוך אזורי גדול וקטלני ביותר.
לא בכדי, מיד עם תחילת כהונתו טען ביידן כי "העולם נמצא בנקודת מפנה". ניכר כי ממרום גילו וניסיונו הרב, הנשיא היוצא הכיר היטב בעובדות והבין כי עליו להגן על הדמוקרטיה האמריקאית ומוסדותיה ולהעדיף דיפלומטיה על פני כוח צבאי, תוך הרחבת ההסכמים והבריתות שלה עם כמה שיותר בעלי ברית ושותפים. עם זאת, שלל השינויים שהתחוללו במדיניות הפנים והחוץ האמריקאית, נוכח המעברים בין ממשל אובמה לממשל טראמפ לממשל ביידן ושוב לממשל טראמפ, פגעו בו ובארה"ב קשות. שינויים ומעברים אלה נתפסו כחוסר עקביות, כאי־יציבות וכסכיזופרניה מדינית, והובילו לפיחות משמעותי במעמדה הגיאופוליטי ובתדמיתה העוצמתית של ארה"ב בזירה הבינלאומית.
יתרה מכך, רצף חריג וחסר תקדים של טלטלות עולמיות, לרבות אירועים אסטרטגיים בקנה מידה גלובלי, הגדיר ואף עיצב את תקופת כהונתו של ביידן. משברים גיאופוליטיים, ביטחוניים וכלכליים שונים שהתחוללו במקביל ובפרק זמן קצר יחסית, ובהם המלחמה באוקראינה ומשבר המזרח התיכון, לצד העימות הביטחוני מול סין באסיה ומשבר האקלים – השפיעו עמוקות על גישתו ופגעו במעמדו ובתדמיתו הבינלאומית. אין ספק אפוא שכנשיא שהבטיח להציל את אמריקה מעצמה וכעת מוסר את המפתחות לאחד מגדולי מחריביה, ביידן מותיר אחריו פרק היסטורי מפואר ומורשת עצומה. זהו סיום עידן ביידן והדמוקרטיה האמריקאית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]