כשיחזרו החטופים, עדיף שנניח לפוליטיקה. צפויים לנו שבועות לא פשוטים, וכדאי שנעבור אותם מאוחדים ככל שניתן. אין צורך לחמם אחד את השני בעניין מה שוויתרנו עליו, בעניין מה שמגיע או לא מגיע לחמאס (ברור שלארגון הנאלח הזה לא מגיע כלום), בעניין מה שהיה יכול להיות, או להתווכח אם צדקנו או לא צדקנו, ומי אמר מה ומתי.
צפויים לנו שבועות מאתגרים, שבהם אסור לנו ליפול ללוחמה הפסיכולוגית המעוותת של המחבלים האכזרים שינסו לתעתע בנו. הם ישתדלו לגרום לנו לריב ולכעוס זה על זה, ואין צורך לתת להם את הפרס הזה. לא רק בנו הם ינסו לתעתע, אלא גם בדעת הקהל במדינות ערב, וכמובן במדיה הבינלאומית. חשוב שבמשרד החוץ יהיו דרוכים וערוכים לכך, וכמובן גם בדובר צה״ל.
צפויים לנו שבועות שבהם נצטרך לחבק בחום, בהזדהות ובאותנטיות את המשפחות שיקבלו בחזרה את יקיריהן, ואין לנו מושג באיזה מצב יהיו החוזרים, ואיזה מסע עוד צפוי להם. שבועות שבהם נצטרך לחבק הרבה יותר חזק את אלו שלא יקבלו בחזרה את אהוביהם, וייאלצו לאגור עוד כוחות, אלוהים יודע מאיפה, ולחכות לשלב הבא של העסקה.
ברשתות החברתיות, אלה שזעקו במשך יותר משנה ״רצח עם״ כבר התחילו לצהול שהם אלה שניצחו במלחמה. בתוך השבועות הארוכים של יישום עסקת החטופים ינסו לעבוד עלינו, לפגוע בלכידות שלנו, ללעוג לנו ולנצל אותנו. עדיף שלא נאפשר את זה. עדיף גם שלא ניגרר אחרי מי שינסה לעשות הון פוליטי סביב האירוע הדרמטי שצפוי לכולנו, כאן בתוך ישראל. יהיה מי שינסה לעשות פרובוקציות, להגיד דברים בוטים וללחוץ לנו על כפתורים. לא חייבים להגיב לכל פרובוקטור ולתת לו את תשומת הלב שהוא רוצה. אפשר להזיז את זה הצידה ולעסוק בעיקר.
אם נתנהל בחוכמה, צפוי לנו רגע נדיר של הזדהות לאומית, שיעבור כחוט השני בלבבות הפועמים של כולנו. אם נשים בצד את התגובות האוטומטיות, צפוי לנו אושר מסוג מיוחד ונדיר, אבל צפויה גם תזכורת לכאב על מה שהיה ב־7 באוקטובר, שקצת הקהה אותנו עם הזמן שחלף מאז. חווינו אירועים שגרמו לנו להיות מחוספסים יותר, אבל גם פצועים יותר. אירועים שהכו בנו באבל, תסכול וכישלון, אבל גם החדירו בנו לא מעט גאווה בצה״ל ובמי שאנחנו, למרות הכל.
במקום לפרוק את המורכבות הרגשית באמירה זועמת של פוליטיקה בגרוש, עדיף לתת מקום למורכבות, להרגיש ולעבד אותה, אף שהיא לא קלה לעיבוד. זה יגרום לנו לתחושת התעלות. גם אם נתקשה לעשות את זה בעצמנו, עדיף שניתן מקום לאלה שיהדהדו את המורכבות הרגשית השבירה וידברו במתינות, ולא לאלה שימשיכו לעשות שרירים ולשמר את ההתקוטטות הפוליטית.
אף אחד מאיתנו לא צדק ב־100%, אף אחד מאיתנו לא חזה בבירור את האירועים שעברנו, וכולנו נפגענו. ניסינו לעשות את זה אחרת, להגיע לנקודה הזו באופן שונה, אבל למציאות יש כללים משלה, וחובה להודות שלא הצלחנו. גילינו שבין העולם האמיתי ובין השאיפות הקולניות, צודקות ככל שיהיו, יש פער.
כמה פעמים ראינו ב־15 החודשים האחרונים את סרטון החטיפה האלים והמטלטל של נעמה לוי? מה עלה בגורלה מאז? איזו בחורה צעירה היא הייתה, ואיזו בחורה היא תחזור משם? זה הזמן להיות קצת יותר רכים, קצת יותר פגיעים. זה בסדר, זה רק יחזק אותנו אם נאפשר לעצמנו להרגיש. השבועות הקרובים יהיו זמן לתובנות ולחשבון נפש, והזדמנות נדירה לרגעים מזוקקים של לכידות וסולידריות.