הצפייה בשחרורן של אמילי, רומי ודורון הייתה קשה. מכל הסיפור של ההרס בעזה, נחשפנו פתאום למראות שונים בתכלית. עצי דקל, טויוטות לבנות שנעות בנתיב, בנייני ממשל שעומדים יציבים, מחבלים על כל התחפושת: נשק, סרט ירוק ומדי קרב, אספסוף שכמעט נוגע בנשים ששוחררו ונכנסו לרכבים של הצלב האדום.

ובהמשך - הציפייה לחבירה עם כוחות הביטחון. הרי לאף אחד מאיתנו אין אמון מינימלי בצלב האדום. את מה שהם יודעים לעשות ראינו מאז 7 באוקטובר, לפני 16 חודשים. וכאשר החטופות הגיעו לשטח ישראל, התחיל הריאליטי. רק אסי עזר חסר לי בשידור הנרגש, כדי שידווח על שיא חדש בהצבעות והקלקות: "הגענו לארבעה מיליון הצבעות"... ישששששש... אין עלינו, הלו, שיא זה שיא. אבל מיד חזרנו לעצמנו, כי צריך שיא חדש לרגש, להמשיך עם הסאטלה, חס וחלילה שהציבור יסבול מקאטלה.

שחרור החטופות מעיני חמאס (צילום :רשתות ערביות)

אז הרמטכ"ל הרצי הלוי הודיע על סיום תפקידו, ומכונת הרעל עשתה מיד זבל מהסחורה ויצרה רמת ציפיות להתפטרות גם של ראש השב"כ, רונן בר. כי מכונה חייבת דלק כדי לפעול. יש לנו הלשכה של אבי האומה והמאכערים שלו - והם רק מתחננים: תן לנו עוד, אבא. אנחנו חייבים עוד, כי כולנו מכורים למישהו ולמשהו, כפי שכתב ברי סחרוף. הוא לא מאכזב אותם, הוא טוב בזה, כבר 30 שנה של מוניטין.

הפגזים כבר נופלים קרוב לגועליציית האפסים, שעוד לא הצהירה על אחריותה לביזיון של 7 באוקטובר. נכון שדודי אמסלם, האחראי על האטום שלנו, טוען בלהט כי "יש הבדל באחריות בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי", אבל אני מתייחס לדבריו כמו שאני מתייחס לקבוק שמרשרש בשקית. דודי שכח שהקיבינימט של הביטחוני הוא הדרג העליון מעל מערכת הביטחון - ושב"כ בכלל באחריותו הישירה של אבי האומה, כן?

ועדת חקירה תהיה אם אבי האומה רוצה או לא רוצה. הוא משחק על זמן. מתישהו תוקם ועדה כזו שתטיל אחריות כוללת עליו ועל ערימת הכלום שהוא קורא לה מ־מ־ש־ל־ה. זמן יש לכולם, בדיוק אותו זמן שהייתה לוועדה שחקרה את אסון מירון ולוועדה שחוקרת את אסון הצוללות. בסופו של דבר, אבי האומה יהיה ראש הממשלה היחיד שיותר מדי ועדות חקירה ימצאו אותו אשם ביותר מדי מחדלים. זו תהיה המורשת שלו, לא תהיה אחרת.

ישראל כ"ץ, סוג של לבלר פוליטי מיומן, החליט אחרי כמה שבועות בתחפושת של שר ביטחון, שהוא ימנה את הרמטכ"ל הבא. הוא כבר קבע את המועמדים לתפקיד. לא מתאים לישראל להיות אבדאי מול הבוס שלו. הוא הרי מכיר את הלשכה ואת ריקוד המכונה. אוטוטו הוא יהיה אחד מהטיפוסים הכי מושמצים בכתריאליבק'ה. הוא יכול לראיין מועמדים, לסכם עם רעייתו מי מהם מתאים, אבל הוא לא ימנה כלום ושום דבר. היחיד שימנה את הרמטכ"ל זה אבי האומה, שכמובן בפאשלה הראשונה יאמר לנו בפאתוס: "לא ידעתי. לא עדכנו אותי, לא משכו בדש מעילי. זה ישראל, זה לא אני".

האחרון שעשה לאבי האומה תרגיל של עוקץ פוליטי במינוי רמטכ"ל, היה אביגדור ליברמן בהיותו שר ביטחון, שניצל טיול של אבי האומה מערבה מכאן כדי למנות את אביב כוכבי. כוכבי האמין בצבא דיגיטלי - אמונה ודרך שפגעו בהיערכות של צה"ל פגיעה אנושה. כי התברר שגם בדיגיטל בזמן אמת, אומת הסטארט־אפ ממש לא משהו.

הרצי הלוי וירון פינקלמן (צילום: דובר צה''ל)
הרצי הלוי וירון פינקלמן (צילום: דובר צה''ל)

איני יודע מי מתאים להיות הרמטכ"ל הבא. אין לי סט הכישורים כדי לקבוע, אבל אני משוכנע שלרוב חברי גועליציית האפסים אין הכישורים האלה. אני רק מקווה שהרמטכ"ל שייבחר לא יאפשר לקיבינימט של הביטחוני לבזות אותו בכל ישיבה. הרצי הלוי אִפשר ליותר מדי כלומניקים וכלומניקיות בגועליציית האפסים – שחלק גדול מהם אפילו לא הגיע לטירונות – לבזות אותו ואת פקודיו. אני מצפה מהרמטכ"ל הבא לעזוב את חדר הישיבות בשנייה הראשונה שתישמע התבטאות בלתי הולמת מצד קולקציית האפסים שצורחת עליו.

בימים של עסקה מטונפת על חוק הגיוס, כדאי ואף מומלץ לחברי גועליציית האפסים, נציגי החניוקים (למעט אלה שכן שירתו בצה"ל), להימנע ואף לוותר על נוכחותם בישיבה החגיגית שבה יאושר ראש המטה הכללי הבא. אין להם מה לעשות שם, כנציגים של ציבור שהבאבא־בובות שלו קוראים למצביעים שלהם למות ולא להתגייס. כחלופה לזמן הישיבה, הם יכולים להתכנס אצל הקופאי של המדינ'ע, מוישה גפני, כדי להתמקד במאפיין העיקרי שלהם: הכספים שנמצאים בקופה הציבורית. שם הם נלחמים יפה מאוד, יצירתיים, מתוחכמים, ועושים לנו הרבה כבוד בעולם, ימבה של כבוד.

הביטחון הלאומי אצלנו הוא הפקר־הפקר־פטרושקה, כי כך החליט אבי האומה כאשר מינה למשרד הזה להקה הזויה, חסרת מושג, ללא ניסיון פיקודי במערכת הביטחון או שירות צבאי אפילו בדרגת ע' מכ"ש. תנאי המינוי לג'וב שהציג אבי האומה היה אמונה באלוקים, כל אלוקים שיש, הוא הרי לא בררן בתחום, ותמיכה כמובן באבי (ובאם) האומה.

אז המשטרה איננה. נידרש לכמה שנים טובות כדי לנקות את האשפה מהספ"כ של פיתהמר וחנמאל, אבל מי יטפל בפשע המאורגן של היהודים והערבים, בטרור היהודי ביו"ש ובטרור החרדי בערים חרדיות?

יו"ש היא מערב פרוע, כל דאלים גבר. יש טרור פלסטיני שמנסים למגר ללא הצלחה, ויש טרור יהודי שנהנה מתמיכה גורפת של הגועליציה, צה"ל והמשטרה, וכמובן ממשלו הפאשיסטי של טראמפ, שחונן כל מה שזז, ואם זה יידעל'ה שמתעלל בפלסטינים – ובתגובה הם יורים ודוקרים בכל הארץ הקדושה – זו בכלל מצווה.

השבוע יצאו כמה עשרות מחבלים יהודים, מהמיליציות שנתמכות על ידי פיתהמר, סמוצ'קנע וסטרוק, לפיגוע נקמה קטן. שרפו כל מה שראו: בתים, מכוניות, דירים ורפתות. ואז הגיעו כוחות צה"ל ומג"ב כדי לפזר את המהומה. מאחר שלמחבלים משלנו יש כנראה גם צו אלוקי שמתיר לפגע גם בשוטרים ובחיילים, הם השתמשו גם בגז מדמיע. שוטר מג"ב שנפגע ניסה לירות באוויר, היה מטושטש לגמרי - התוצאה שני פצועים, אחד קשה מפגיעה בראשו. נחשו מה? רק השוטר נעצר ונחקר במח"ש. לא שמעתי על עצורים בין המחבלים היהודים. וגם אם כן נעצרו, הם לא יגיעו לכלא, כי זה רק למחבלים פלסטינים. למחרת כמובן הייתה הפגנה אלימה נגד המשטרה בירושלים, אבל זה כבר בנוהל. הג'מעה חייבת להוציא אנרגיה אלימה, אז מאפשרים לה.

בצפון חזרו משפחות הפשע מטובא־זנגרייה לדרוש דמי חסות מבעלי העסקים באזור. הם שורפים, משליכים רימונים, יורים בנשקים ארוכים, רק כדי ליישם מציאות שלפיה הם שולטים בשטח – ואין מלבדם. זו המורשת של פיתהמר וחנמאל, כך היה וכך יהיה. על עצורים לא שמענו כאשר נשרפו כלים חקלאיים בעלות של מיליוני שקלים. חברות ביטוח לא מוכנות לבטח עסקים בצפון, כי זו לא ארץ ישראל זה נו־מאנ'ס־לנד, ואנחנו בסוג של מלחמת אזרחים. הערבים מאורגנים, היהודי כל אחד לעצמו. רק משטרה אין, גם לא תהיה.

בבית שמש חניוקים שפוחדים למות ולהיפצע בצבא הם מספיק עבדאיית להרכיב ארגון פשע ששם לו למטרה את ראש העירייה. הם החליטו לחסל אותו, כי אולי בתוירה שלהם כתוב איך לטפל בראש עירייה סורר. חיסול זה בסדר, זה מדאורייתא. וההסבר שנותנים במשטרה ובפוליטיקה דרעק הוא מאוד פשוט: הם לא ציונים. את מי זה מעניין? מדוע הם לא במעצר עד תום ההליכים?

מה היה קורה אם במקום ארגון טרור חרדי היה זה ארגון טרור ערבי שרוצה להוריד ראש עירייה? השוטרים היו משתמשים באלות או יורים על מנת להרוג? לא יודע אם נעצרו חלק מהמחבלים הלא־ציונים האלה, אבל הם בטח כבר חופשיים, כי להם מותר הלכתית לחסל את מי שבא להם. ואם צריך קצת סיוע מהפוליטיקה־דרעק, הם יקבלו הכל, כולל ברכה מאיזה באבא־בובה הזוי.

בינתיים אבי האומה מינה את חיים כץ כמחליף לפיתהמר, עד שאיתמר יתרצה לשוב ולחיות עם אבא בכפיפה אחת. כך נראה הקרקס של ביטחון הפנים בכתריאליבק'ה, ואף אחד לא קם. האופוזיציה־דרעק נוהגת בנימוסים והליכות במקום להחרים את המליאה, לפרק כל ישיבת ועדה ולשבש את הפעילות באגם. אבל הם מתנהגים כמו פרחי כהונה, במקום למלא את שליחותם הציבורית. הם מקשקשים ברשתות, מלהגים ברדיו ובטלוויזיה. בקיצור, אפס תשואה על ההשקעה בחבורת הכלומה ומאומה הזאת.

נזקי פרעות המתנחלים בפונדוק, 20.1.25 (צילום: נסאר אשתייה, פלאש 90)
נזקי פרעות המתנחלים בפונדוק, 20.1.25 (צילום: נסאר אשתייה, פלאש 90)

דונלד, הנכד של פרידריך הגרמני, הושבע ביום שני לנשיא ה־47 של אמריק'ע. מיד הוא התחיל להתפרע עם צווים הזויים, לקול מצהלות עדת החנפנים מיו"ש ואגם הדרעק. שמחה רוטמן, למשל, נטש את אגם הדרעק כדי להיות קרוב לאהובו הנשיאותי. איני זוכר את רוטמן מסתובב בעוטף עזה ויישובי הצפון יותר מדי פעמים, באותו להט יהודי קדוש, כפי שעשה באמריקע. אולי נעביר אותו לצמיתות לשם? הוא נורא מתאים למדיניות של דונלד. חייבים לשקול את זה ברצינות. אז יאללה, נתקדם לתופינים של השבוע, אצל דונלד ואצלנו.

סמוצ'קנע גרנד־מייזר, אחרי אישור ההסכם להחזרת החטופים: "אם חס וחלילה המלחמה לא תתחדש, אני לא אפרוש מהממשלה, אני אפרק אותה. אני לא משחק משחקים". וואו, איזה גבר־גבר! ומה יהיה בהמשך אם יהיו בחירות? לאן תלך? לאן אתה רוצה להגיע? על מי אתה מסתלבט, על הבאבא־בובות שלך? בנאדם, תתעורר. אתה שווה 2.8% בסקרים הכי אופטימיים. על מי אתה מאיים, על חצי מהציבור שמחכה שתפרק? לך על זה, רוצים לראות.

התחילו המלחמות בליכוד. המאכער יעקב ברדוגו, נאמנו של אבי האומה, מתחיל לפרק את הלהקה בכלי הטפשורת שבהם הוא משדר כדרקון שיורה אש לכיוון שרי הליכוד - שלא מוותרים, כי הם יודעים בשליחותו של מי עובד ברדוגו. יריב לוין הגיב: "אני מתקפל? זו אמירה שהיא חרפה. אני מנהל מאבק של יותר מ־20 שנה במערכת המשפט, לא אחת כמעט לבד. אני עיכבתי את מינויו של יצחק עמית כבר יותר מ־15 חודשים. אבל בניגוד לברדוגו, שמקשקש ומסית נגדי – משום שאיני נכנע לדרישות אישיות שלו. הפניית הגב הזו היא דבר לא הוגן ולא ראוי. בושה".

שלמה קרעי, היה אף נועז יותר. "ברדוגו לא ימין ולא אמין. מי שמשמיץ את אוהבי ומקורבי ראש הממשלה, מתוך אינטרסים אישיים צרים – סופו שיתהפך גם על ראש הממשלה. אי אפשר לסמוך עליו. אינטרסים כלכליים ואישיים מניעים אותו".

איזה יופי, הא? זה מצב שעלול להתפתח למלחמת קיום באגם הדרעק ובפריימריז לכשיגיעו. ברדוגו הוא מאכער מיומן עם ניסיון של עשרות שנים. את קרעי הוא מנצח בנוק־אאוט טכני. עם לוין יהיה קרב צמוד. לצערו של הציבור, הוא באמת מאמין בהפיכה משטרית, לכן הוא מסוכן. יהיה מעניין, קנו פופקורן להכנה במיקרו.

קרב נאה־נאה נוסף מתרחש בין מוישה גפני למשה סעדה. סעדה התלונן על השרים של החניוקים שהשאירו פתק תמיכה בהסכם שחרור החטופים בישיבת הממשלה בגלל שמיהרו לשאבעס קוידש, שזה כידוע יותר חשוב מחיי אדם. אז גפני נורא נפגע, נעבעך. "סעדה הוא חרפה לכנסת ולעם היהודי. הוא מצא לנכון להסית נגד הציבור החרדי שבזכותם הוא קיים בציבוריות הישראלית. על דבר אחד לא היינו משאירים פתק, אם היה דיון להשאיר אותו בסיעת הליכוד".

טוב, זה עוד לא פופקורן, אבל לפחות פלטת גבינות, ירקות ומטבלים, לקראת ההצבעה על חוק הגיוס, שיפטור עשרות אלפים משירות צבאי.

ראש אכ"א הודיע לחברי ועדת חו"ב שצה"ל זקוק מיידית ל־6,000 חניוקים שילבשו מדים לאלתר, ביחידות הלוחמות והטכנולוגיות. זה כ־1,200 יותר מתגייסים מיידית, לעומת הנתונים שהביא לוועדה שר הביטחון, שמנהל את האירוע כמו עוד לבלר שמטפל בגיוס של חניוקים בארבעת העשורים האחרונים. כדי לגייס כמות כזו – שתשלים את הליך החיול ותעלה על מדים – צריך כ־15 אלף מתגייסים שיגיעו לבקו"ם.

אז יתחיל הקרקס: "אני פסיכי", "הנה פתק מרופא", "אני לא יכול בלי אמא והצימעס שהיא מכינה לי", "כואב לי ברגל, בראש ובגב", "אני לא יכול לראות נשים, אפילו בדרך לבקו"ם, כי הבאבא־בובה שלי לא מתיר לי", "האוכל שלכם בצבא לא טעים לי". זו המציאות כאשר פלוגה בחטיבת החשמונאים שהוקמה לאחרונה, מונה כ־60 טירונים. בצבא הרגיל, שלא מתבסס על אברכים, פלוגת טירונים מתחילה מסלול עם 120־100 טירונים. אבל חסדי השם, לחניוקים נותנים הנחות. שוב חוזרים לצבא קטן וחכם.

הבאבא־בובה יצחק יוסף הוא גם גנרל כשצריך. "היו תקופות במלחמה האחרונה, ואני אומר מידיעה, שלא היו לנו פגזים למטוסים. המטוסים היו משמיעים רעש מעל עזה סתם, זה היה משחק, עד שאמריקה הביאו פגזים". אין עליו בתפיסת המציאות העגומה. אולי ימנו אותו לדיין בוועדת החקירה הממלכתית? זה עוד לא היה לנו, באבא־בובה שיודע הכל ומביא גם את אלוקים שלו לדיונים.

השופט יצחק עמית עוד לא הפנים את המציאות שלפיה הוא אינו ראוי לשמש כנשיא בית המשפט העליון, או שופט העליון. כל האירועים שנחשפו על עבירות בנייה לכאורה ברכוש בבעלותו עם אחיו, או בביתו הפרטי, והפסיקה שלו בסוגיית נבחרת הדירקטורים, יוצרים עננה דוחה מעל המינוי הצפוי וגם על חברותו במועדון היוקרתי הזה. יהירות ואליטה יש שם גם בלעדיו, ממש לא צריך שימוש פסול בכוח המשרה הבכירה. גם אם יוחלט בוועדה שהוא גלאט כושר, הציבור ימצא דופי בהתנהלותו.

לשופט בעליון נדרשת גם נראות, לא רק תבונה שיפוטית. אם נדרשת משופטים ושופטות התנהגות הולמת באורח חייהם, האמירה "לא ידעתי" לא מתאימה גם לשופט שלום, לבטח לא לנשיא העליון. גם תגובתו שלפיה הוא יסביר הכל בוועדה למינוי שופטים, אינה מתקבלת על הדעת. אם יש מה להסביר, אז זה כבר פסול. ואיך בדיוק תצליח הוועדה להכריע שאין פגם בהתנהלותו של עמית? היא תפתח בחקירה? תמנה חוקרים פרטיים בלתי תלויים? כמה זמן יידרש להליך הזה? אלה שאלות ללא תשובות ראויות.

נכון לעכשיו השופט עמית לא היה עובר בחינה של הוועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי. אז אין בשביל מה לכנס דיון כדי למנות אותו לנשיא העליון. זהו, נגמר, המועמד/ת הבא/ה יציג את מרכולתו לנציגי אגם הדרעק בוועדה למינוי שופטים, נחכה שבוע, נראה איזה סוג של אשפה תביא לנו מכונת הרעל, ונתקדם.


נ.ב.

זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. בכל יום שחולף ובו לא גנבו לכם את הרכב, שבו מחבלים פלסטינים לא ניסו לרצוח אתכם, או מחבלים יהודים לא הגיעו לבצע פעולות תג מחיר בשכונה שלכם, והחניוקים באגם הדרעק לא עשקו אתכם, אז שפר מזלכם, כי באמת קיבלתם בונוס.

אבל הכי־הכי־הכי חשוב: שחטופים יחזרו הביתה. צריך לקוות שמחר ישוחררו עוד ארבע חטופות לפי המתווה שנחתם. שלא נראה אספסוף עזתי מאיים על העברת החטופות מחמאס לצלב האדום, שיהיה שטח סטרילי ברדיוס של 100 מטר בעת ביצוע ההעברה. שלא נזדקק לשמוע את אגם הדרעק פועה בתחינה לדונלד הקדוש שלהם: "טעטע, געוואלד, תראה מה העראברים עושים לנו. תגיד להם משהו, תזכיר להם שהבטחת גיהינום". אז, אולי, נשמח לרגע אחד מזוקק מהרוע הרצחני שעוטף אותנו.

42 יום בשלב הראשון של ההסכם זו קפסולה קטנה של זמן במלחמה קטלנית של 16 חודשים שלא נגמרת, כל עוד אין מועדים לביצוע שני השלבים הבאים בהסכם. אי־ודאות היא אסון למשפחות של החטופים. תחשבו על זה בבראנץ', בין המימוזה לקפה בחלב סויה, בין הבריוש לסלט נבטים אורגני, או בקידוש בבית הכנסת בין הדג מלוח והקיגל, רגע לפני שאתם בולסים את העיסה הדוחה הזאת של הטשולנט.

ליום אחד, אפילו לשעה אחת, תחשבו אך ורק על החטופים. ודי כבר עם התפילות לשחרורם, הן לא מתכתבות עם המציאות. אלוקים שלכם אולי בכלל בברזיל כרגע, כי עוד מעט קרנבל.