ובהמשך - הציפייה לחבירה עם כוחות הביטחון. הרי לאף אחד מאיתנו אין אמון מינימלי בצלב האדום. את מה שהם יודעים לעשות ראינו מאז 7 באוקטובר, לפני 16 חודשים. וכאשר החטופות הגיעו לשטח ישראל, התחיל הריאליטי. רק אסי עזר חסר לי בשידור הנרגש, כדי שידווח על שיא חדש בהצבעות והקלקות: "הגענו לארבעה מיליון הצבעות"... ישששששש... אין עלינו, הלו, שיא זה שיא. אבל מיד חזרנו לעצמנו, כי צריך שיא חדש לרגש, להמשיך עם הסאטלה, חס וחלילה שהציבור יסבול מקאטלה.
הפגזים כבר נופלים קרוב לגועליציית האפסים, שעוד לא הצהירה על אחריותה לביזיון של 7 באוקטובר. נכון שדודי אמסלם, האחראי על האטום שלנו, טוען בלהט כי "יש הבדל באחריות בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי", אבל אני מתייחס לדבריו כמו שאני מתייחס לקבוק שמרשרש בשקית. דודי שכח שהקיבינימט של הביטחוני הוא הדרג העליון מעל מערכת הביטחון - ושב"כ בכלל באחריותו הישירה של אבי האומה, כן?
ועדת חקירה תהיה אם אבי האומה רוצה או לא רוצה. הוא משחק על זמן. מתישהו תוקם ועדה כזו שתטיל אחריות כוללת עליו ועל ערימת הכלום שהוא קורא לה מ־מ־ש־ל־ה. זמן יש לכולם, בדיוק אותו זמן שהייתה לוועדה שחקרה את אסון מירון ולוועדה שחוקרת את אסון הצוללות. בסופו של דבר, אבי האומה יהיה ראש הממשלה היחיד שיותר מדי ועדות חקירה ימצאו אותו אשם ביותר מדי מחדלים. זו תהיה המורשת שלו, לא תהיה אחרת.
איני יודע מי מתאים להיות הרמטכ"ל הבא. אין לי סט הכישורים כדי לקבוע, אבל אני משוכנע שלרוב חברי גועליציית האפסים אין הכישורים האלה. אני רק מקווה שהרמטכ"ל שייבחר לא יאפשר לקיבינימט של הביטחוני לבזות אותו בכל ישיבה. הרצי הלוי אִפשר ליותר מדי כלומניקים וכלומניקיות בגועליציית האפסים – שחלק גדול מהם אפילו לא הגיע לטירונות – לבזות אותו ואת פקודיו. אני מצפה מהרמטכ"ל הבא לעזוב את חדר הישיבות בשנייה הראשונה שתישמע התבטאות בלתי הולמת מצד קולקציית האפסים שצורחת עליו.
בימים של עסקה מטונפת על חוק הגיוס, כדאי ואף מומלץ לחברי גועליציית האפסים, נציגי החניוקים (למעט אלה שכן שירתו בצה"ל), להימנע ואף לוותר על נוכחותם בישיבה החגיגית שבה יאושר ראש המטה הכללי הבא. אין להם מה לעשות שם, כנציגים של ציבור שהבאבא־בובות שלו קוראים למצביעים שלהם למות ולא להתגייס. כחלופה לזמן הישיבה, הם יכולים להתכנס אצל הקופאי של המדינ'ע, מוישה גפני, כדי להתמקד במאפיין העיקרי שלהם: הכספים שנמצאים בקופה הציבורית. שם הם נלחמים יפה מאוד, יצירתיים, מתוחכמים, ועושים לנו הרבה כבוד בעולם, ימבה של כבוד.
הביטחון הלאומי אצלנו הוא הפקר־הפקר־פטרושקה, כי כך החליט אבי האומה כאשר מינה למשרד הזה להקה הזויה, חסרת מושג, ללא ניסיון פיקודי במערכת הביטחון או שירות צבאי אפילו בדרגת ע' מכ"ש. תנאי המינוי לג'וב שהציג אבי האומה היה אמונה באלוקים, כל אלוקים שיש, הוא הרי לא בררן בתחום, ותמיכה כמובן באבי (ובאם) האומה.
אז המשטרה איננה. נידרש לכמה שנים טובות כדי לנקות את האשפה מהספ"כ של פיתהמר וחנמאל, אבל מי יטפל בפשע המאורגן של היהודים והערבים, בטרור היהודי ביו"ש ובטרור החרדי בערים חרדיות?
יו"ש היא מערב פרוע, כל דאלים גבר. יש טרור פלסטיני שמנסים למגר ללא הצלחה, ויש טרור יהודי שנהנה מתמיכה גורפת של הגועליציה, צה"ל והמשטרה, וכמובן ממשלו הפאשיסטי של טראמפ, שחונן כל מה שזז, ואם זה יידעל'ה שמתעלל בפלסטינים – ובתגובה הם יורים ודוקרים בכל הארץ הקדושה – זו בכלל מצווה.
בצפון חזרו משפחות הפשע מטובא־זנגרייה לדרוש דמי חסות מבעלי העסקים באזור. הם שורפים, משליכים רימונים, יורים בנשקים ארוכים, רק כדי ליישם מציאות שלפיה הם שולטים בשטח – ואין מלבדם. זו המורשת של פיתהמר וחנמאל, כך היה וכך יהיה. על עצורים לא שמענו כאשר נשרפו כלים חקלאיים בעלות של מיליוני שקלים. חברות ביטוח לא מוכנות לבטח עסקים בצפון, כי זו לא ארץ ישראל זה נו־מאנ'ס־לנד, ואנחנו בסוג של מלחמת אזרחים. הערבים מאורגנים, היהודי כל אחד לעצמו. רק משטרה אין, גם לא תהיה.
בבית שמש חניוקים שפוחדים למות ולהיפצע בצבא הם מספיק עבדאיית להרכיב ארגון פשע ששם לו למטרה את ראש העירייה. הם החליטו לחסל אותו, כי אולי בתוירה שלהם כתוב איך לטפל בראש עירייה סורר. חיסול זה בסדר, זה מדאורייתא. וההסבר שנותנים במשטרה ובפוליטיקה דרעק הוא מאוד פשוט: הם לא ציונים. את מי זה מעניין? מדוע הם לא במעצר עד תום ההליכים?
מה היה קורה אם במקום ארגון טרור חרדי היה זה ארגון טרור ערבי שרוצה להוריד ראש עירייה? השוטרים היו משתמשים באלות או יורים על מנת להרוג? לא יודע אם נעצרו חלק מהמחבלים הלא־ציונים האלה, אבל הם בטח כבר חופשיים, כי להם מותר הלכתית לחסל את מי שבא להם. ואם צריך קצת סיוע מהפוליטיקה־דרעק, הם יקבלו הכל, כולל ברכה מאיזה באבא־בובה הזוי.
בינתיים אבי האומה מינה את חיים כץ כמחליף לפיתהמר, עד שאיתמר יתרצה לשוב ולחיות עם אבא בכפיפה אחת. כך נראה הקרקס של ביטחון הפנים בכתריאליבק'ה, ואף אחד לא קם. האופוזיציה־דרעק נוהגת בנימוסים והליכות במקום להחרים את המליאה, לפרק כל ישיבת ועדה ולשבש את הפעילות באגם. אבל הם מתנהגים כמו פרחי כהונה, במקום למלא את שליחותם הציבורית. הם מקשקשים ברשתות, מלהגים ברדיו ובטלוויזיה. בקיצור, אפס תשואה על ההשקעה בחבורת הכלומה ומאומה הזאת.
דונלד, הנכד של פרידריך הגרמני, הושבע ביום שני לנשיא ה־47 של אמריק'ע. מיד הוא התחיל להתפרע עם צווים הזויים, לקול מצהלות עדת החנפנים מיו"ש ואגם הדרעק. שמחה רוטמן, למשל, נטש את אגם הדרעק כדי להיות קרוב לאהובו הנשיאותי. איני זוכר את רוטמן מסתובב בעוטף עזה ויישובי הצפון יותר מדי פעמים, באותו להט יהודי קדוש, כפי שעשה באמריקע. אולי נעביר אותו לצמיתות לשם? הוא נורא מתאים למדיניות של דונלד. חייבים לשקול את זה ברצינות. אז יאללה, נתקדם לתופינים של השבוע, אצל דונלד ואצלנו.
איזה יופי, הא? זה מצב שעלול להתפתח למלחמת קיום באגם הדרעק ובפריימריז לכשיגיעו. ברדוגו הוא מאכער מיומן עם ניסיון של עשרות שנים. את קרעי הוא מנצח בנוק־אאוט טכני. עם לוין יהיה קרב צמוד. לצערו של הציבור, הוא באמת מאמין בהפיכה משטרית, לכן הוא מסוכן. יהיה מעניין, קנו פופקורן להכנה במיקרו.
טוב, זה עוד לא פופקורן, אבל לפחות פלטת גבינות, ירקות ומטבלים, לקראת ההצבעה על חוק הגיוס, שיפטור עשרות אלפים משירות צבאי.
אז יתחיל הקרקס: "אני פסיכי", "הנה פתק מרופא", "אני לא יכול בלי אמא והצימעס שהיא מכינה לי", "כואב לי ברגל, בראש ובגב", "אני לא יכול לראות נשים, אפילו בדרך לבקו"ם, כי הבאבא־בובה שלי לא מתיר לי", "האוכל שלכם בצבא לא טעים לי". זו המציאות כאשר פלוגה בחטיבת החשמונאים שהוקמה לאחרונה, מונה כ־60 טירונים. בצבא הרגיל, שלא מתבסס על אברכים, פלוגת טירונים מתחילה מסלול עם 120־100 טירונים. אבל חסדי השם, לחניוקים נותנים הנחות. שוב חוזרים לצבא קטן וחכם.
לשופט בעליון נדרשת גם נראות, לא רק תבונה שיפוטית. אם נדרשת משופטים ושופטות התנהגות הולמת באורח חייהם, האמירה "לא ידעתי" לא מתאימה גם לשופט שלום, לבטח לא לנשיא העליון. גם תגובתו שלפיה הוא יסביר הכל בוועדה למינוי שופטים, אינה מתקבלת על הדעת. אם יש מה להסביר, אז זה כבר פסול. ואיך בדיוק תצליח הוועדה להכריע שאין פגם בהתנהלותו של עמית? היא תפתח בחקירה? תמנה חוקרים פרטיים בלתי תלויים? כמה זמן יידרש להליך הזה? אלה שאלות ללא תשובות ראויות.
נכון לעכשיו השופט עמית לא היה עובר בחינה של הוועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי. אז אין בשביל מה לכנס דיון כדי למנות אותו לנשיא העליון. זהו, נגמר, המועמד/ת הבא/ה יציג את מרכולתו לנציגי אגם הדרעק בוועדה למינוי שופטים, נחכה שבוע, נראה איזה סוג של אשפה תביא לנו מכונת הרעל, ונתקדם.
זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. בכל יום שחולף ובו לא גנבו לכם את הרכב, שבו מחבלים פלסטינים לא ניסו לרצוח אתכם, או מחבלים יהודים לא הגיעו לבצע פעולות תג מחיר בשכונה שלכם, והחניוקים באגם הדרעק לא עשקו אתכם, אז שפר מזלכם, כי באמת קיבלתם בונוס.
אבל הכי־הכי־הכי חשוב: שחטופים יחזרו הביתה. צריך לקוות שמחר ישוחררו עוד ארבע חטופות לפי המתווה שנחתם. שלא נראה אספסוף עזתי מאיים על העברת החטופות מחמאס לצלב האדום, שיהיה שטח סטרילי ברדיוס של 100 מטר בעת ביצוע ההעברה. שלא נזדקק לשמוע את אגם הדרעק פועה בתחינה לדונלד הקדוש שלהם: "טעטע, געוואלד, תראה מה העראברים עושים לנו. תגיד להם משהו, תזכיר להם שהבטחת גיהינום". אז, אולי, נשמח לרגע אחד מזוקק מהרוע הרצחני שעוטף אותנו.
42 יום בשלב הראשון של ההסכם זו קפסולה קטנה של זמן במלחמה קטלנית של 16 חודשים שלא נגמרת, כל עוד אין מועדים לביצוע שני השלבים הבאים בהסכם. אי־ודאות היא אסון למשפחות של החטופים. תחשבו על זה בבראנץ', בין המימוזה לקפה בחלב סויה, בין הבריוש לסלט נבטים אורגני, או בקידוש בבית הכנסת בין הדג מלוח והקיגל, רגע לפני שאתם בולסים את העיסה הדוחה הזאת של הטשולנט.
ליום אחד, אפילו לשעה אחת, תחשבו אך ורק על החטופים. ודי כבר עם התפילות לשחרורם, הן לא מתכתבות עם המציאות. אלוקים שלכם אולי בכלל בברזיל כרגע, כי עוד מעט קרנבל.
התרעות פיקוד העורף