קראתי את הטור שלך, אריה. פעמיים. אתה זוכר, נכון? הכרנו כשהייתי כתבת פוליטית ואתה - חבר כנסת משארית הפליטה: אינטלקטואל ימני חילוני. בימים ההם, לפני כ־15 שנה, השמיים היו עדיין כחולים והדשא ירוק, אך הדשא כבר החל להידלדל והשמיים, להשחיר. השמאל החל להתפרק, הימין, להתחרד. לא תמצא היום בקואליציית ״ימין על מלא״ אינטלקטואל ימני חילוני, רהוט ומצטיין בטוהר מידות. זן נכחד.
שתי טענות העלית בטור שלך בשבוע שעבר. האחת, שעל מקבלי ההחלטות בישראל לנהוג כקולונל איטוארטה, אשר סירב לדרישות חוטפי בנו במלחמת האזרחים בספרד ב־1936. השנייה, כי מתווה ההסכם הנוכחי לשחרור חטופים כולל לא רק שחרור מחבלים אלא גם ויתורים טריטוריאליים. שתי הטענות שגויות. הראשונה, כי אין שום דמיון בין המשל לנמשל. השנייה אינה נכונה עובדתית.
יאיר זה לא יעקב
ביולי 1936 כוחות התומכים בממשלה בספרד לכדו את לואיס, בנו של הקולונל חוסה איטוארטה מוסקרדו, ממנהיגי המרד הפרנקיסטי בסביליה. המורדים השתלטו על מצודת אלקאסאר, ותומכי הממשלה הקיפו את העיר. שוביו של לואיס מוסקרדו דרשו מאביו הקולונל להיכנע, אחרת יוציאו את בנו להורג. הקולונל בשיחת טלפון נפרד מבנו, הורה לו לצעוק ״תחי ספרד״, והצעיר בן ה־24 הועמד מול כיתת יורים.
האמת, אריה, קולונל מוסקרדו הוא לאו דווקא דמות רומנטית. הפרנקיסטים ידועים באכזריותם. הם השתמשו באוכלוסייה אזרחית כבמגן אנושי, אנסו נשים והוציאו להורג גברים בערים שעליהן השתלטו. לא שהצד השני היה טלית שכולה תכלת. במלחמה בין קומוניסטים לפשיסטים בספרד - אלה היו נבלה ואלה טריפה. אבל הקולונל מוסקרדו לכל הפחות הקריב את בנו, לא את הבן של מי מתושבי העיר.
ואם כבר, אין צורך להרחיק עד לקולונל מספרד. בסמוך לפלישה הגרמנית לברית המועצות בקיץ 1941 נפל בשבי הגרמני יעקב, בנו הבכור של הרודן הסובייטי סטאלין. כעבור שנה וחצי הנאצים הציעו לסטאלין להחליף את יעקב בפרידריך פאולוס, מצביא שנפל בשבי הסובייטי בקרב סטלינגרד. הרודן מהקרמלין דחה בבוז את ההצעה. ״אני לא מחליף חוגר בפלדמארשל״, השיב. סטאלין הצעיר מת בשבי.
וכעת, מהמשל לנמשל. בשנים 2010־2012 שכרתי דירה ברחוב שלמה צמח, שצופה על יער ירושלים. בפינת הרחוב ניצב ביתו של ראובן ריבלין, ששימש אז כיו״ר הכנסת, כך שלא פעם ולא פעמיים התבקשתי על ידי אנשי הביטחון להציג תעודת זהות. אך אנשי שב״כ פקדו את הרחוב לא רק בגלל יו״ר הכנסת. בשורת הבתים ממול שכר דירה יאיר נתניהו וערך לא פעם ולא פעמיים מסיבות אל תוך הלילה. אף שגדל בשנים, נשאר בנו הבכור של ראש הממשלה נער בילויים ברמ״ח איבריו, כך שכלל אין זה מופרך שאלמלא גלה לפלורידה זמן קצר לפני 7 באוקטובר, היה פוקד את הפסטיבל ב"נובה". אם בתה של מירי רגב הגיעה לבלות בפסטיבל, אז גם יאיר היה יכול.
שאלו את עצמכם מה היה קורה אילו. אילו יאיר נתניהו היה יוצא לבלות ב"נובה" ונשבה על ידי חמאס. או למשל אילו הבת של מירי רגב הייתה מתעכבת במסיבה, ואמה הייתה מגלה כי היא חטופה בעזה. נסו לדמיין את התסריט.
ציר נצרים זה לא אשקלון
בדומה לסטאלין, נתניהו נפל במלכודת שטמן לו אויב נכלולי. סטאלין האמין כי אדולף היטלר לא יתקוף את ארצו והתעלם מכל ההתרעות. נתניהו סבר כי חמאס מורתע ואִפשר ליחיא סנוואר לתעתע בו. עם זאת, נתניהו - שחזר על הטעות המדינית והאסטרטגית של סטאלין - בשונה מסטאלין לא היה מקריב את בנו. מירי רגב, בשונה מקולונל חוסה איטוארטה מוסקרדו, לא הייתה מקריבה את בתה. לו נחטף מי מילדי ראש הממשלה או השרים, הממשלה הייתה דוהרת כבר ב־8 באוקטובר לעסקה ״כולם תמורת כולם״, העיקר להחזיר את ילדיהם הביתה. תסמכו עליהם.
אין דבר וחצי דבר בין לואיס מוסקרדו למתן צנגאוקר, לירי אלבג, סשה טרופנוב והחטופים האחרים. עינב צנגאוקר אינה מפקדת, לא נמנית עם אנשי השלטון. מנהיגים אחראים יכולים אולי (אני דווקא לא מתפעלת מכך) להקריב את ילדיהם לטובת מטרות המלחמה. אבל אין למנהיגים מנדט להפקיר לחסדי האויב האכזרי עשרות נשים, ילדים, זקנים. וכן, גם חיילות וחיילים שנחטפו ממיטותיהם וממסיבה בגלל התרשלות מנהיגי המדינה, שעל ילדיהם שלהם הם שומרים מכל משמר.
גילוי נאות: אני תומכת בעסקה. לא משום שהיא טובה כמובן. זאת עסקה כואבת של חוסר ברירה. אבל אם נגיד חמאס היה דורש לפנות את אשקלון, הייתי מתנגדת. ויתורים טריטוריאליים בתמורה לשחרור חטופים הם סכנה אסטרטגית, כאן אני שותפה לדעתך בהחלט, אריה. גם אם, כמו שכתבת, חמאס היו משתלטים על גן ילדים ותובעים נסיגה מיישובי יו״ש, על אף הצמרמורת שאוחזת בי כשאני מדמיינת את תסריט הבלהות, הייתי מתנגדת.
כי אני אשת ימין, ומבחינתי דין אריאל וקריית ארבע כדין אשקלון. אך לא היא. נסיגה מציר פילדלפי או מציר נצרים אינה ויתור טריטוריאלי, וזאת מסיבה פשוטה וברורה: משום ששטח זה לא היה בידי ישראל ב־7 באוקטובר. ויתור טריטוריאלי הוא לא ויתור על שטח שנכבש במהלך המלחמה, אלא על שטח שישראל אחזה בו לפני פרוץ המלחמה.
וכאן יוצא המרצע מן השק. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר והאגף הרדיקלי בליכוד מתנגדים לעסקת חטופים, לכל עסקה, כי היא מנוגדת למטרה הלא כתובה של המלחמה. המטרה הלא כתובה שבגללה בלם בן גביר את כל העסקאות הקודמות (ומתרברב בכך) היא לחזור ולהשתלט על עזה ולהקים בה יישובים.