יריב לוין החזיק את קלף מינוי נשיא בית המשפט העליון כחלק מהמהלך שלו להגיע לפשרות בעניין מינוי שופטים לבית המשפט העליון. השופטים הנוכחיים בבית המשפט העליון הטילו ווטו על כל נציג מפורום קהלת, ולווין החליט להפעיל לחץ שלא יכלול רק מחסור בשופטים בעליון לאור אי מינוי שופטים חדשים - אלא גם אי מינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון.
מעל שנה בית המשפט העליון מתפקד ללא נשיא קבוע. בפועל, אין לכך השפעה. ממלא מקום הנשיא מחזיק במלוא סמכויותיו של הנשיא הקבוע, בתחילה השופט עוזי פוגלמן והיום השופט יצחק עמית. עם זאת, ישנה חשיבות למינוי נשיא קבוע לבית המשפט העליון מכיוון שאי אפשר להתנהל עם ממלאי מקום מכאן ועד קץ הימים.
במהלך הקרב על כס נשיאות העליון, ניסה שר המשפטים יריב לוין לנתץ את שיטת הסניוריטי הקובעת כי ותיק השופטים יהיה הנשיא. כעת, ותיק השופטים הוא יצחק עמית. באופן מסורתי, היה מאז ומעולם מועמד אחד לתפקיד הנשיא - ותיק השופטים. הפעם, לראשונה בהיסטוריה, שופט עליון נוסף הציע את מועמדותו. השופט יוסף אלרון, מי שבינו לבין השופט עמית ישנו סכסוך מר עוד מהימים בהם שניהם כיהנו כשופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה.
כמצופה, המהלך נגד שיטת הסניוריטי כשל. שישה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים תומכים בשיטת הסניוריטי, שלושת נציגי הקואליציה אינם מספיקים. בשל כך, שר המשפטים לוין החליט שלא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת נשיא לעליון. כינוס הוועדה התעכב עוד ועוד, עד שבג"ץ נתן פסק דין בעתירה שדרשה את כינוס הוועדה לצורך בחירת נשיא לעליון.
אחרי עיכובים נוספים, מחר הוועדה תתכנס ככל הנראה בפעם נוספת ואחרונה, לצורך בחירת עמית לנשיא. חברי הקואליציה יחרימו את הישיבה ושר המשפטים החליט שלא להכיר בעמית כנשיא, אם הוא נבחר מכוח צו שיפוטי ולא מכוח החלטתו לכנס את הוועדה. ברור שבסופו של דבר חברי הוועדה לבחירת שופטים הם אלה שיבחרו את עמית, אך הכינוס של הוועדה המאפשר זאת מתרחש אך ורק מכוח צו שיפוטי. לוין לא מוכן לכך ולכן, מהרגע בו בג"ץ התחיל להוציא נגדו צווים, הוא אינו מקיים ישיבות עבודה עם מ"מ הנשיא.
כל הצדדים יודעים שהסיפור האמיתי הוא החרם של שופטי העליון על המועמדים של השר המשפטים לוין, בראשם ד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת. בעבר פרסמתי כי בקשי התמודד לתפקיד שיפוטי בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כאשר התייצב לפני ועדת המשנה, שופט העליון עוזי פוגלמן טען כי בעקבות המעורבות של בקשי בחקיקת חוק הלאום, מינויו יהיה פוליטי. כך סוכל מינויו של בקשי לערכאה נמוכה מהעליון. כעת, שופטי העליון מטילים חרם על בקשי ושאר מועמדיו של לוין בעקבות מעורבותם בגיבוש הרפורמה המשפטית.
מהרגע בו נחקק חוק סער הקובע כי יש דרישת מינימום ל-7 חברים בכדי למנות שופט חדש לבית המשפט העליון, השופטים ונציגי הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים קיבלו אפשרות ווטו על מינוי שופטים חדשים לעליון. מאז, המינויים לעליון כללו תמיד פשרות. ללא פשרות גם מצד השופטים, בתקופת כהונתו של לוין לא ימונו שופטים חדשים לבית המשפט העליון - מה שיפגע ברשות השופטת ובשירות הניתן לציבור.
לוין ניצל את המנהג החוקתי לפיו הסמכות לכנס את הוועדה ולקבוע את סדר יומה נמצאת בידיו. בפסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים, שופטי בג"ץ התערבו באופן בוטה בסמכותו של לוין. אפשר לטעון שמבחינה חוקית החלטת השופטים בסדר ואפילו מתבקשת, אבל השאלה היא איזו צורה יש למינוי נשיא בית משפט עליון וראש לרשות השופטת - על הראש של שר המשפטים. אם מישהו תהה אלו יחסים יהיו בין הצדדים, שר המשפטים החליט לא להכיר בעמית כראש הרשות השופטת.
ולאור כך עולה שאלה פשוטה: אם בכל מקרה צריך להגיע עם לוין לפשרות בנוגע למינוי שופטי עליון, למה לא להגיע כבר לפשרות האלה - מה שיביא גם להסרת ההתנגדות למינוי נשיא עליון? מינוי על הראש של שר המשפטים, כשהוועדה מכונסת ומצביעה בשל הוראת צו שיפוטי והתוצאה היא נשיא ששר המשפטים לא יכיר בו, אינו מינוי שיחזק את אמון הציבור במערכת המשפט, אלא מינוי שרק יחליש עוד יותר את אמון הציבור. אפשר לומר שהמינוי היום הוא מינוי צודק, אי אפשר לומר שהמינוי הזה הוא מינוי חכם.