גלנט והלוי התעקשו לא להקים ממשל צבאי זמני שיטפל בעיקר בחלוקת לחם והמים, ולכן הם אלו שנושאים באשמה הישירה לכך ששלטון חמאס עדיין קיים (הם אפילו התנגדו לפיילוט חלוקת מזון בפיקוח צה"לי, שיבדוק את ההיתכנות של מנגנון כזה – עד כדי כך הם היו מקובעים). בגלל ההתעקשות של גלנט והלוי, חמאס יכול היה להשתלט באין מפרע על הסיוע ההומניטרי הנכנס לרצועה, ולהרוויח הון עתק ממכירתו לעזתים (חצי מיליארד דולר לפי ההערכות) – כסף ששימש אותו לגיוס מחבלים חדשים בקצב מהיר יותר מהקצב שבו צה"ל חיסל אותם.
העלילה הזו מביכה במיוחד משום שהממשלה בהחלט דנה בסוגיית "היום שאחרי", ושר הביטחון גלנט קידם מספר תוכניות להקמת גוף שלטוני במקום שלטון חמאס. גלנט ניסה להקים שלטון מבוסס על "גורמים מקומיים", הוא יצר מנגנון חלוקה לסיוע בהתבסס על סוחרים עזתיים (פיילוט "עזה צפון"), הוא קידם כניסה של כוח רב-לאומי משלוש מדינות ערביות, הוא פנה לחמולות הגדולות כדי שייקחו אחריות שלטונית על אזורים שצה"ל יצא מהם, והוא יזם את תוכנית "הבועות ההומניטריות" ליצירת אזורים קטנים שיישלטו על ידי גורמים מקומיים שאינם חמאס.
אבל כל התוכניות של גלנט נכשלו כישלון חרוץ בדיוק משום שהוא ניסה להגיע לאותו "היום שאחרי" תוך שהוא עוקף את השלב ההכרחי של "היום שלפני". ההחלטה שלו להימנע מכיבוש כל הרצועה ומהקמת ממשל צבאי זמני לחלוקת המים והלחם לאוכלוסייה האזרחית, היא שהכשילה את התוכניות הפנטזיונריות שלו.
לא זאת בלבד, גם אם היו מכניסים את הרש"פ כדי להחליף את חמאס, פנטזיה שעיתונאים מסוימים נוהגים להתרפק עליה, הרי כל עוד הדבר היה נעשה לפני השלמת המשימה הצבאית, גורל נציגי הרש"פ היה כגורל מנהיגי החמולות שהסכימו לשתף פעולה עם ישראל – הוצאה להורג זריזה על ידי חמאס (ויש להזכיר כי אף אחד במערכת הביטחון, כולל שר הביטחון הקודם, לא הציע שרש"פ צריך לחזור ברצועה). האמת היא שלא ניתן היה להכניס שום גורם שלטוני אחר לפני שלב ביניים שבו צה"ל מבסס שליטה ביטחונית ואזרחית ברצועה, כדי להשיג את מיטוט חמאס הצבאי והאזרחי.
כל מי שחושב שדבר מהדברים שכתבתי לעיל פוטר בעיניי את נתניהו מאחריותו למגה-מחדל של 7 באוקטובר ומאחריותו לניהול הכושל של המלחמה ולגיבוי שנתן לתוכנית המלחמה שנכשלה בהשגת מטרותיה, יכול לבדוק את קריאותיי החוזרות ונשנות לרה"מ להתפטר או לכל הפחות ללכת לבחירות.
אז מדוע הזדעקתי להפריך עלילות שווא אלו? ראשית, ראוי שהאמת גם היא תהיה אופציה ותיאמר ללא שום חשבון. מי שמתיימר לבוא ולדבר בשם היושרה והצדק, צריך להיות גם ישר וצודק, בעיקר כשהוא מאשים את הצד השני. והעיקר, יש כל כך הרבה ביקורת נכונה שניתן וצריך להעביר על נתניהו, אבל כשמעלילים עליו עלילות שווא, זה פוגע ביעילות המאבק הפוליטי נגדו מכיוון שאלו שמעלילים על נתניהו, מאבדים את אמון הציבור, וכשהם אומרים דברים נכונים, כבר לא מאמינים להם. כתוצאה מסיפורי הכזבים על "ההתרעה" ועל "היום שאחרי", שמרגיזים כל אדם ישר, רבים מצביעי הליכוד שנטשו את נתניהו בעקבות אחריותו למגה-מחדל של 7 באוקטובר, שבו לתמוך בו. למעשה, כל טופלי העלילות באים כמו בלעם לקלל את נתניהו בשקרים ורק מברכים אותו במנדטים.