1.מלחמת החורמה שמנהל שר המשפטים יריב לוין נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית מדרדרת את מערכת המשפט בישראל במדרון חלקלק שיוביל להתרסקותה. מתוקף תפקידם של שני האישים, הם חייבים לעבוד ביחד, לשתף פעולה, אפילו אם יש ביניהם חילוקי דעות. אבל השר לוין לא מכיר בחוקיות המינוי של עמית כנשיא בית המשפט העליון. הוא וחבורת שרים וח"ככים המצדדת בו, בשיתוף להקת מעודדים מהתקשורת המזוהה עם ראש הממשלה, עושים כל מאמץ ללכלך ולטנף על עמית ולמנוע הליכים של מינוי שופטים לעליון ולשאר בתי המשפט, מה שגורם לפקקים ולסחבת במערכת המשפט, שממנה ניזוקים האזרחים הפשוטים.

על עלילותיו של מר לוין כבר כתבתי במרוצת השנים, אבל לאור העובדה שהוא ניצב עכשיו בחזית המאבק מול נשיא בית המשפט העליון, צריך לחזור ולהראות את דרכו המפוארת, שבה מילא כמעט כל תפקיד אפשרי במדינה. חוץ משופט בית המשפט העליון.  אז קוראים יקרים, הכינו לכם כוס קפה כדי שלא תירדמו, וקראו את הרשימה הלא תיאמן של חייו הציבוריים של לוין, עד שהגיע לתפקיד שר המשפטים וממלא מקום ראש הממשלה.

לוין נולד בשכונת קטמון בירושלים ב־1969. אמו הייתה מנהלת מחלקת אסיה ואפריקה בספרייה הלאומית, הוריה היו חברי אצ"ל, ודוד שלה היה ממפקדי הארגון. אביו, אריה לוין, היה פרופסור באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל לבלשנות. סנדקו היה השר מנחם בגין.

לוין סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר בויאר בירושלים. בצה"ל שירת ביחידה 8200 שבחיל המודיעין, עסק בתרגום מערבית ולאחר מכן היה מפקד מגמה באולפן לתרגום ערבית. הוא בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ועסק כעורך דין בתחום המסחרי־אזרחי.

מכאן ואילך מתחיל השעמום. זו רשימת התפקידים שמילא האיש, שהיה במשך שעה ו־20 דקות ראש ממשלת ישראל. לקרוא ולא להאמין: דובר בתא הסטודנטים של הליכוד באוניברסיטה העברית בירושלים; סגן יו"ר תא הסטודנטים של הליכוד באוניברסיטה העברית בירושלים; ראש צוות ההקמה של סניף הליכוד במודיעין ב־1997; יו"ר סניף הליכוד בעיר מודיעין ב־2003; ראש מטה יום הבחירות של חיים ביבס בבחירות לעיריית מודיעין; נציג מתנגדי תוכנית ההתנתקות בוועדת הפיקוח על משאל המתפקדים שנערך בקרב חברי הליכוד; ראש המטה לביקורת השלטון ב־2006.

הוא היה גם חבר בפורום המשפטי למען ארץ ישראל; חבר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין; חבר ועד מחוז ירושלים מטעם לשכת עורכי הדין; סגן ראש לשכת עורכי הדין; ראש ועדת עורכי הדין השכירים של לשכת עורכי הדין; ובשנים 2003־2005 היה ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין.

ב־2009 נבחר לחבר כנסת והיה גם ראש ועדת הכנסת, נציג הכנסת בוועדה לאיתור מועמדים למשרת היועץ המשפטי לממשלה, יו"ר קבוצת הידידות הפרלמנטרית של הכנסת עם סיירה לאון. הוא עמד בראש הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט.

ב־2013 נבחר לוין לעמוד בראש הקואליציה ובראש סיעת הליכוד-ישראל ביתנו. באותה שנה היה יו"ר השדולה למען ארץ ישראל בכנסת יחד עם ח"כ אורית סטרוק, וכעבור שנה היה יו"ר קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל־פנמה. את תפקיד יו"ר ועדת הכנסת מילא ב־2014. הוא כיהן גם כיו"ר הוועדה לתקציב הביטחון וכיו"ר ועדת החוץ והביטחון. ב־2015 מונה לתפקיד שר התיירות והשר המקשר בין הממשלה לכנסת וכן נציג ראש הממשלה בוועדת השרים לענייני חקיקה ובאופן זמני מונה לתפקיד השר לביטחון הפנים.

ב־2018 היה ממלא מקום שר הקליטה מטעם הליכוד, וב־2020 נבחר ליו"ר הכנסת. ב־2021 היה חבר כנסת באופוזיציה, וב־2022 הגיע למקום השני ברשימת הליכוד לבחירות. באותה שנה היה שוב יו"ר הכנסת ובהמשך התפטר כדי להתמנות לתפקיד שר המשפטים.
יריב לוין, למרות היותו ליכודניק, ימני וביביסט, הוא אוהד שרוף של הפועל תל אביב. לכו תבינו.
 
2. לעומת השר לוין, ההיסטוריה של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית דלה ועלובה. עמית הוא שופט בית המשפט העליון משנת 2009, הוא כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה־25 וכשופט בבתי משפט השלום והמחוזי בעכו ובחיפה.

עמית נולד בשם יצחק גולדפריינד ב־1958 בשכונת שפירא שבדרום תל אביב. בן להורים ניצולי שואה, שהכירו ונישאו בישראל. למד בבית הספר היסודי הממלכתי־דתי מוריה, ובבית הספר התיכון הדתי צייטלין שבעיר, וסיים את לימודיו התיכוניים ב־1976. 

כמו לוין, גם עמית שירת ביחידה 8200. הוא היה קצין והשתחרר ב־1980. כעבור שנה  החל ללמוד משפטים בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את לימודיו לתואר ראשון בהצטיינות. שנה לאחר סיום לימודיו ולאחר ההתמחות הוסמך כעורך דין ועבד כעורך דין עצמאי. 

בשנת 1997 נבחר לכהן בבית משפט השלום בעכו ולאחר מכן בחיפה. באוקטובר 2001 כיהן בפועל כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה. באוגוסט 2009 מונה עמית על ידי הוועדה לבחירת שופטים לשופט בבית המשפט העליון. כשהגיעה העת למנות את נשיא בית המשפט העליון, היה השופט פוגלמן אמור להתמנות לתפקיד, לפי שיטת הסניוריטי הנהוגה בארץ, שבוחרת לתפקיד את השופט בעל הוותק הרב ביותר. אלא שפוגלמן הודיע שהוא מוותר על המינוי, ומי שאמור היה להתמנות במקומו היה השופט עמית, שאותו לוין אינו מחבב, בלשון המעטה. אז החלה מכונת הרעל לפעול נגד המינוי. 

במשך 15 חודשים נמנע שר המשפטים מלכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לדון בבחירת נשיא בית המשפט העליון. בעקבות עתירה של התנועה למען איכות השלטון, הורה בג"ץ ללוין לכנס את הוועדה. 

לקראת מועד הישיבה פורסמו באמצעי התקשורת מספר כתבות שבהן טענות נגד עמית, בנושאים של ניגודי עניינים לכאורה בפסיקתו ועל חריגת בנייה לכאורה בביתו. לוין דרש מעמית שיקפיא את מועמדותו, אך עמית סירב. במכתב תשובה ללוין הוא טען שצבר הפרסומים הם מסע מתוזמן למנוע את מינויו לנשיא העליון, והציג את גרסתו על הטענות לאי־חוקיות ולניגוד עניינים. 

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה וראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, בועז בלט, קבעו שהתלונות נגד השופט עמית אינן מעלות חשד לפלילים. לוין ביקש לבטל את ישיבת הוועדה, אך בג"ץ לא נעתר לכך, והודיע שניתנת לו ארכה של עשרה ימים כדי שיוכל לפרוש בפני הוועדה את טיעוניו נגד בחירת עמית, וכי הוועדה היא זו שמוסמכת להחליט.

השבוע כונסה הוועדה לבחירת שופטים על ידי מנהל בתי המשפט. שלושת נציגי הקואליציה בוועדה שהיו במיעוט דעות נגד בחירת עמית, החרימו את הכינוס. הוועדה דנה בטענות, ובחרה בעמית לתפקיד. השר לוין הודיע שאינו מכיר בעמית כנשיא בית המשפט העליון, ולפיכך לא ישתף עימו פעולה בכל הקשור לניהול בתי המשפט.

היו זמנים שבהם מריבות היו נפתרות ב"פייר פייט": בחרב, אקדח או אגרופים, לפי בחירת המתמודדים. קרב הוגן שבו הכללים מוסכמים מראש על ידי שני הצדדים. בדמיוני הפרוע אני רואה את לוין ועמית הולכים מכות, וכדי להעצים את האירוע אני מעשן קצת קנאביס רפואי ומתמוגג מנחת, אף שהקרב הזה הוא שלב מתקדם בחורבנה המתקרב של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

3. בכל פעם שעזה נמצאת במרכז החדשות, אני נזכר בשירו של קובי פשה “במבט שני". איני מכיר את קובי פשה. הוא שלח אליי פעם את השיר לרדיו ונדלקתי. פשה כתב את המילים, הלחין ושר. השיר שלו לא מושמע באף תחנת רדיו (חוץ מ־103FM), והוא אולי השיר היחיד שמתאר את נקודת המבט של העזתים. מי שירצה לשמוע אותו שיעשה גוגל. בינתיים, הנה לפניכם המילים.

אה אה איי, אני בעזה כל חיי
בצפון לא אוהבים אותי ובדרום מצפים למותי, אני בעזה זורק אבנים
רק אתמול ישבתי בפנים
המצב שלי על הפנים, יותר טוב אני בפנים
הייתי פעם עובד בישראל, מביא פרנסה, תודה לאל
עכשיו אני לא עובד, וואללה נמאס
מה יש לי בעזה, רק חמאס 
אה אה איי, אני בעזה כל חיי....
היה לי בעל בית כזה בחור טוב
היה חושב וואללה, אני כמו קוף
כל דבר מזהיר אותי ואומר לי פעמיים
שואל אותי מתי תזרקו אותי למים
אף פעם לא שאל אותי מה אני רוצה
זה מה יש, זה מה שיוצא
מה אני רוצה זה שקט, עבודה, סוכר וצ'אי וקצת מדינה
אה אה אה איי, אני בעזה כל חיי...
יום אחד אני פתאום בום הגעתי לשמיים קצת המום
בגן עדן מצאו אין לי חברים,
בגיהינום ראו אני לא במוזמנים
הלכו שאלו מלאכים מה מבינים
עזבו אותי בינתיים במחנה פליטים
וואלה, יא חביבי, אני מבולבל,
 המצב שלי לא משתנה בכלל
אה אה אה איי, אני בעזה כל חיי…
עכשיו בא לפה ערפאת, מה שהיה לי פאת מת
מי העשיר יהיה יותר, ומי שעני בכלל לא יישאר
לא יודע למה לפה אני בא,
בעזה יגידו זה משתף פעולה
לא יודע אם זה רע או טוב,
בחיאת אבויי צריך לעשות לזה סוף
גם למעלה לא טוב לי די
הייתי פה אומרים לי בוז
הלכתי לשם עושים לי טוזז
 אה אה אה איי, אני בעזה כל חיי.