אין לאן להצטמצם, וכל יציאה לרחוב בירושלים היא תזכורת. שלטי החטופות והחטופים שעדיין בשבי חמאס הסדיסט בעזה - חלקם הושחתו. כרזות שמתנוססות על המרפסות מול ביתו של השכן ניר ברקת שקוראות לו להתעורר, הבית לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין עם תזכורת לגבורה כפולה, אוהל המחאה בכיכר דניה - צמוד לאנדרטה שהוקמה כאות הוקרה לעם הדני על הצלת יהודי דנמרק בימי השואה.
הטיול הראשון יצא לדרך אחרי הודעה בקבוצת הוואטסאפ של בניין מגוריה של צ'שלה. השכנות והשכנים הצטרפו בזה אחר זה לסימון השביל, וכיום הם מובילים את הפעילות הענפה במסגרת קבוצה בשם "פעילי נחל רבידה". הצעירה שבהם תלמידת כיתה ה'. ביחד, הם המנוע העיקרי של הפעילות בנחל. כל אחת ואחד מבקש לתת משהו מעצמו: לוגו, מידע היסטורי, אפליקציית מיפוי ועוד. מאז גילוי הנחל, מאות מטיילות ומטיילים ונציגי קק"ל, החברה להגנת הטבע, העירייה והמנהל הקהילתי של בית הכרם טיילו בו ורוצים להירתם לפעילות.
ס. יזהר מתאר בסיפוריו ב"צדדיים" (זמורה ביתן, 1996) את טיוליו בנחל רבידה וסלע הפיל, שהוא נקודת ההתחלה של המסלול. זו עדות נוספת לכך שגם מתחת לשכבות תמיד תהיה עוד שכבה. כך כתב: "יום אחד, יום חורף ירושלמי בית הכרמי, שרק האוהבים בלולות הקזוארינות ידעו מהו חורף לילי בית הכרמי, יום חורף שמשי אחד כזה לאחר גשמים, וסגריר ורוחות וקור... יצאנו עם מורנו אביזהר כמות שהוא, בבגדיו של תמיד ובמגבעתו ההיא, והשמש עלתה, וההרים היו נוצצים והירוק היה שר והאופק צלול. שם נעצר פתאום האיש ופרש שתי ידיו ואסף נשימה ובקול של אמת אמר יש מליבו בתוך השקט האינסופי: ברוך אתה הטבע. כך ובמילים האלה ובשקט הגדול אמר מורנו, ועינו היו מלאות דמעות... ברגע ההוא, ביום המצוחצח ההוא, מאחורי בית הכרם ניבטים מראש ההר ורואים שקוף עד הים, גבר הטבע על האלוהים או אולי הטבע היה אלוהים או אלוהים היה הטבע...".
ואולי בתוך המשפחה המוזרה הזאת שנכפתה עלינו אפשר להסתכל ולהגיד: השביל הזה מתחיל כאן. יום אחד נתכנס כולנו לנקות את השכבות, נגלה את היופי ונחל יעבור בו.
התרעות פיקוד העורף