לשכן מחדש מאות אלפי פלסטינים מרצועת עזה בירדן ובמצרים – זה הפתרון שמציע נשיא ארה”ב דונלד טראמפ בשאלת “היום שאחרי" שנמצא כבר מעבר לפינה.
האו”ם העריך שכ־60% אחוז מהמבנים ברצועת עזה ניזוקו, וייקח זמן רב לשקם את האזור ולהתאימו מחדש למגורים, אם בכלל. שיכונם במקום אחר יכול להיות זמני או לטווח ארוך, אמר הנשיא האמריקאי, שכן בלאו הכי העזתים לא יוכלו לגור בבתיהם ההרוסים.
בכך נגע טראמפ באחד מעצבי האומה הערבית הרגישים ביותר, הלוא הוא ה”צוּמוּד” - ההיצמדות לאדמה ולקרקע, אם כ”פלאח” בזמן השלטון הבריטי, טרם מלחמת העצמאות בין הערבים ליהודים, ואם ככפרי־עירוני לאחר שישראל השתלטה על יהודה ושומרון אחרי מלחמת ששת הימים.
בסיס ההתנגדות לשלטון הישראלי הוא הצומוד, שרק אחריו באה התנגדות אלימה. לפי גרסה אסלאמית פנטזיונרית אפילו יותר, לא עוזבים קרקע שבה חיו מוסלמים אי־פעם.
זאת, על פי חלק מהמיליטנטים בעולם המוסלמי שהשאיפה שלהם היא לחזור לגור בכל המקומות בעולם שהיו תחת שלטון מוסלמי. החלום הזה כולל את ספרד שנכבשה בשנת 718 והייתה בשלטונם במשך מאות שנים, עד שאחרון השליטים המוסלמים סולק מחצי האי האיברי בשנת 1492 (סמוך לגירוש יהודי ספרד).
אוכלוסיית הממלכה ההאשמית, היא ירדן השכנה ממזרח, מונה כיום 11.5 מיליון תושבים. עבור הירדנים, מדובר באחת ההצהרות המלחיצות ביותר שנשיא ארה”ב יכול היה להעלות בדעתו. לפי ההערכות, כשלושה־ רבעים מאוכלוסיית ירדן הם פלסטינים במקור. נתון קריטי זה נעלם מדיווחי ירדן, שאף מבטלת מדי כמה שנים את אזרחותם הירדנית של עשרות אלפי פלסטינים שכבר החזיקו בדרכון ירדני.
הגירה של פלסטינים נוספים למדבר הירדני, כהצעת טראמפ, עלולה למעשה להוביל לקריסת הממלכה ההאשמית בראשות המלך עבדאללה, לטובת אפשרות לישות פלסטינית שתקום תחתיה.
גם ברשות הפלסטינית מתנגדים בתוקף לרעיון האמריקאי. ישראל, מנגד, אמביוולנטית: מצד אחד היא הייתה רוצה לראות מאות אלפי תושבי עזה הופכים לבעיה של ירדן (וכך גם יירד הלחץ מכיוון הרצועה), ומצד שני בירושלים לא מתכוונים לערער את מעמד הממלכה השכנה, שאיתה אנו חולקים את הגבול הארוך ביותר. באופן לא רשמי, הצבא הישראלי מספק הגנה לירדנים מפני הכוחות הפונדמנטליסטיים המאיימים על השלטון.
ירדן, מדינה ענייה הנתמכת על ידי סעודיה והאמירויות, חוסה בצילן של ישראל ומדינות המפרץ. שיעור האבטלה בירדן קרוב ל־22%, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה 34% בלבד (גברים מהווים 63% מכוח העבודה - נשים 14% בלבד). בנוסף, ישנה עבודה רבה שאינה מאורגנת, כלומר שחורה ולא פורמלית.
התוצר הגולמי השנתי של ירדן עומד על כ־58 מיליארד דולר לכל היותר, לעומת ישראל, עם אוכלוסייה קטנה משל ירדן, אבל עם תוצר שנתי של כמעט פי עשרה - יותר מ־520 מיליארד דולר.
הסחר בין המדינות ידע ימים יפים יותר. בשנת 2024 ישראל ייבאה מירדן בהיקף של 379 מיליון דולר וייצאה לירדן בהיקף של 109 מיליון דולר בלבד – לא משהו להתגאות בו.
ישראל דואגת לשרידותה של ירדן, מייצאת לירדן גם גז וגם מרבית ממי הכנרת (נתוני הגז והמים אינם כלולים בנתוני הסחר האמורים). תלותה של ירדן בגז ובמים הישראליים מוחלטת. על פי קרן המטבע הבינלאומית, צפי הצמיחה של ירדן השנה הוא 2.9%.
מכל האמור לעיל ברור כי בכל הקשור לירדן ישראל צריכה להיות עדינה, על אף ההכרזות המתלהמות של מלך ירדן מדי מספר חודשים נגד ישראל ומנהיגה, בעיקר כדי לפייס את הפלסטינים בממלכתו.
עוד מציע טרמאפ, לפזר חלק נוסף של האוכלוסייה העזתית במצרים, הדחוסה בלאו הכי. לנשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי אין יכולת לדאוג לפרנסתם של 110 מיליון התושבים במדינתו, שבה השיעור השנתי של גידול האוכלוסייה עומד על 1.7%.
מצרים נאלצה למכור לאמירויות שטח יקר בסמוך לים התיכון תמורת עשרות מיליארדי דולר (רשמית מדובר בהסכם החכרה, אך כל מי שעיניו בראשו יודע ששטח זה לא יחזור לרשות מצרים, בוודאי לא בקרוב).
באין כסף להאכיל את פיות אוכלוסייתה הענייה והמתוסכלת, עם תוצר של כ־396 מיליארד דולר השווה לשלושה־רבעים של התוצר הישראלי, במצרים לא מוכנים לשקול אפילו לרגע קליטה של אוכלוסייה ענייה וחסרת כל.
האינפלציה במצרים היא בקצב של 27%, מחיר הכסף יקר, תשואת האג”ח של ממשלת מצרים לשנה היא מעל 25% ולעשר שנים 22% - לעומת 4.22% ו־4.5% בישראל, בהתאמה. מטבע החוץ במצרים נדיר, הגירעון בחשבון השוטף הוא 6.6% מהתוצר לעומת עודף של 4.4% בישראל.
כל תוכניות הסיוע הבינלאומיות למצרים נבלעות בתקציב, שהוא בור ללא תחתית להאכלת הפיות הרעבים וסבסוד מצרכי יסוד – מה שלא מפריע לצבא המצרי לחמש את עצמו לדעת, כולל בסיני ובמדבר המערבי בואך לוב.
האיום הקיומי של מצרים קיבל החודש תפנית חדשה עם השלמת סכר המים האדיר באתיופיה. הסכר החדש על הנילוס הכחול יפיק חשמל עבור תושבי אתיופיה, אך יביא לפגיעה בזרם המים למצרים, שתלויה בו מאז ימי בראשית. הפגיעה במצרים תהיה קשה, הנזק ממש מעבר לפינה. אין עדיין הסכמות בין אתיופיה למצרים, וגם מלחמה עלולה לפרוץ ביניהן.
הסחר של ישראל עם מצרים דל. בשנת 2024 ישראל ייבאה ממצרים סחורות בהיקף של 274 מיליון דולר, כולל במיה קפואה תוצרת מצרים שאני צורך, וייצאה למצרים בהיקף של 305 מיליון דולר. לשם השוואה, יחסי המסחר של ישראל עם האמירויות פורחים מאז הסכמי אברהם משנת 2020. בשנת 2024 ישראל ייבאה מהאמירויות בהיקף של 2.75 מיליארד דולר וייצאה לאמירויות בהיקף של 0.5 מיליארד דולר.
מלכתחילה מצרים אמרה כי אינה רוצה לקלוט עזתים. המצרים טענו שישראל למעשה דוחפת את העזתים אל מעבר למעבר רפיח - ומשום כך העמידה לאחר 7 באוקטובר כוחות בסמוך לגבולה עם עזה כדי לבלום את כניסתם.
עם זאת, ההצעה של טראמפ יותר סבירה מבחינת מצרים מאשר עבור ירדן, שכן אם המצרים יאפשרו לעזתים להיכנס למדינתם ולהשתכן בסיני או במדבר המצרי, הם יזכו לסיוע של עשרות מיליארדי דולר מארה”ב וממדינות המפרץ – כסף שמצרים ממש זקוקה לו לאחר שהפסידה עד כה סכום של 7 מיליארד דולר מהירידה בתקבולים ממעבר ספינות סוחר בתעלת סואץ בדרכן למפרץ הפרסי והמזרח הרחוק (וגם זה לא שכנע אותה להצטרף למדינות הקואליציה נגד החות’ים הנתמכים על ידי איראן).
הנשיא טראמפ אומר כי ישוחח על רעיון ההגירה עם הנשיא א־סיסי. לפי הנוסחה שהציע, מדובר בפתרון זמני, אך לכו תדעו מה יוליד יום. טראמפ מאמין כי העזתים יוכלו לגור בשלום במצרים במקום נדידה אינסופית ברצועה. נזכיר כי אותו טראמפ ביטל לחלוטין את הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, כולל לאונר”א.
רעיון הגירת האוכלוסייה לקוח מחילופי האוכלוסין בין הודו לפקיסטן עם חלוקת תת־היבשת ההודית בין שתי המדינות באוגוסט 1947. בעקבות הכרזת העצמאות והמלחמה בין שתי המדינות, 14.5 מיליון איש עברו בין מדינה אחת לשנייה, ובסך הכל עברו כ־7.23 מיליון מוסלמים מהודו לפקיסטן וכ־7.25 מיליון הודים, הינדים וסיקים עשו את הדרך ההפוכה.
הטעם המר בין שתי המדינות נותר בדמות שלוש מלחמות של ממש ועוד אלפי תקריות עד היום. במהלך השנים, שתיהן התחמשו בפצצות גרעיניות. מלחמות וקרבות בין השתיים נמשכים מדי כמה שנים באזור ג’אמו וקשמיר השנוי במחלוקת ונתון לניהול אדמיניסטרטיבי של הודו.
האם אפשר יהיה להביא להיפרדות ישראלית־פלסטינית לצמיתות? אחרי אין־ספור עימותים ומלחמות לאורך 144 שנה - מאז עליית יהודי תימן ארצה בשנת 1881 - הסיכוי לשלום בר־קיימא נראה חלוש ותלוש.
הגירה של חלק מתושבי עזה תהיה אתנחתא בלבד, עד המלחמה הבאה בעוד מספר שנים, שכן למדינות ערב אין שום כוונה לקלוט פליטים כפי שעשתה ישראל כשהעלתה ארצה יהודים מכל קצוות תבל. אל תצפו לסיוע גם מסוכנות האו”ם לפליטים, שמבקשת רק להנציח אחר שלושה דורות את העימות, את המסכנות הפלסטינית וכפועל יוצא גם את האיום על יהודי ארץ ישראל. מה שהיה הוא שיהיה.