זו גם הסיבה לכך שראשי המועצות בבנימין ובשומרון נעים הרבה על הקו בין הגדה לבין מיאמי, מאר א-לאגו ווושינגטון, מאתרים ידידים בממשל, מנערים אבק ממנופי לחץ ובונים שדולה חדשה לשמירה על האינטרסים של ההתיישבות ביהודה ובשומרון ועל המשך המלחמה בעזה. בדרך, הם מנסים גם להשפיע דרך שלוחת השלטון במיאמי על דמותו וזהותו של הרמטכ"ל הבא. נתניהו לא מגיע לוושינגטון עם "ניצחון מוחלט" – לא בעזה, לא בצפון ולא עם מלוא השבת החטופים.
גם בוושינגטון וגם ברחבי העולם כולו יש הרבה הערכה למהירות בה השיבה ישראל את ההרתעה שקרסה ב-7 באוקטובר ואף שדרגה אותה באופן ניכר באמצעות הפעילות הצבאית, הסיכולים הממוקדים, התקיפות בתימן ובאיראן וביכולת ההגנה האווירית והטכנולוגיה הישראלית. וזה גם לזכותו של נתניהו שהוא "הראש" והוא אחראי להצלחות, כמו שהוא "הראש" והוא אחראי לכישלונות ולמחדלים.
נתניהו מגיע לוושינגטון עם חוסר הלימה משווע וזועק לשמיים בין ההישגים הצבאיים האדירים שהביא צה"ל בדרום ובצפון שאותם מכירים האמריקאים היטב, לבין חוסר ההישגים המדיניים. ממשלת נתניהו, במעשיה ובמחדליה, מוססה למעשה את ההישגים הצבאיים, כאשר לא שעתה להמלצות הדרג המקצועי ולתובנות יסוד במערכה ולא הציבה רגל מדינית משלימה בעזה משיקולים פוליטיים גרידא והביאה הסכם חלש בצפון.
התרעות פיקוד העורף