חודשיים להפלת בשאר אסד, ובסוריה מתארגן המשטר החדש לעצב מחדש את אופייה של המדינה. מבחינת ישראל, הדרך בה תבחר ההנהגה בדמשק, תשפיע על החזית הצפונית.

האם סוריה עלולה לחזור ולהוות איום על ישראל? בניגוד לפרשנויות רבות, המשטר החדש בדמשק אינו בגדר תעלומה. מדובר בהנהגה אסלאמיסטית ששלטה בחבל אדליב בצפון-מערב סוריה, אותו מחוז שמשטר אסד בטעות קריטית השאיר תחת חסותה של טורקיה כשמונה שנים.

בשאר אסד (צילום: פרטי)
בשאר אסד (צילום: פרטי)

אחמד א-שרע מטעה מאד. לכאורה מדובר באדם שקט וצנוע, כאשר למעשה הוא מנהיג של שלוחת אל-קאעדה בסוריה שביצע פשעים איומים במהלכה של מלחמת האזרחים. האידיאולוגיה המנחה את אל-ג'ולאני/א-שרע וכל הארגונים אותם הביא מאדליב היא אסלאם סוני פונדמנטליסטי מהזרם הסלפי ג'יהאדי, מבית מדרשו של השיח' אבן תימייה (מאה 14).

לפי אותה האידיאולוגיה צריך "לנקות" את האסלאם מכיתות כופרות, כגון העלווים. אל-ג'ולאני טוען כי סוריה החדשה היא חופשיה ותהיה ארצם של כל הסורים. אולם אנשיו מנצלים את הרדיפה אחר שרידי השלטון הישן (פֻלוּל) ומשתפי הפעולה של אסד (שַבּיחַה) כדי לבצע ענישה קולקטיבית נגד העדה העלווית. 

מסע הנקמה

מיליציות השלטון החדש המכונות "אִדַארַת אל-עַמַלִיַאת אל-עַסְכַּרִיַה" (מנהלת המבצעים המרכזית) מנהלות פשיטות אקראיות כמעט בכל יום בכפרי העלווים באזור הסַאחֵל (לטקיה-ג'בלה-טקטוס) ושכונות עלוויות בפרברי חלב וחומס.

כוחות ה"מנהלה" אינם מנסים להסתיר את פשעיהם והם מצלמים את פעילותם. מספר פעילים ברשתות החברתיות התומכים באל-ג'ולאני התחננו ברשתות החברתיות לא לצלם את המעשים, כי התמונות עלולות להגיע למערב ולעשות נזק תדמיתי למשטר, אך ללא הועיל. הסרטונים מופצים ברמה יומיומית ברשתות.

מלחמת האזרחים בסוריה (צילום: REUTERS/Mahmoud Hassano)
מלחמת האזרחים בסוריה (צילום: REUTERS/Mahmoud Hassano)

אנשי ה"מנהלה" לבושים מדים, כולם מזוקנים הקוראים "אללה אכבר" כל כמה דקות, מתוך התלהבות דתית. הם מתנפלים על משפחות עלוויות, שולפים מהבתים חשודים, מקללים אותם וקוראים להם חזירים וכלבים. החשודים חוטפים מכות נמרצות במקרה הטוב ובמקרה הרע מוצאים להורג ליד ביתם במעין משפט שדה.

היו אף סרטונים בהם נתלו במרכזי ערים חשודים בפשעי המשטר הקודם – קצינים או סוהרים בכלא סיידנאיא הידוע לשמצה. ברוב הסרטונים המופצים כבר חודשיים ברשתות נראים עלווים מובלים למאסר כשהם מושפלים, כפופים ומובלים ברכבים לגורל בלתי ידוע. בסרטונים רבים מאלצים את העלווים לזחול על הארץ ולנבוח.

המידע ברשתות על מעשי הזוועה מגובה בעדויות של העלווים עצמם באירופה, בטורקיה ובישראל (כפר רג'ר) השומעים ממקור ראשון על הרדיפות ודואגים מאד לגורל בני משפחותיהם בסוריה.

לאחרונה, נוספו לרדיפות גם צעדים כלכליים קשים, שנועדו לפגוע אנושות בבני העדה. מדובר בגל פיטורים של מאות אלפי עלווים שהועסקו במגזר הציבורי, שוטרים, עובדי חברת החשמל, מורים ופקידים.

אחרי פירוק הצבא, בו היו העלווים חלק משמעותי, הודיע המשטר על פיטוריהם של כל השוטרים העלווים והחרמת כל מגוריהם בדמשק. משמעות הדבר הוא הפקעה המונית של בתים שהיו בבעלות בני העדה בבירה. המטרה להביא להתרוששותם. 

אבו מוחמד אל-ג'ולאני  (צילום: רשתות ערביות)
אבו מוחמד אל-ג'ולאני (צילום: רשתות ערביות)

חסרי ההגנה

בניגוד לקבוצות מיעוט אחרות, לא נותר לעלווים (פחות משני מיליון, כעשירית מהאוכלוסיה) שום אמצעי הגנה או חסות. הדרוזים המרוכזים בדרום במחוז סוידא חשים יותר מוגנים בזכות הקרבה לישראל, בה יש להם תמיכה מאחיהם לעדה. הכורדים בצפון עדיין זוכים לחסות אמריקאית.

הנוצרים יודעים כי פגיעה בהם תביא להתערבות אירופאית. העלווים לעומת זאת איבדו הכל. נותני החסות שלהם נטשו אותם. ציר ההתנגדות האיראני נפגע קשות במלחמה נגד ישראל ורוסיה שקועה עמוק במלחמה באוקראינה. בנוסף, רוב החיילים העלווים בצבא מסרו את נשקם, אחרי שהובטח להם כי לא יאונה להם רע.

העלווים גם ננטשו ע"י בכירי העדה בהנהגה – הנשיא בשאר אל-אסד והפיקוד העליון שברחו כדי לחמוק ממשפט. כבר לפני חודשיים, בראשית מסעם לכיבוש דמשק, שרפו אנשיו של אל-ג'ולאני את קברו של מייסד הדת העלווית בצפון חלב, אל-חוסין אבן חמדאן אל-חַ'ציבִּי. זה היווה סימן רע מאד לבאות.

אחת ההוכחות לחומרת מצבם של העלווים, היא סירובם העיקש של הדרוזים והכורדים למסור את נשקם. העדות הללו ראו מה קרה לעלווים ואינן מעוניינות להגיע למצב דומה. הדרוזים מודעים לעובדה שבעיני הג'יהאדיסטים של אל-ג'ולאני הם נחשבים "כופרים" בדיוק כמו העלווים, אך אין להם שום כוונה ללכת כצאן לטבח.

דרוזים בישראל חוגגים את נפילת משטר אסד (צילום: מיכאל גלעדי, פלאש 90)
דרוזים בישראל חוגגים את נפילת משטר אסד (צילום: מיכאל גלעדי, פלאש 90)

הכורדים מודעים לתכנית הטורקית לחסלם באמצעות בני חסותם הסורים מאדליב. מאז הפלת משטר אסד האוטונומיה הכורדית מותקפת בכל החזיתות, ע"י כוחות ה"מנהלה" והצבא הטורקי גם יחד, אך הם אינם מראים סימני כניעה.

למרבה הצער, העולם לא מגלה שום אמפטיה למצבם של העלווים, כי הם כביכול "הרעים" שתמכו במשטר אסד הדיקטטורי והרצחני וזכו למשרות הבכירות ביותר. זאת למרות שרבים מבני העדה שלא היו מקורבים לשלטון חיו בעוני כפלאחים או שעזבו את המדינה.

בעיני רבים בעולם הערבי הושלמה "המהפכה" של האופוזיציה בסוריה ו"הטובים" ניצחו והם "שחררו" כביכול את סוריה. אולם לאמיתו של דבר, הניצחון אינו של האופוזיציה החילונית המתונה, השואפת להקים דמוקרטיה ומדינה אזרחית חילונית. נהפוך הוא, ניצחונו אל-ג'ולאני הוא הסיוט הנורא ביותר ממנו חששו בעולם לפני כעשור.

זהו תסריט הבלהות של השתלטות הג'יהאדיסטים על דמשק. ידוע לכל שמטרתם היא להפוך את סוריה למדינת הלכה/ שריעה, מעין "סוּניסטאן", בה ידוכאו לא רק זכויות המיעוטים אלא גם זכויות האזרח והנשים במיוחד. הסימנים לכך כבר נראים בתכנים הדתיים החדשים במשרד החינוך ובצבא.

חלק מלוחמי אל-ג'ולאני לא מצליחים להתאפק ומכריזים בסרטונים ברשת כי מטרתם לצעוד לעבר אל-אקצא. רבים מהם מניפים דגלים לבנים ומכנים את הצבא הסורי "צבא אוּמַיַה" (כלומר ח'ליפות אומיה ששלטה מדמשק בימי הביניים). 

אל ג'ולאני (צילום: צילום מסך)
אל ג'ולאני (צילום: צילום מסך)

תכניתו של אל-ג'ולאני בסוריה 

מדיניותו של אל-ג'ולאני בסוריה מהווה הצגה המכוונת לעיניים מערביות ומתוכננת היטב. כעת הפופולריות של אל-ג'ולאני בשיאה אחרי הפלת אסד ובנוסף, יש לזכור שרוב אוכלוסייתה של סוריה הוא מוסלמי סוני (כ-70% לפי הערכות). בזמן שהעלווים ושאר המיעוטים יידחקו לשולי החברה, יבסס אל-ג'ולאני את שלטונו באמצעות תמיכת הרוב הסוני, מה שיביא לזכייה בבחירות דמוקרטיות.

הערכה זו מבוססת על זכייתן של תנועות אסלאמיות בבחירות בשנים האחרונות: "הצדק והפיתוח" בראשות ארדואן בטורקיה ב-2002, חמאס בעזה ב-2006, "החופש והצדק" של האחים המוסלמים במצרים ו"א-נהדה" בתוניסיה ב-2012.

בשלב הבא יעמול אל-ג'ולאני על הסרת כל הסנקציות על סוריה וצבירת נשק מערבי חדיש דרך טורקיה במימון קטרי (שתי התומכות העיקריות באחים המוסלמים ובחמאס). התוצאה עלולה להיות מדינה אסלאמית חמושה היטב בגבולנו הצפוני. 

האיום על גורלם של העלווים אינו מהווה בעיה סורית פנימית בלבד. זהו סימפטום לתופעה שצריכה להדאיג את המערב ואת ישראל ביתר שאת. הסנקציות על סוריה הן הכלי היחיד לריסון המשטר החדש בדמשק. הסרתם חייבת להיות זהירה ומותנית בהגנה על המיעוטים ובקיומה של מדינה אזרחית. 

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר, מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. מחבר הספר 'העלוים בסוריה: דת, היסטוריה וזהות' (בריל 2010), מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון"