דברים אלו נכתבים בבוקר שלאחר פגישת נתניהו וטראמפ. כבר למעלה מעשרים שנה שאינני עוסק ברפואה, אך הבוקר התאמצתי להיזכר בהרבה דברים שכבר שכחתי ומעולם לא היו תחומי העיסוק הרפואי שלי. כשראיתי כמה פוליטיקאים ופרשנים בטלויזיה ושמעתי אותם ברדיו נראה היה שהם זקוקים לעזרה רפואית דחופה שנעה על משרעת רחבה מאד של מצוקות רפואיות: כמעט התקף לב, התפוצצות כיס מרה, ודיכאון קליני עמוק.
מומחי-האולפנים, האורחים קבועים ב-11-12-13 (אף שרוב תחזיותיהם התרסקו בפנינו), פוליטיקאים מהשמאל שניסו למצוא קרש לצוף עליו ולהינצל מצונאמי הבשורות הטובות לישראל שהמטיר טראמפ, חברי כנסת ערבים בישראל ומנהיגי ערב נשמעו מיואשים. גם מי שלא שמע אפילו משפט אחד של טראמפ – די היה לו להביט בפני כל אלו כדי להבין שאנו על סף פרק היסטורי חשוב, שיש בו פוטנציאל לקבור את תכניות הערבים להשמיד את ישראל באמצעות הקמת מדינה פלשתינאית בלבה של ארץ ישראל.
ישראל לא יכלה לצפות להצהרות טובות יותר בתום פגישת נתניהו עם טראמפ. הערבים בהלם מוחלט. תומכיהם בישראל אינם יודעים את נפשם מצער ועסוקים הבקר בהכנת טבלת ייאוש . רק עוד 1460 ימים עד שטראמפ ילך. עברו כבר שבועיים. רק שבועיים. נורמליזציה עם סעודיה (ולא מוכרחים מדינה פלשתינאית בשביל זה). טרנספר ל-1.7 מיליון עזתים למקומות יותר נחמדים (ולא קשה למצוא בעולם מקומות כאלו). ארה"ב תשתלט על שטח הרצועה ותיצור בעלות על השטח. רצועת עזה היא שטח מצוין לא רק לשאיפות האימפריאליות-נדל"ניות של טראמפ ( הקמת ריביירה מזרח תיכונית לחופה של עזה-סיטי) אלא גם לבסיסי ים ואויר איסטרטגיים, מול רוסיה וסין, וחלופות אפשריות לקטאר ותורכיה שאולי אי אפשר יהיה לסמוך עליהן בשעת מבחן.
מה עוד? שטח ישראל קטן מדי בתוך המזרח התיכון וזה לא טוב. ועוד : סנקציות כלכליות הדוקות על איראן - אפילו האתיאיסטים האדוקים ביותר בשמאל הישראלי מתפללים הבקר בכוונה גדולה ומבקשים להתעורר מהסיוט. מנסור עבאס מגדיר את החשיבה של טראמפ "חשיבה כהניסטית". שכוייח. גם העבאס השני, מחמוד עבאס, זוכרים? (אבו מאזן. יש עדיין מישהו כזה) דוחה בתוקף את רעיון הטרנספר, שייזהר, כי הוא אולי הבא בתור, לפחות על פי משל העט ושולחן הכתיבה של טראמפ. בקיצור : יש לעם ישראל חלון זמן של ארבע שנים לפעול באיזור על פי חוקי משחק חדשים. לעצב מחדש את מפת ישראל. ואת מפת אויביה באזור. אוי לנו אם נחמיץ את ההזדמנות.
נדלג על הערבים – עולמם חרב עליהם. אבל מה עושה השמאל הישראלי עם בשורות כאלו? כל אלו שעדיין דבקים ברעיון "שתי המדינות", גם אחרי ה-7 באוקטובר ההוא. שעדיין משקרים לציבור ולעצמם כי "פתרון מדיני" בדמות השלטת הרש"פ בעזה תביא שלום ורק מדינה פלשתינאית בקוי 67 וירושלים בירתה תסיים את מלחמת מאה השנים שלנו עם הערבים. המפה הפוליטית זזה תחת רגליהם. סקרי הבחירות בתקשורת אינם מזהים את התזוזה הזאת רק בגלל נתניהו. כאשר הוא יפרוש – יהיה בכנסת רוב עצום של 75-80 חברי כנסת "ימניים". השמאל הישראלי יודע שאין שום תוחלת להזיות "המדינה הפלשתינאית" שלו.
הערבים אינם רוצים והיהודים מסרבים להיות אובדניים. השמאל המתכווץ הזה יודע שאין לו שום סיכוי לנצח בקלפיות ובשיטה הדמוקרטית. הוא נאחז בכל כוחו בעמדות הכוח שהוא שולט בהן עדיין : במערכת המשפטית בתקשורת, ובאקדמיה . מתיימר לדבר "בשם רוב העם". משתמש בכלים שבידיו כדי להפוך את רוב העם המחזיק בעמדות הפוכות משלו ללא-לגיטימי. גזעני. כהניסט. מחרחר מלחמה. אבל הבקר התעורר כשמנהיג "העולם החופשי" טראמפ מחזיק בעמדות כאלו.
אפילו הם מבינים שרק באמצעות בית המשפט העליון, היועמ"ש, ומודעות של אקדמאים ב"הארץ" לא ינצחו. יש בהם כאלו המנסים להיאחז בשביב תקווה: טראמפ בעד שחרור כל החטופים. שכוייח. אחרים תולים יהבם באי היציבות של טראמפ ומתפללים שמחר יתהפך עלינו ויהפוך לאובמה. ואחרים, הסבורים שגרוש הערבים מעזה אינו מוסרי, וביצועו חייב להיות כרוך בפשעי מלחמה, טיהור אתני, ג'נוסייד (למרות שהוא לא רק פתרון גיאופוליטי נכון אלא גם עונש ראוי על כל פשעי עזה ) מבינים שהטיעונים הללו היו יפים מול כהנא, גנדי, נגדי או נגד בן גביר – אבל הם חייבים לאמץ תירוצים אחרים כשטראמפ הפך לחלוץ המרכזי במשחק הזה. ולכן רבים מאלו שהניפו את דגל "אי המוסריות" נגד גרוש הערבים מעזה מגלגלים עכשיו עיניים, אומרים שזו דווקא תכנית מצויינת אבל מה ? "לא ישימה". הירדנים לא רוצים. המצרים מסרבים. איש אינו רוצה בעזתים אצלו. לגבי הרצון הם צודקים כמובן. לגבי הישימות – טראמפ יכול. למה לא ניתן לו לנסות?
ובשולי הדברים ראוי לעמוד על נקודה נוספת. כל אלו שלא היססו ולא מצמצו כשהאשימו את ממשלת ישראל כולה, ואת נתניהו בראשה, שהם מקריבים את חיי החטופים "מטעמים פוליטיים" – ראוי שיעמדו עכשיו על במה גבוהה ויתנצלו. כל מי שטען שכבר לפני חצי שנה אפשר היה להגיע לאותה עסקת חטופים בדיוק ונתניהו "טרפד" את העסקה שהסכים לה עכשיו, התעלמו מהבדל עצום אחד. אם ישראל הייתה נסוגה מעזה ומסיימת את המלחמה במאי 24 – טראמפ היה עומד מול מציאות אחרת. ברצועה היה שולט, צבאית ואזרחית - החמאס. לא צה"ל היה פרוס ברצועה אלא גדודי הנוחבה ועז אדין אלקסאם.
במציאות כזו נתניהו היה מגיע לפגישה עם טראמפ כמנהיג ישראלי מובס. ואיש העסקים טראמפ שונא לוזרים. עסקים הוא עושה עם מנהיגים חזקים. ולכן אולי ראוי שכל מתנגדיו המובהקים יעלו אפשרות, אפילו כבעלת סבירות נמוכה בעיניהם, שלא רק "שיקולי שרידות הקואליציה" היו לנגד עיניו של נתניהו אלא גם שיקולי שרידותה של ישראל, ונתניהו הרוויח זמן כשסרב לקבל במאי את מה שקיבל בנובמבר, אחרי שטראמפ ניצח וכללי המשחק נכתבו מחדש. טראמפ הזכיר את החטופים ( והתחייב להחזרת כולם, אחרת הוא יהיה ממש אלים) רק כשנשאל על כך. היו כאן מי שהזדעזע איך החטופים לא בראש מעייניו? והתשובה כואבת אבל פשוטה : כשראש המעצמה הגדולה בעולם בא להכריע מלחמה הנמשכת מאה שנים, ועלתה ברבבות קורבנות – גורל המעטים אינו השיקול החשוב ביותר. נתניהו לעולם לא יוכל לומר זאת, גם אם זה נכון. רק טראמפ יכול.