לדגל ארצות הברית אומנם לא נוסף עדיין הכוכב ה־51, אבל במציאות הנוכחית אפשר היה לצרף בקלות את ישראל לרשימת המדינות במעצמה האמריקאית. דומה שמעולם לא הייתה לבית הלבן השפעה כה רבה, משמעותית וגורלית על מדינת ישראל – על מצבה ועל עתידה הביטחוני, המדיני, הכלכלי והחברתי.
אין חולק על כך שאלמלא הנשיא החדש־ישן דונלד טראמפ, לא היינו מצויים בימים אלה באופוריה שעטפה את המדינה בעקבות שחרור חטופינו. אילו הייתה קמלה האריס יושבת היום בבית הלבן, החטופים ששבו עד כה בעסקה הנוכחית היו נמקים עדיין בעזה, והמשפחות שמצפות לאלה שנותרו שם לא היו רואות את האור המבצבץ בשעות אלה בקצה המנהרה.
כשראש הממשלה בנימין נתניהו שוהה בוושינגטון, לאחר פגישתו עם הנשיא, גוברת מרגע לרגע התחושה שטראמפ הוא למעשה גם ראש ממשלת ישראל בפועל, ושנתניהו הוא עושה דברו, המוציא לפועל של הוראותיו. מי שטען שטראמפ אינו צפוי, ועשוי להפתיע בכל מובן, לא טעה. הנשיא הפתיע תחילה את אנשי הימין הקיצוני, מתנגדי עסקת החטופים ותומכי המלחמה עד הניצחון המוחלט, כשהוביל לעסקת החטופים וקרא לסיום המלחמה, והפתיע שוב כשקרא לפינוי רצועת עזה מכל תושביה ולהשתלטות אמריקאית על שטחה.
טראמפ מודע לעובדה שהלחץ שלו למלא את ההסכם עם חמאס במלואו ולסיים את המלחמה עשוי להפיל את ממשלת נתניהו, שמצויה בשעות אלה במשבר הישרדותי עם בעיות קרדינליות כחוק ההשתמטות, אישור תקציב המדינה ומינוי ועדת חקירה ממלכתית. והוא נעול על מטרותיו, הכוללות גם הסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה וכמובן פתרון הבעיה האיראנית.
מכאן, שהנסיעה הנוכחית של נתניהו לבית הלבן היא אחת המשמעותיות והדרמטיות ביותר שהיו מעולם לראש ממשלה ישראלי. לא במקרה מינה טראמפ את מקורבו היהודי, סטיב וויטקוף, לשליחו במזרח התיכון. וויטקוף נחשב לאיש עסקים ממולח מאוד, שיודע לזהות ממרחק רב מהלכים שאנשים רגילים אינם מסוגלים לזהות.
כמו חברו הטוב, הוא נחוש וקשוח בעמידה על עקרונותיו ובהשגת יעדיו. לנתניהו יהיה קשה מאוד להשתחרר מהלפיתה של שני הטייקונים האלה, שרואים את מה שנתניהו לרוב מסרב לראות, שלא לדבר על לבצע, מסיבות פוליטיות ברורות.