אפשר היה ממש להרגיש את תחושת ההקלה שהתפשטה השבוע בצה"ל אחרי התפטרות הרמטכ"ל והמינוי המהיר של המועמד הטבעי והבכיר למחליפו. החלפתו הקרובה של הרצי הלוי, שהדרך שבה הוביל את צה"ל מכישלון לניצחון עוד תילמד בהיסטוריה הצבאית, כאילו סילקה חלק מהעננה השחורה והכבדה שרובצת על הצבא.
מתחת לעננה עדיין נושבות רוחות רעות במסדרונות הצבא. הכישלון הנורא של 7 באוקטובר ממשיך להזין מערך של תככים, חשדנות וחילופי האשמות בין הנושאים באחריות. משימתו הראשונה והמיידית של הרמטכ"ל הנבחר תהיה לנקות את הרוח הרעה הזאת ולהתמקד בעבודה עניינית.
אייל זמיר מגיע לתפקיד הרמטכ"ל כשהוא חף מהמטען הכבד של האחריות, ועם קונצנזוס מקיר לקיר על התאמתו לתפקיד. אומנם בשנים שבהן שימש כמפקד פיקוד הדרום, 2015־2018, הוא לא אתגר את הקונספציה של חמאס המורתע והחושש ממלחמה כוללת. פרויקט הדגל שלו כמפקד הפיקוד היה הקמת המכשול סביב עזה, שחלקו התת־קרקעי הוכיח את עצמו בחסימת מנהרות חודרות, אבל החלק שמעל הקרקע קרס גם הוא ב־7 באוקטובר.
חמש השנים שחלפו בין היום שעזב את פיקוד הדרום לבין הטבח מרחיקות ממנו את הכישלון, והוא בא לתפקיד הרמטכ"ל עם יתרון נוסף: הוא מגיע כאזרח, כמי שהתמודד בעבר על תפקיד הרמטכ"ל ולא מונה. לכן הוא לא מחויב בהכרת תודה לראש הממשלה שבחר בו (ודאג להבהיר ולהדגיש שהוא הגורם הממנה ולא שר הביטחון), אלא ראש הממשלה הוא שצריך להכיר לו תודה על שניאות לקבל עליו את התפקיד כפוי הטובה.
אולי היה זה הריחוק מהמשפחה, אולי זה הרצון לחזור לקונצנזוס, אבל בנימין נתניהו עשה את המינוי הנכון, וכמי שמכיר את זמיר מקרוב – הוא יודע שיס־מניות היא לא אחת מתכונותיו. לכל אורך הקריירה הצבאית שלו, כולל בשלוש השנים שבהן כיהן בלשכת ראש הממשלה, זמיר הפגין עמוד שדרה קשיח וענייני. לא דבק בו רבב של זיהוי פוליטי, והוא לא נגרר לקחת חלק בתככי הלשכה או להפוך עצמו למשרת אישי.
המוניטין הזה יעמוד למבחן ממש בקרוב, כשיידרש למנות מטה כללי חדש. ראש אגף המבצעים עודד בסיוק וראש האגף האסטרטגי אליעזר טולדנו כבר הצהירו שאין בכוונתם להישאר בצה"ל מעבר לתפקיד הנוכחי. ראש הממשלה ושופרותיו סימנו גם את ראש אמ"ן הטרי שלומי בינדר כמי שיש להחליפו.
התחקיר המזורז שערך הרמטכ"ל הלוי על תפקודו של בינדר כראש חטיבת המבצעים ב־7 באוקטובר זיכה אותו מאחריות לכישלון. גם בהתעלם מצל 7 באוקטובר, בינדר – קצין מצטיין לכל אורך דרכו – מפקד על ארגון שמצוי במשבר. אמ"ן, שעומד מאחורי כל ההצלחות במלחמה בצפון, עומד גם מאחורי הרבה כישלונות בדרום, שנמשכים עד היום.
זה ארגון של אנשים מצוינים שאיבדו את הביטחון שלהם במקצוע: הן באיסוף, הן במחקר והן בהערכה. מתוך רצון לעורר את הספק, בינדר הורה לאנשיו לסיים כל מצגת בשקף שמפריך את כל מה שהוצג עד כה. זה רעיון מבורך, אבל התוצאה היא שאמ"ן מוציא מדי חודש עשרות התרעות, וצה"ל לא יודע מה לעשות איתן.
אין מתאים משריונר
מבחן נוסף לאבחן את כוונותיו של הרמטכ"ל החדש יהיה עתידו של דובר צה"ל דניאל הגרי, אחד הקצינים שהצטיינו במלחמה. הוא לקח על עצמו להיות המודיע והמרגיע הלאומי בימים שבהם הדרג המדיני נאלם ונעלם. הגרי היה היחיד שדיבר אל האזרחים והציג להם את המציאות, גם כשהייתה קשה. כשהגיעו ההצלחות – ראש הממשלה כבר היה זה שמיהר להתייצב על הפודיום.
גם בתוך צה"ל הוא זוכה להערכה מקיר לקיר כקצין שיש לו עוד הרבה מה לתרום למערכת, אולם לשכתו הבריונית של שר הביטחון סימנה את הגרי כמי שיש להיפרע ממנו. הדרך שבה יבחר לנהוג בו הרמטכ"ל הבא תהיה מבחן לעצמאותו.
משימה לא פחות דחופה מהמינויים שיעשה זמיר תהיה השלטה מחדש של סדר ומשמעת, שהתרופפו מאוד בשנה האחרונה. התמשכות המלחמה, הימצאותם המתמדת של עשרות אלפי אנשי מילואים בשירות והשחיקה של סמכות המפקדים שהיו שותפים לכישלון, ערערו את ההקפדה על נהלים ופקודות, והתוצאה היא רצף בלתי פוסק של תקלות, חלקן קטלניות.
מהבחינה הזאת אין מתאים משריונר, חיל שנשען על תרגולות ונוהלי ברזל, כדי להחזיר משטר של משמעת לצה"ל כולו. זמיר יהיה השריונר הראשון שממונה לתפקיד זה 50 שנה, וזה כשלעצמו שינוי מרענן. לאורך דרכו בצה"ל בלט כקצין יסודי, מעמיק וחף מגינונים.
אף רמטכ"ל לא זכה ליום אחד של חסד, אבל זמיר יידרש לעשות מה ששום רמטכ"ל לפניו לא עשה: לשקם צבא שנשחק במלחמה ארוכה, תוך כדי המשך הלחימה. עם זאת, יש סיכוי שעד כניסתו לתפקיד בתחילת מרץ, יצטמצם חלק מזירות הלחימה. עד אז, צה"ל אמור להוציא את מרבית כוחותיו מלבנון.
הנשיא דונלד טראמפ הבהיר לנו השבוע שתוכניות התקיפה באיראן, שצה"ל עמל עליהן נמרצות בחודשים האחרונים, ייכנסו לעת עתה להקפאה. עזה, למרבה הצער, לא תלך לשום מקום. אבל דבריו הנחושים של הנשיא האמריקאי על החזרת החטופים משאירים פתח לתקווה שבעת חילופי הרמטכ"ל כבר נהיה בעיצומו של מתווה נוסף להחזרת אחינו ואחיותינו הביתה.