"רעיון מקורי", הגיב ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמעט בספונטניות - כאילו לא חשב מראש על מסר קצר, תומך לכאורה, אך מעלה סימני שאלה בנוגע לאופן שבו יתנהל אותו רעיון, אם אכן יתנהל, אחרי שנשיא ארה"ב - המעצמה הגדולה בעולם, רק נזכיר - דונלד טראמפ הדהים את אותו עולם והצהיר שתוכניתו היא להשתלט על רצועת עזה. זאת, כדי לקבוע את עתידה "לטובת עתיד טוב יותר במזרח התיכון", ואולי "שלום" במזרח התיכון כולו.
ובכן, צריך להבין את גודל האירוע הזה. התכנון של טראמפ הוא לא לסייע רק לישראל, שאותה הוא ציין בהבלטה שהוא אוהב, בזאת המילה (נעים לנו בלב, מעולה), אל מול מדינות אחרות במזרח התיכון שציין כרשימת מכולת והדגיש בחלקן את "המנהיגות הרעה". המשימה שהציב לעצמו טראמפ היא לאחוז בהגה בשתי ידיו בתוך שטח מרכזי ומעוז טרור במזרח התיכון, שמאיים להשמיד אותנו, ולעצב את המקום כרצונו. מקורי מטעמו? מבריק!
ובכן, חשוב לסגור את השמפניה. בין הצהרות ליישומן, המציאות עוברת באמצע (ד"ש לתוכנית המאה). אך מנהיגים עולמיים ענקיים, כאלה שהונצחו בספרי ההיסטוריה, תמיד התחילו עם רעיון מקורי. בזה צודק נתניהו. השאלה היא איך התוכנית הגדולה הזו יוצאת לדרך, מה המחירים שלה תוך כדי, ובטח מה יוצא ממנה בסוף וההשלכות שלה קדימה. בכך יהיה עוד זמן לדון.
מה שבטוח, מבחינה פוליטית, בשלב הזה - את נתניהו האירוע הזה משרת בהחלט. האדם שנותר עם הפה הפעור ביותר במזרח התיכון מההצהרה הזו הוא ככל הנראה חבר ממשלתו, השר בצלאל סמוטריץ'. הוא היה הגורם שאיים למעשה לפרק את ממשלת נתניהו, והנה - מגיע הנשיא טראמפ, ומפרק ליו"ר הציונות הדתית את היכולת לבצע ואף להמשיך לאיים בכל הנוגע לעזה. סמוטריץ' לא היה ערוך לזה (כמו שאר האנשים בעולם), וכל האיומים שלו השבוע טרם ההצהרה פשוט איבדו כוח והשפעה ברמה שגם יועץ התקשורת הכי מבריק במדינה לא יכול ליצור לו את הספין הנכון בעבורו כדי לצאת מזה.
השני להבין את גודל האירוע ולמצוא את הדרך לחזור לכיסאו כשר הוא איתמר בן גביר, שכבר אותת בכמה אמירות על האפשרות לחזרה לממשלה. האם נתניהו יאפשר לו לשוב למשרד השר לביטחון לאומי? תסמכו על נתניהו שכבר ימצא את הדרך להחזירו לממשלה בפורמט שמצר את השפעתו ב"רעיון מקורי" משלו. בדבר אחד יכול נתניהו כבר עכשיו להיות מרוצה מבחינתו מהפגישה הזו - עוד תקופה של יציבות לשלטונו.
טראמפ, תעשה לי עט
עם העובדה שההסברה הישראלית כושלת וממשיכה להיכשל מדי שבוע, כי פשוט הרמנו ידיים מהאירוע הזה (לא אשתכנע אחרת, אל תתקשרו) - הרוב פה מסכימים. אבל יש רגעים כאלה מרגשים בחיים, שבהם מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים.
"רואים את העט הזה?", שאל רטורית הנשיא טראמפ השבוע לעיני המצלמות, כשהוא מרים את העט ששימש אותו לחתימה על צווים נשיאותיים בחדר הסגלגל. "העט הנפלא הזה על שולחני הוא המזרח התיכון, והחלק העליון של העט - זו ישראל. זה לא טוב, נכון? אתם יודעים, זה הבדל די גדול. אני משתמש בזה כאנלוגיה - וזה למעשה די מדויק".
מה אני אגיד לכם, גאון תקשורת. האיש שידע להניף את ידו אל על אחרי שניסו להתנקש בחייו והוא מדמם מאוזנו, התעשת וסיפק לעולם תמונה היסטורית שמומחים לא יצליחו להמציא, והצליח במשפט ספונטני של כמה שניות להסביר את מצבנו במזרח התיכון. אותה אנלוגיה של טראמפ היא מתנה אדירה בעבור מדינת ישראל. פשוט מתנת הסברה.
הייתי מצפה מאיתנו לדעת לקחת את האירוע הזה ולפמפם אותו לנצח, בכל דרך אפשרית, ולא לגרום לו להיעלם בתום השבוע הזה עד שהנשיא האמריקאי יביא לנו את הברקת ההסברה הבאה.
אבל ברמה הסברתית, סליחה – דיפלומטיה ציבורית קוראים לזה היום מביני עניין - אנחנו ממשיכים להיכנע להמון שונאי ישראל והפרו־פלסטינים שמנצחים אותנו ברשתות החברתיות ומשפיעים על תודעה שלמה, ובסופו של דבר - על מקבלי החלטות שנוגעים בנו. אולי צריך שנתניהו יבקש מטראמפ לא רק לנהל לנו את המזרח התיכון, אלא גם את מערך הסושיאל הישראלי. רעיון מקורי?
צלילי המוזיקה
מישהו צריך כבר לצעוק את זה, ואני כהרגלי מתנדבת ליחידה: הסאונד בהיכל התרבות בתל אביב צריך להשתפר הרבה כדי להיות גרוע. ובכן, השבוע שוב פקדתי את ההיכל המהמם הזה ואת סביבתו התל אביבית הפקוקה לטובת הופעת הוקרה להאנס צימר - מלחין אגדי שאחראי לפסקולים של הסרטים ההוליוודיים הגדולים: "גלדיאטור", "מלך האריות" ו"שודדי הקריביים", והרשימה נמשכת ונמשכת.
אני גרופית שלו. הוא מלחין ענק שיודע באומנותו המקצועית לפרוט על כל מיתרי הרגש. אך שלוותי המאומצת הופרה בשל העובדה שהאקוסטיקה במקום פשוט רעה. כך חשתי בדיוק גם בהופעה של אמה שפלן האגדית, שירי מימון הענקית, הפילהרמונית הישראלית ועוד מוזיקאים מצוינים שיש לנו במדינה הזו ואחרים שמגיעים לישראל בתקופת מלחמה למרות הלחצים.
האירוע עם הסאונד בהופעה של האנס יצר ביני לבין היכל התרבות התל אביבי משבר אמון סופי. ולכן, מיד בתום האירוע הזה רצתי לסגור כרטיסים להופעה של יהורם גאון. כי אם יש מישהו שיכול לתווך בינינו באירוע הזה, זה רק הזמר הזה - בכל הכבוד!