כל דקה נוספת בממשלת נתניהו, עם שר אוצר משיחי ושר תיירות שהפך גם לשר לביטחון לאומי, מסכנת אותנו. מדיניות המכסים של טראמפ תשפיע על יצרן מכוניות בדטרויט, כמו גם על עקרת בית מאופקים.
שרים למרותם
התקשורת עסקה השבוע, מטבע הדברים, בביקור נתניהו בארה"ב ובחשש מנפילת ממשלתו אם "חלילה" יושלם שלב ב' של עסקת החטופים. כרגע זה לא קורה, וחבל, כי אני תמה לרגע: בשביל מה אנחנו צריכים ממשלה שלא עובדת בשבילנו? האם כדי לפרנס את מחלקות העסקים באל־על או את טייסי כנף ציון? האם כדי לפנות את הדרך לרכבי השרד עם הצ'קלקות הדוהרים בכבישים, או רק כדי לדאוג למר גורלו המשפטי של ראש ממשלה מקרטע עם בעיות בריאות? התשובה לכך חיובית. זאת הסיבה.
שרי ממשלה כזאת צריכים להישלח ללשכת התעסוקה או למוסד לחינוך מחדש. תפקודה בשנתיים האחרונות מוכיח שהמיניסטרים סרים רק למרות של עצמם, ואין סיבה שממשלה כזאת תמשיך להתקיים. כל דקה נוספת מסכנת אותנו. זוהי ממשלת רעש וצלצולים, או ליתר דיוק ממשלת צללים.
נתניהו בז בתוך תוכו לחבריו למועדון הפוליטי. הוא היה מעיף אותם לו רק היה מגיע להישג שהיה משכיח את טראומת 7 באוקטובר ומותיר מאחור את צרותיו המשפטיות. אולי זה יקרה בעקבות הביקור בבית הלבן, אך בינתיים לא.
כרגע יש לנו שר אוצר משיחי בשם בצלאל סמוטריץ', שמזניח את המשק, שמטיל מיסים בניגוד להבטחותיו, ושהותיר ב־2024 גירעון של 136 מיליארד שקל (שהם 6.9% מהתמ"ג) ואינפלציה של 3.2% ועם יוקר מחיה מטורף. וכרעם ביום מעונן נפל עלינו שר שיכון בשם יצחק גולדקנופף, הרוצה להתיישב בעזה.
מחירי הדיור זינקו ב־2024 ב־7.8%, כי אין פועלים פלסטינים והזרים בורחים. פרויקט הדיור "מחיר למשתכן" מקודם בתנאי שמרבית המשתכנים הם חרדים.
המשרד לביטחון לאומי נותר ללא שר לאחר שאיתמר בן גביר התפטר. הזדעזענו השבוע לגלות את נתוני הרציחות במגזר הערבי, שהסתכמו בינואר 2025 ב־29 לעומת 13 רציחות בינואר 2024. לפי נתוני ארגון יוזמות אברהם, מספר קורבנות הרצח בחברה הערבית היה ב־2024 כפול לעומת 2022. אז מה עושים כדי לטפל במגיפה? ראש הממשלה מפקיד את תיק הביטחון הלאומי בידי שר התיירות חיים כץ, ואם לא די בכך - מפיל עליו עוד שלושה תיקים משיקולים פוליטיים.
וישנה מלכת הרמזורים מירי רגב, שבשעות הפנאי היא שרת התחבורה. רגב מסכמת את 2024 עם 436 הרוגים בתאונות דרכים, זינוק של יותר מ־20% לעומת 2023. לפי נתוני עמותת אור ירוק, 10% מההרוגים הם ילדים בני 0־14.
בינתיים התגלעה השבוע מחלוקת על הפעלת רציפים בנמל אשדוד, מה שתוקע עשרות אוניות - ורגב שותקת. שרת התחבורה, ואני לא מגלה כאן משהו שיפיל אתכם מהכיסא, מתעניינת בעיקר בתעבורה אישית לחו"ל ובקידום מינויים פוליטיים. העבודה המקצועית היא על הדרך.
ואיך אפשר בלי שר המשפטים יריב לוין וההפיכה שקרעה את החברה הישראלית. לוין, שלא מכיר עדיין בנשיא בית המשפט העליון, יוצר כאוס משפטי ופוגע במעמד לשכת עורכי הדין רק מפני שמועמדו לתפקיד נשיא לשכת עורכי הדין לא נבחר. אצל לוין יום אינו יום אם לא הצליח להחריב משהו.
ולקינוח, נזכיר שני תכשיטים שחנפנותם אומנותם. שר החינוך יואב קיש, שידע ימים טובים יותר, מתמודד שלא בהצלחה עם צניחה דרמטית בהישגי תלמידי ישראל במבחן העולמי במתמטיקה ומדעים.
לפני נתוני מכון המחקר הבינלאומי טימס (TIMSS), הישגי התלמידים במתמטיקה צנחו מהמקום התשיעי בעולם למקום ה־23 בחמש השנים האחרונות. אבל היי, יש לנו שר חינוך היודע לנפנף היטב לנתניהו במהלך משפטו, ויש האומרים שהוא גם מיטיב לנפנף במנגלים של פעילי ליכוד.
וישנה מאי גולן, המכונה השרה לשוויון חברתי. לפי תחקיר של מיכל פעילן מחדשות 12, גולן לקחה קרדיט על "פריצת דרך היסטורית" בהגדלת קצבאות שואה לעולים מרומניה. ארגונים המטפלים בניצולים טוענים שמדובר בתהליך שכבר מנוהל שנים, ושמשרדה דווקא מעכב תקציבים לניצולים.
כדי שלא להעכיר סופית את אווירת סוף השבוע, נזכיר שגם בממשלת נתניהו יש עקבות של צדיקים. למשל, שר האנרגיה אלי כהן ורפורמת ניוד המונים ופתיחת שוק החשמל לתחרות, ושר הכלכלה ניר ברקת ורפורמת מה שטוב לאירופה לטוב לישראל - להוזלת עלויות מוצרי יבוא.
אה, ושכחתי את שר התיירות חיים כץ, שהצליח להחזיק את ענף המלונאות בתקופת המלחמה מעל המים, ואף דאג לפצות אותם על הנזקים. זהו, נגמרה לי הרשימה.
טראמפ טאוור
הצעדים הכלכליים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, האיש החזק בעולם, שנכנסו השבוע לתוקף כבר מורגשים היטב ברמה הגלובלית, הן בשווקים הפיננסיים והן ברמה המדינית. משום מה, הנחישות שבה טראמפ ביצע את שהבטיח רק לפני כמה חודשים התקבלה בהפתעה.
אצלנו מקובל שפוליטיקאי מפזר ערב הבחירות שפע של הבטחות, אבל מיד אחריהן נמנע מליישם את מרביתן, כי לא הבטיח לקיים. איך נהוג לומר? "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
בינתיים, הנשיא האמריקאי מיישם כמעט אחת לאחת את מדיניותו הכלכלית, כמו גם את צעדיו במישור הגלובלי. זה בולט במיוחד ביחס לישראל בהסכם החזרת החטופים, הסכם הפסקת האש עם חמאס ועתיד עזה והרצון לקדם שלום עם סעודיה.
גם הנשיא ג'ו ביידן שינה מדיניות והעדיף את הכלכלה האמריקאית על פני ייצור באתרים כמו טורקיה או סין. אלא שטראמפ, כדרכו, מיישם מדיניות זאת על סטרואידים. בעל הבית השתגע, והוא מעוניין להגיע להישגים מדיניים כמו בנושא ההגירה דרך מינוף הכלכלה.
זאת הקדנציה השנייה של הנשיא האמריקאי, ומה שלא יספיק לעשות בה כבר לא יעשה לעולם. אם מהלכיו המדיניים הגלובליים יתגשמו, נראה שהנשיא האמריקאי צועד בבטחה לפרס נובל לשלום. זאת תהיה המורשת האמיתית שלו ולא השערוריות שליוו את עברו.
אבל עדיין, מדובר בשלום ביטחוני־מדיני ולא בשלום כלכלי. את פרס נובל לכלכלה הוא לא יקבל, כי בתחום זה צועד הנשיא בבטחה למלחמת סחר עולמית. כלכלת טראמפ החדשה משפיעה על הפועל במפעל לייצור מכוניות בעיר דטרויט, כמו גם על עקרת בית מאופקים. מכסי המגן שהטיל - בעיקר על קנדה ומקסיקו, אך גם על סין – יגררו צעדים נגדיים ויאטו את הסחר העולמי. מכיוון שארה"ב היא יבואנית של מוצרים, החל ממכוניות וחלקי אלקטרוניקה וכלה באבוקדו מקסיקני, העלאת המכסים תעלה את המחירים ותקפיץ את האינפלציה.
העלאת המחירים תקשה על הנגיד האמריקאי להוריד את הריבית. אם נשיא הפד יהיה אמיץ מספיק מול טראמפ, הוא יחויב אפילו לשקול את העלאתה. הריבית הגבוהה והאינפלציה המסתמנת עלולות לגרום להאטה ואולי לפיטורים. יצרן המכוניות שלנו מדטרויט עלול למצוא את עצמו חסר תעסוקה.
השווקים הפיננסיים הגיבו מיידית השבוע: בתחילת השבוע - נפילות בבורסות בעולם, ואצלנו התחזקות הדולר. במהלך השבוע כבר נרגעו הרוחות. מי שמאמין שמלחמת הסחר העולמית לא תפסח על ישראל משלה את עצמו. יש לנו אומנם הסכם סחר עם ארה"ב ואנחנו נהנים מעודף במאזן המסחרי מולם, כאשר רבע מכלל היצוא התעשייתי העולמי של ישראל הוא לארה"ב. עם זאת, קשה להאמין שלפחות על חלק מהמוצרים שמייבאת ארה"ב מישראל לא יוטלו מכסי מגן.
הדרמה הכלכלית בארה"ב משפיעה כאמור גם על השווקים הפיננסיים. האפקט החיובי של הפסקת האש על בורסת ת"א מתפוגג במהירות, ומסכי שוק המניות נצבעו בימים הראשונים של פברואר באדום. התחזקות הדולר תהווה גורם נוסף שימנע את התמתנות האינפלציה. העלאת הריבית בארה"ב תמנע את הורדת הריבית בישראל בחצי השנה הקרובה. הנגיד עצמו, פרופ' אמיר ירון, הצהיר בשבוע שעבר שעד סוף 2025 תיתכן הורדת ריבית אחת או שתיים בהתאם לנסיבות.
לפי הערכתי, האפשרות לשתי הורדות ריבית היא פחות סבירה, וגם אם תרד פעם אחת - זה יקרה רק לקראת סוף 2025. לכן, בהחלטת הריבית הקרובה, שתתקבל לקראת סוף החודש (ב־26 בפברואר), אפשר לשכוח מהורדת ריבית, למרות הצעקות והלחצים מהמגזר העסקי.
גורל משפחת עקרת הבית מאופקים לא יהיה שונה בהרבה מגורל יצרן המכוניות בדטרויט. גם היא תרגיש את נחת זרועו הכלכלית של הנשיא האמריקאי. עליית המחירים אצלנו תגרור אינפלציה ותקשה בהשלמת סל הקניות החודשי. הריבית הגבוהה תעיק על ילדיה הצעירים, שלקחו משכנתה לקניית דירה וכעת חנוקים עם נטל ההחזרים החודשיים. ואם לא די בכל אלה - הקצבאות ונקודות הזיכוי בשכר יישחקו, שכן השנה הן אינן צמודות למדד.
אז אנחנו נגררים אחרי האמריקאים לא רק בצד המדיני־ביטחוני אלא גם בתחום הכלכלי. אבל בעוד בצד הביטחוני־צבאי אנחנו נשענים בעיקר על האמריקאים, בצד הכלכלי אנחנו אדונים לעצמנו. וכאן, לצערנו, אין מי שיגן עלינו. אין לנו איזשהו אופק אופטימי, ובטח לא עם שר האוצר הנוכחי.