המוזלמנים קמו ועלו לפתע מתוך מחנות ההשמדה, מעבר לגדרות מחנות הריכוז, והופיעו מולנו ביום שבת אחד שהרעיד את העולם של כולנו: מולנו הופיעו דמויות של ישראלים שמזכירים את השואה.
שלושת החטופים שעלו אל בימת הזוועה של החמאס, כחושים, מעונים, נראו באותם רגעים כצל של אדם חי. הם הזכירו בבת אחת בתודעה של כל הישראלים את מראות השואה, את האכזריות של הנאצים. הצילומים של החטופים משתחררים משבי החמאס, החזירו לכל מחשבה ולכל ביטוי את המילים שבהן משתמשים כאשר אנו מדברים או חושבים על השואה.
אי אפשר לדכא את הרגש האינסטינקטיבי הזה במבט-על קר רוח. קור הרוח ומבט-העל מגיעים אחר כך. ואכן, כשראינו את המשוחררים פוסעים על רגליהם, שמחנו, וזו היה שימחת אומללים.
התמונות של החטופים אתמול היו זריקת חיסון נגד אשליות. המראות האלה הזכירו והסבירו לנו מול מי אנחנו עומדים. נוכח מראות כאלה ברור שמחשבות על דו קיום, שתי מדינות, הכלה, שקרי התרעה, או כל המילון הישן של ישראל שלפני ה-7 באוקטובר, אינן מחשבות רציונליות יותר. התמונות האלה הן הרגע שבו הרגש רציונאלי יותר מן הרציונאליות. אלה תמונות שמציגות לכל ישראלי, למעשה לכל אוהב אדם בעולם, שהרציונאליות הישנה לא הייתה רציונאלית כלל.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אחרי הרגע הראשון בו נראו מולנו החטופים כאנשים דמויי צל, הם הגיעו לארץ הולכים על רגליהם, ונפגשו עם המשפחות, מהם גם מחייכים ברגעים מרגשים. לרגע נראה היה שהחיבוקים שמחבקים אותם הם בעוצמה כזאת, שהתחלתי לחשוש שהם יצאו מכלא החמאס כדי שגופם הרזה שיצא מעזה יתפצפץ בחיבוק האוהב הזה.
המראה של החטופים אתמול היה בעצם הדלקת אור על האמת. מראה שחייב להבין שאין שום אפשרות לחיות לצד תואמי הנאצים ששולטים ברצועה. וגם נתן חיזוק למחשבה שכל תכנית רעננה, כמו תכנית טראמפ, או כל רעיון דומה, הם הדרך היחידה.
המראות של אתמול גם הזכירו בבת אחת את הרציחות הפרועות, ההתעללויות שלפני הרצח, כל הזוועות שבהן פלסטינים טבחו אין ספור נפשות טהורות ביום אחד של אוקטובר. מאז אנחנו אחרים. או צריכים להיות אחרים. מראה המשוחררים של אתמול הזכיר לנו זאת, לפני שנשכח.
מולנו אויב שגילה נשק סודי נגדנו: האנושיות שלנו. פירוש הדבר הוא שגם אם יחזרו חטופים, אבל יישארו בידי החמאס רק עשרה חטופים, אנחנו עדיין שבויים של החמאס. גם אם יישארו שלושה. גם אם יישאר אחד. לכן, אנחנו עדיין רחוקים מניצחון, וניצחון, הוכח אתמול שוב, הוא חיוני. ניצחון הוא לא אחת האופציות, הוא האפשרות היחידה.